|
העותרת, עמותת קר"ן, הפועלת לרווחת קטועי הרגליים בישראל, עתרה לבג"צ בבקשה כי יקבע שקטועי רגליים, שאינם נכים בגין פגיעה במהלך שירותם הצבאי, הזכאים לשירותי בריאות מיוחדים מכח התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ג-1994, יזכו לאביזרי שיקום מסוג ואיכות זהה לאלה שמקבלים קטועי רגליים, שנכותם נבעה מפגיעה במהלך שירותם הבטחוני, הזכאים לשיקום מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, ע"פ הוראות משרד הביטחון. עתירתם נדחתה על ידי חבר השופטים אדמונד לוי, אסתר חיים ויוסף אלון. מכאן הבקשה לדיון נוסף.
|
|
לדברי העמותה, קטועי הרגליים, שאינם נכי משרד הביטחון, מופלים לרעה ובניגוד לחוק על ידי המדינה בכך שבעוד שקטועי הרגליים נכי משרד הביטחון זכאים למימון אביזרי שיקום מעולים הרי שהם זכאים לאביזרי שיקום פחיתיים. לדבריה, על המדינה להשוות את הסיוע הניתן לנכים "רגילים" לזה הניתן לנכי משרד הביטחון, שכן המדינה מחויבת לאפשר לאזרחיה לחיות בכבוד, ממימון ציבורי, ומשכך יש לסייע לכל נכה להשתקם שיקום מלא, על פי צרכיו הרפואיים – ולא על פי מקור הנכות. כמו כן, טוענת העמותה, כי מדיניות משרד הבריאות המבדילה בין נכים אלה לבין נכים אחרים, פוגעת בזכות הנכים ה"רגילים" לשיוויון, בניגוד להוראות ולתכלית חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.לדברי העותרים, הכרעת בג"צ- שההטבה הניתנת לנכי משרד הביטחון אינה פסולה, שכן הם זכאים ליותר מימון ציבורי מנכה "רגיל" בגין העובדה שנפגעו והפכו לנכים בשירות הציבור-מהווה הלכה חדשה שתוצאותיה קשות עבור ציבור הנכים ה"רגילים", ומשכך על פי הוראות סעיף א'-ב' ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובעות כי ישנו מקום לדיון נוסף היכן שהלכה שחידש בית המשפט העליון תוצאותיה קשות, ישנו מקום לדיון נוסף בעניינם.
|
|
הנשיאה, השופטת דורית בייניש, כותבת בהנמקות החלטתה, שיש לדחות את העתירה, ולאמץ את דברי השופטת אסתר חיות, שבהנמקות פסק דינה שדחה העתירה, התירה את האפליה בין שתי קבוצות הנכים בשל היותה "אפליה רלוונטית מותרת" – כלל שעל פיו, באם מפלים בין קבוצה זו לבין קבוצה אחרת, אך האפליה מוצדקת, תותר האפליה. דוגמה להבנת הכלל: ייתכן, אולי, שניתן לאמר שלמשרת סיעוד קשישות דתיות מותר לפרסם שאחת מדרישות המשרה היא שנושאת המשרה תהיה, דווקא, אשה.
לדברי השופטת חיות, תכלית קביעת המחוקק כי יינתן סיוע שיקומי לנכה "רגיל" היא תכלית סוציאלית, שנועדה להבטיח שירותי בריאות סבירים וקיום בכבוד לכלל תושבי ישראל, במימון ציבורי, ובהתאם למגבלות תקציביות. מאידך, תכלית שיקום נכי משרד הביטחון נועד לסייע למי שנפגעו עקב תרומתם לכלל, ומשכך ניתן לראות אבחנה בין שתי הקבוצות, לטובת נכי משרד הביטחון, כאפליה-לטובה רלוונטית, על פי הרציונאל הבסיסי שבאם אדם נפגע למען הציבור - על הציבור לעשות ככל שביכולתו, מכספי הציבור, וללא התחשבות במגבלות תקציביות, על מנת לסייע לשיקומו, בעוד שלגבי נכה "רגיל" אמנם הציבור, כאזרחי מדינת רווחה, נושא בעול שיקומו, אך אינו מחויב ברמת שיקום שאינה מתחשבת במגבלות תקציב. כך השופטת אסתר חיות בהנמקות פסק דינה:
"מדובר בהכרעה חברתית ערכית, הבאה לידי ביטוי ברובד העליון ביותר והוא חקיקת הסדרים נורמטיביים לכל אחת מקבוצות הזכאים. הסדרים אלה מיושמים ברובד הביצוע על פי חקיקת משנה ובאמצעות נהלים והנחיות המותאמים לשירות הרפואי שזכאית לו כל אחת מאותן קבוצות. בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי ההבדלים הקיימים בין זכאי חוק ביטוח בריאות ובין זכאי משרד הביטחון באשר לסוג ולהיקף של אביזרי השיקום הממומנים להם אינה עולה כדי פגיעה אסורה בשוויון ומשכך אין מקום להתערבותנו."
בנוסף לאימוץ דברי השופטת חיות בדבר היות האפליה בין שתי קבוצות הנכים רלוונטית ומותרת, מוסיפה הנשיאה שכלל לא חודשה הלכה בדיון בבג"צ שדחה את עתירת עמותת קרן, אלא שכבר מלפנים ניתנה לגיטימציה חקיקתית ופסיקתית לאבחנה בין נכה משרד הביטחון לבין נכה רגיל, ומשכך, על פי כללי סעיפים 30 א'-ב' סעיף א'-ב' ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובעים כי ישנו מקום לדיון נוסף רק באם מדובר בהלכה שחידש בית המשפט העליון, הרי שבעניינינו אין חידוש כלל, ומשכך אין מקום לדיון נוסף. כך הנשיאה בהנמקותיה:
"בעניין אחר קבע בית משפט זה, בהרכב של שבעה שופטים, כי חוק הנכים, המבוסס על חוב שהמדינה חבה למי שנפגע בשירותה, שונה מחוקי נכים אחרים ומהסדרים סוציאליים של תמיכה בנכים, המבוססים, לרוב, על נזקקות כלכלית (רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי)..."
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ
- בפני הנשיאה, השופטת דורית בייניש
- בא כח העותרים קר"ן עמותת קטועי רגליים נלחמים, מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם : עו"ד אדם פיש
|
|
