טלוויזיה: שמרטפית זמינה או סכנה התפתחותית?

שנייה אחרי שמתחיל החופש הגדול ומאות אלפי ילדים מתחילים להיחשף באופן לא מבוקר לשמש ולתוכניות טלוויזיה שונות ומשונות, כדאי להיזכר בכמה עובדות מעניינות על אודות הרגלי ההתמכרות של ילדינו למסך הכחול. מה הן הסכנות וכיצד להיערך אליהן? ישנו ויכוח מתמיד בין חוקרים - האם לצפייה בטלוויזיה יש רק חסרונות, או שהיא יכולה לשמש גם ככלי בידור והעשרה עבור ילדינו. כנראה שהתשובה נמצאת במינונים. מחקרים מראים שילד ממוצע צופה בין 5-4 שעות ביום וזה, לכל הדעות, חורג מן ההמלצות. ניתן לבחון את הסוגייה דרך מספר חסרונות בולטים של צפייה מרובה בטלוויזיה כגון: חשיפה לתכנים אלימים שמגבירה התנהגויות תוקפניות בקרב ילדים, חשיפה להתנהגויות מסוכנות או מתירניות, פאסיביות שמביאה, בין היתר, להתנוונות תפקודים קוגניטיביים ולהשמנת יתר, הצפה בתכנים פרסומיים לא מבוקרים שמעודדת צרכנות לא נבונה ועוד ועוד. וניתן גם לחשוב מה יכלו הילדים להרוויח בכל הזמן הזה לולא היו צופים בטלוויזיה. למשל: קוראים ספרים שמפתחים את השפה ואת הדמיון, מבלים עם בני המשפחה ומחזקים את הלכידות המשפחתית, משפרים את היחסים עם ההורים והאחים, ואת הדימוי העצמי, משחקים עם חברים ומפתחים מיומנויות חברתיות, או משחקים במשחקים דינאמיים שמפעילים ומפתחים את יכולות החשיבה ואת יכולותיהם המוטוריות. לכל מי ששואל - מה אפשר לעשות? בראש ובראשונה לא להתפתות לנוחות. ללמוד וללמד את הילדים הרגלי צפייה נכונים. להגביל את שעות הצפייה. לבקר את התכנים. ללמוד לבחור ולהבחין בין תוכניות איכותיות יותר לבין אלה שלא. ולסיום: הערה קטנה לכל ההורים: אל תשכחו שילדים למדים הכי טוב באמצעות חיקוי ולכן, נאה דורש; נאה מקיים.