להלן שאלות שהוצגו בפניי על-ידי קורא בכנות יתירה, ואתייחס בתשובותיי לטענותיו, המשולבות בשאלותיו, בכובד ראש:
1. דרישת הועדות המקומיות לתכנון ולבנייה לאטימת חללים:
כיצד תגיב על בקשה להיתר בנייה של מבנה צמוד קרקע, הכולל מדרגות ירידה למרתף + מרתף בשטח מוגבל של 10 מ"ר בלבד, כאשר בפועל מבקש ההיתר חפר ויצק רצפה תחת כל רצפת הכניסה, בשטח הגדול פי 5 מהמבוקש, כולל הכנות לחשמל, מים, ביוב, כולל בניית חלונות וכניסה חיצונית, במצב בו כל החלל בחלקו הבלתי חוקי (חלקו העודף את הרישוי) – מבוקש להיסגר באמצעות בלוקי 7 ס"מ בלבד?
האם גם במצב דברים זה אתה בדעה כי יש לתת את ההיתר ולהתעלם מכל ההכנות הללו? מדוע אין אתה מזכיר את תפקיד האדריכל והמהנדס בפיקוח, דיווח ויושרה מקצועית?
האם אתה סבור שיש לפעול על-מנת לשלול את רישיונם?
מהי הגדרת הקוד האתי של אותם מתכננים כלפי הלקוח וכלפי החוק ו/או הוועדה?
2. התעללות הוועדות באדריכלים:
כפי שכתבת שחור על גבי לבן במאמרים פרי עטך – עובדי הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה משמיצים את האדריכלים.
האם אינך סבור כי לפעמים זה גם הפוך?
אדריכלים מגישים בקשות המשורטטות באופן מזוויע, לא קריא, לא מקצועי, עם טעויות בוטות, חוסר התאמה בין נתונים, פונטים הפוכים, לא חתומות כנדרש, לא עומדות בדרישות בסיסיות של תוכניות המתאר החלות, המעידות על כך שאפילו לא קראו את התקנון ו/או יצאו לשטח טרם התכנון.
לפעמים לאחר שבודק התוכנית השקיע כ-5 שעות עבודה בבדיקה - האדריכל מגיש תוכנית תיקונים אשר לא מתייחסת כלל להערות.
לעתים זה נראה כאילו האדריכל שרטט 4 קווים על נייר ומצידו דורש לקבל את כל ההערות בכתב ובפעם אחת בלבד.
האין זו ביורוקרטיה הפוכה? האם זה לא פוגע בעבודת הוועדה וביכולת שלה לתת שירות לתושב?
3. היכן התור לקבלת מעמד של מורשה-רישוי לאדריכלים רשויים?
כידוע, יש מסלול חוקי בו אדריכל רשוי יתמנה למורשה לתת היתרי בנייה במקומה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אך אין קופצים על תפקיד זה.
אם הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה הן כל כך גרועות – מדוע האדריכלים לא מרימים את הכפפה ואינם עומדים בתור לקבלת מעמד של אדריכל רשוי – עוקף ועדה?
תשובה לשאלה מספר 1:
אין לי אלא לחזור ולחזק את דעתי המקצועית, שכבר הובעה בפורומים שונים, כי
במצב בו החלל בו מדובר הוא אטום מכל עבריו, ללא גישה וללא אפשרות שימוש בו, הדרישה למלא חלל זה בחול – כמוה כדרישה לסגור חלל זה בבטון מזוין – היא בגדר התעללות באזרח, ואינה נסמכת על שום חוק או תקנה.
יובהר: פתיחת החלל שאינו בר שימוש, ללא קבלת היתר בנייה - הינה עבירה על חוקי התכנון והבנייה וככזו היא עבירה פלילית, ובידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לא רק הכלים והיכולת להתמודד עם עבריינות בנייה, אלא גם חובתה לעשות זאת.
שימוש בניגוד להיתר – יצדיק כל פעולה חוקית נגד העבריינים.
זאת ועוד, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אינה רשאית להגביל את האזרח שומר החוק לכלכל את צעדיו בתבונה ולהכין תשתית לשימוש עתידי במשאבי הקרקע השייכים לו.
יכול הוא, מבקש ההיתר, להכין את כל ההכנות כמתואר בשאלה, לסגור את חלק החלל הבלתי חוקי באמצעות קיר גבס או בלוקי בטון בעובי 7 ס"מ, ולאחר קבלת היתר בנייה – להחל בהליך רישוי החלל הבלתי חוקי באמצעות בקשה לשימוש חורג או באמצעות הגשת בקשה לאישור תוכנית מתאר (שינוי) לעניין זה, מתוך תקווה שברבות השנים – יזמתו תישא פרי והוא יוכל לקבל היתר, על אף עמדת הוועדה המקומית שלא לתת היתר זה מלכתחילה.
אגב, הייתי משיא עצה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, להסיט את מאמציה לכיוון אחר לחלוטין במקרים מסוג זה:
בסמכות הוועדה המקומית להתנות את קבלת ההיתר בהגשת תוכנית התואמת את המציאות, כולל חלק המרתף שהוא מיועד לשימוש עתידי ולא לשימוש עכשווי - ולכן הוא בינתיים סגור. הסדר זה גם יסייע לוועדה בתפקיד הפיקוח שלה, בהיות הבקשה כוללת חלל אטום ללא שימוש, ובידי הוועדה הדרכים והאמצעים - במחשוב ובקטלוג - להבדיל בקשה מסוג זה, מבקשה שאינה טעונה מעקב.
האמת ניתנת להיאמר כי זו גם חובתה של הוועדה המקומית לנהוג כך.
תשובה לשאלה מספר 2:
היחסים שבין הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבין האזרח הזקוק לשירותיה, כמו גם האדריכל המייצגו בכך מהפן המקצועי – אינם יחסים שווי כוחות, והמחוקק הכיר בחוסר שוויון זה בכך שקבע לרשות המנהלית כללי התנהגות מיוחדים וקוד אתי מחמיר. ההבדל בא לידי ביטוי גם בפסיקה, ראה לדוגמה דברי בית המשפט העליון בבג"צ 701/81
מלאך נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים פד"י ל"ו (3) 1:
"מי שהוטל עליו תפקיד בעל סממנים מעין שיפוטיים, כפי שהוטל על המשיב 1, שומה עליו, כאמור, לשמור לא רק על ניהול תקין ואובייקטיבי של דיוני הוועדה, אלא גם על ריסון עצמי ועל הימנעות מלהביע דעה בפומבי, שממנה ניתן להסיק על קיומה של דעה מוגמרת בדבר התוצאות הראויות של דיוני הוועדה, ומשחרג המשיב 1 מאמות מידה אלו, שוב אין הוא יכול להמשיך ולכהן בתפקידו במה שנוגע לשמיעת התנגדויות, אפילו הצליח לשכנענו שבפועל עוד תהיה אוזנו כרויה לשמוע את דברי המתנגדים ולשקלם".
כעובד ברשות מנהלית – צריך נציג ועדה לנהוג בתום לב ובהתחשבות בכוח הרב המופקד בידיו מעצם מעמדו וסמכות תפקידו.
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה היא כאמור רשות מנהלית, ובנוסף, היא גם גוף מעין-שיפוטי.
היעלה על הדעת כי שופט יסיט צד לדיון נגד בא-כוחו?!
כך גם אין לעבור בשתיקה ובסלחנות על הנוהג הנלוז של עובדי ועדות לתכנון ולבנייה לפגוע בציבור המתכננים באמצעות השמצתם בפני לקוחותיהם, בין במישרין ובין בעקיפין.
ודאי שכל ההערות לעניין פגמים בתוכניות ההיתר צריכות להינתן במרוכז ובפעם אחת ולא לסירוגין, וזאת כדי למנוע טרטורים וכל מה שנובע מהם.
אם אומנם הזמן המוקצב לטיפול בבקשות להיתר בנייה עולה על הסביר בהשוואה לאגרת הבנייה – הדרך לפתרון הבעיה היא אחרת – הכנת מחקר בעניין זה, וככל שיוכח במחקר, ישונה התעריף.
לגבי תוכניות של מהנדס או אדריכל מסוים, כאשר מתעורר צורך מופרז בבדיקתן בשל רמה לא נאותה, אין לפנות בדברים אל הלקוח אלא רק אל המתכנן, ולאחר התראה, יש דרכי פעולה לרבות פניה ללשכת המהנדסים והאדריכלים או לרשם המהנדסים והאדריכלים בנושא האתי או בכל נושא אחר. שם אמור להתנהל דיון ענייני, תוך בדיקת טענות שני הצדדים במסגרת המיועדת לכך. למסגרות אלו יש גם כלים סטטוטוריים לפעולה ככל שהדבר יידרש.
תשובה לשאלה מספר 3:
האדריכלים אינם נוהרים לקבל על עצמם את סמכויות הרישוי כי סמכויות אלו מוגבלות בסופו של יום לוועדות לתכנון ולבנייה ובמצב זה מדובר במעמד שאינו עצמאי אשר כרוך בהוספת עול ואחריות על מורשה ההיתר.
אם משרד הפנים ייזום בעניין זה חקיקה יותר אטרקטיבית – המצב ישתנה בהתאם.
[יוזמות חקיקת המשנה בתחום התכנון והבנייה הן לא תמיד קולעות לצורכי הציבור בנושאי תכנון ורישוי, וזאת בלשון המעטה. רק לשם המחשה, עיין בתקנות חדשות בנושאי תכנון הכוללות שגיאות תכנוניות מובהקות ושגיאות מתמטיות, כפי שבדבר נעשה בתקנות בטיחות אש בבניינים – תיקון מס' 3 התשס"ה-2008 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, וזאת בשל הפקדת הנושא של חקיקת המשנה בידיים לא אמונות. הנושא הוא, כמובן, עניין לחיבור נפרד].
