לבנימין נתניהו - ראש ממשלת ישראל,
זכות גדולה התגלגלה לך לשאת את נאום התשובה לנאום שנשא בַּראכְּ חוסיין אובמה אל העולם המוסלמי באל-אזהאר במצרים, יום לאחר שבת "שלח לך". שבת בו חוזר וקורא עם ישראל את פרשת המרגלים, זו השנה ה-3321. פרשה, בה מאסו שועי העם בארץ חמדה, מרדו בשליחותם, ראו עצמם כחגבים והביאו לכך שעם ישראל יתזז 40 שנה נוספות במדבר - עד אשר ייתם כל הדור שאינו ראוי לכבוש את ארץ ישראל. אך בכך לא נגמרה הקריסה: הם הביאו על ישראל בכייה לדורות. ותזמון פלאות מחבר אותנו מהשבת הזו - שבת "שלח לך", למעשה ה"הינתקות". כידוע, אז, ב"הינתקות", קבע אריאל שרון את יום ה-"ע" לתחילת הטיהור של גוש-קטיף מיהודים, ל-ט' באב; היום בו כשלו המרגלים ובכו חינם.
והבחירה בידך. כי במעשה הנאום אתה חייב לבחור: או דרך שרון (על בלהותיה) או בתיקון שלה. אין את הלוקסוס ללכת בין הטיפות. לא לך ולא לנו. או נחלת עולם לעם עולם; ריבונות על ארץ-ישראל והתנחלות בה, או ייבוש. ייבוש לפי תורת השלבים ד'אובמה: מאחזים "לא חוקיים" תחילה, בדרך לגבולות אושוויץ. וברור שאחיזת-עיניים מסוג יצהר-תמורת-בושהאר, היא מחזה אבסורד: גם מינוי שנתי בקאונטרי-קלאב תמורת הלב, וגם אינה שווה את הנייר-שלא-היה שעליו רמז הנשיא בוש כי יסכים ל"גושי התיישבות". נייר בו נפנפו ויסגלס, שרון וצוות החווה לכל תמימי ישראל, כשהסבירו להם שפינוי עושה חופש.
ניסיון הדריסה
אכן, מול הנאום בו קבע בראכְּ חוסיין אובמה שהשואה ו"סבל" "העם הפלשתיני" חד המה, וארה"ב היא בכלל מדינה שראשיתה, שורשיה וכל הוויתה - איסלאם, לא התלחצת. ניסית דרכי נועם. בשיחת טלפון שיזמת, ניסית לרצות את אובמה בליטראות בשר נדיבות. הפצרת בו, שיזכור את הברית. אך ראה זה פלא: מה קיבלת בתגובה? (וישר לפרצוף) - נעל! הרי אינך תמים עד כדי כך שלא תבין למה אובמה - המאסטרו של מילים ותקשורת, בחר לפרסם את השיחה איתך דווקא בתמונה זו. בנעל גדולה. נעל גדולה, שמאחוריה נשיא כל-יכול, מחויך ומשתעשע מהלחץ שהוא מלחיץ אותך. כי הוא יודע - ידוֹע היטב, מה אומרת נעל-בפרצוף לערבי-מוסלמי. ולא לערבי בלבד מכוונת הנעל: גם לך אדוני. לך ולנו. ולכן, אין לנו ברירה. צריך לחתוך את ניסיון הדריסה - עכשיו. בעודו באיבו.
ומהו ניסיון הדריסה? - זה המאחזים. אובמה יודע - כמו כל ישראל, שהיישובים הפורחים שה'סמול' קורא להם בחיבה "מאחזים בלתי חוקיים" הם קו ההגנה של ישראל. הם האצבע שבסכר. המאחזים, והמתנחלים בכלל. קיפול של ה"מאחזים", או "הפרד וכתוש" במתנחלים, יפילו את ישראל. כמגדל קלפים. יתרה מזאת, אובמה יודע היטב, שברמזים מסוג "רצחתם את השלום בזה שהולדתם ילדים ובניתם להם בתים" הוא בונה דה-לגיטימציה. בונה חזית אנטישמית בכל העולם. חזית שתכשיר את הקרקע לשלב הבא בתורת השלבים.
לחתוך, לחתוך, לחתוך
ולכן צריך לחתוך עכשיו.
לחתוך, כי ידידינו בארה"ב - והם הרוב שם, נמצאים כעת בהלם-חוסיין-אובמה, ואם אתה תתמוסס עכשיו מול אובמה - רק תקַבֵּע הלם זה.
לחתוך, כי אחרת ישתכנעו גלגוליהם העכשויים של צ'מברליין ודלדיה ממינכן 1938, שהזמן בשל להפסיק את ה"גידול הטבעי" של היאהוד, ולהחזיר את ישראל ל"גודלה הטבעי" (או ל"מקומה הטבעי" - מפוזרת בעולם).
לחתוך, כי ברור שה-"2-State-Solution" הוא אך לשון סגי נהור ל-"Final-Solution", וכניסה למסדרון חד-כיווני של "מפת דרכים" לנפנוף היהודים מלב מולדתם, מקבעת מטרה. ואחרי שמקובעת מטרה ונצרבת בתודעה, עובר הדיון למישור ה"איך": איך מקפלים את ישראל לגבולות אושוויץ; לא "האם". והצריבה, היא גם בראש של אומות העולם וגם בראש של אזרחי ישראל. אזרחים, שהאוליגרכיה ה'סמולנית' השלטת - בן כספית ונחום ברנע ויואל מרקוס ועקיבא אלדר ויעל דן ואמנון אברמוביץ ומרעיהם, עדיין מעצבת את תודעתה.
לחתוך, כי במקביל לחזרת צה"ל לעצמו, לרוחו ולחתירה לנצחון, יש להחזיר את האמת לאורה גדלנו: "הרוצה בשלום ייכון למלחמה", גם בשדה המדיני. אמת שנשחקה עם הכנסת ישראל לסחרחרת תהליך אוסלו, הפוסט-מודרנה ו"קורבנות השלום". ארה"ב החליטה יום אחד להפנות עורף לטיוואן ולבטל את ההכרה בה. האם זו הרימה דגל לבן? האם השביתה את "הגידול הטבעי" שלה? האם הפסיקה לייצר ולהתפתח? או להפך?!
לחתוך, כי מדינה פלשתינית וגימוד ישראל לא נראים כפספוס זמני של בראכְּ חוסיין, אלא כאבן הראשה בכל מעשה הנשיאות שלו. אכן קם פרעה שלא ידע את יוסף וגזר "כל הבן היילוד הירקונה תשליכוהו", או בגרסת הילארי קלינטון: 'לא משנה לאן שתשליכו, העיקר שתפסיקו את "הגידול הטבעי"'. האם כיוון זה הוא מטעמי מחוייבות איסלמיסטית או שזו הבנתו את האינטרס האמריקני מקדמת דנא? זו אכן שאלת מפתח, אך לא נוכל לענות עליה בוודאות, וסביר שהתשובה היא: גם וגם. לא נעים, אך הכחשת העובדה לא תשנה אותה. והעובדה היא, שיש דברים בגו: בראכְּ חוסיין נולד כמוסלמי; עד גיל 10 למד באינדונזיה; רוב משפחתו מוסלמית וכל המעגל החברתי שלו בעת לימודיו היה 'סמולני' ו/או מוסלמי; החל מראשיד חאלידי - דובר אש"ף, ועד למטיף האיסלאמיסטי-אנטישמי לואיס פארחאן. בגיל 30 עקר לשיקגו והחל לבקר בכנסיית טריניטי שם, ולשתות בצמא את הדרשות של הכומר האנטישמי ושונא הלבנים - ג'רמייה רייט; לא שוני פקופאלי מהטפות לואיס פארחאן. ההברקות של ג'רמייה רייט, איתן חי בראכְּ חוסיין אובמה בשלום 15 שנה, כוללות את זה שהלבנים המציאו את האיידס כדי לחסל את השחורים בארה"ב, שארה"ב תכננה את פיגוע ה-11 בספטמבר, ושהיהודים הם מוצצי דם (bloodsuckers).
נאום - לעם היהודי, ולעם האמריקני
והשאלה היא, מה צריך לעשות כדי לחתוך, כאשר הקרב הוא במגרש של הנאומים. אז, בדוד-מול-גולית, הייתה גם אמונה, גם מיומנות וגם בחירה טקטית גאונית. לכאורה, הכל עדיין בעמק האלה, אלא שהפעם זה דרך צלחות הלווין. ככה זה יצא. זו אומנם בחירת אובמה, אבל אורטוריה הרי לא זרה לך. צריך לכן לבחור את הנושא הנכון, ואז הכל פתוח. אין מניעה שקלע דוד לא יפגע שנית.
ומהי הבטן הרכה של גוליית שמולך - בַּראכְּ חוסיין אובמה? זו זכותנו וחובתנו לשוב לציון, ולבנותה. לבנות, לא מכיוון שבמקרה אנחנו כאן ולכן יש לנו זכות למשוך; "באופן טבעי". זכות וחובה שהחלו 3,750 שנה לפני השואה ו-3,500 שנה לפני שאמריקה נהייתה. זכות וחובה שידיעתם נמנעה - ועדיין נמנעת - מרוב הציבור שגדל במדינת ישראל הנוכחית. זכות וחובה שהושמו ללעג ולקלס בשנות שליטת האוליגרכיה האוטו-אנטישמית.
הנאום, צריך בכלל להיות מופנה אל ישראל פנימה. זה נאום שאין לו קיצורי דרך. נאום הכרחי בישראל, כי הוא צריך להתחיל מהפכה של התודעה. מהפכה, כי רוח ה'סמול' הפוסט-ציוני (עדיין) שלטת. רוח מהרסת שעשתה שמות ברצון החיים של ישראל במשך שני עשורים לפחות, ואין אפשרות לבטל באחת את הנזק שצרבה. צרבה דרך החינוך, דרך התקשורת, דרך בג"צ, דרך השחיתות (שגם שורשה הוא באיבוד השליחות והערכים) ודרך מעשי הגירוש והייבוש - למן מסירת סיני. ומעשים, מטבעם, חזקים ממילים. לכן, הנאום הנדרש הוא גם שיבה לשיבת-ציון, וגם בשורת המעשה: לא עוד גירוש וייבוש, אלא בנייה. ויש סיכוי שכאשר נאום זה יצוטט באמריקה, הוא יפיל את האסימון.
זה צריך להיות תוכן הנאום. ואם לא תעשה זאת, ואם תיגרר לשדה המוקשים של "עם פלשתיני" ו"מפת דרכים", ואם תתן לג'ורג' מיטשל או גנרל ג'ונס (או גרוע מזה - לרם עמנואל) את זכות החתימה על טופס 4 לבית ספר בשומרון, אז: רווח והצלה יעמדו לנו ממקום אחר.
