היום (יום א', 5.7.09) אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד את
הצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה), יצחק וקנין (שס) ושלמה מולה (קדימה) המחייבת מעסיקים להעמיד לרשות העובדים מתקן שירותים ראוי ולאפשר להם לצאת להפסקת שירותים על-פי צרכיהם. בכך פתרה הצעת החוק באופן חלקי את בעייתם של עובדים רבים בעבודות דחק אשר אינם יכולים לצאת לשירותים בשעות העבודה, ומאתרים פתרונות "יצירתיים" מסכני חיים (כגון הימנעות משתייה או הימנעות מלהתפנות לשירותים, כאשר צריך) בכדי לשרוד את גזירות המעביד. זהו הקפיטליזם הקיצוני והדורסני אשר 'יובא' מארצות הברית ולפיו, בשם "חופש העיסוק" של המעביד, מותר לו לעשות ככל שעולה על רוחו, כולל להתעמר (מניעת גישה לשירותים זו התעמרות), בעובדיו.
ספרה של ברברה ארנרייך,
כלכלה בגרוש, הציג בפירוט גרפי ומאוד לא נעים את תוצאות המשטור של עובדי-שכר המינימום בכלכלת התאגידים האמריקנית. מסתבר שלמרות שקפיטליזם קיצוני מוצג כביטוי לחופש האולטימטיבי, למעשה, בשמה של תרבות התאגידים חייהם של עובדי שכר המינימום ממושטרים בקפדנות כזו, שאף משטר טוטליטרי או אוטוקרטי לא היה מעלה על דעתו. בעוד שבמשטרים האוטוקרטים - בני האדם אינם יכולים למתוח ביקורת על השלטון אך מאידך-גיסא, הם יכולים לנהל את סדר יומם כראות עיניהם, סדר יומם של העובדים בשכר המינימום בכלכלת התאגידים של ארצות הברית, כפי שעולה מ
ספרה של ארנרייך, מוכתב בדקדקנות על-ידי המעבידים: נאסר עליהם לגשת לשירותים, נאסר עליהם לנוח לרגע (זוהי "גניבת זמן") ואפילו אין להם שעות פנאי: בכדי לקיים את עצמם בקושי עבודה אחת אינה מספיקה ומרביתם של עובדי שכר המינימום בארצות הברית נדרשים ל'משמרת שנייה' ולעבודה בסופי שבוע - וגם בעבודתם השנייה זמנם ממושטר. ניתן לומר כי נשאר להם חופש פוליטי, כנגד השלילה של זכותם על ה
חופש האישי שלהם ועל סדר יומם, אך למעשה, חיים של הישרדות ורדיפה אחרי הזנב של עצמם (שכן שכר המינימום מספיק בקושי לקיום בארצות הברית, ועובדי השכר-הנמוך נדרשים לאתר חדשות לבקרים פתרונות יצירתיים לבעיות הקיום שלהם כגון בעיות בריאות בלתי צפויות שלרוב - אין להם כיצד לממן את 'פתרונן'), אינו מאפשר להם את המינימום הנדרש להשתתפות פוליטית - זמן או כסף לקרוא את החדשות בכדי להבין את מה שמתרחש, וכתוצאה מכך - להשתתף. בסדר יום ממושטר שבו העובד מתחיל לעבוד משעות הבוקר המוקדמות, עלול להיות מפוטר בשל אי-הגעה לעבודה אפילו ליום אחד, וממשיך לעבוד עד שעות הלילה המאוחרות, והכל משום שרמת השכר לשעה כה נמוכה עד שצריך לצבור בערך מיליון שעות בכדי לאכול 'לחם צר ומים לחץ' - פינוי זמן לפעילות חברתית או פוליטיות עולה כדי מותרות שעובד-הדחק בתרבות התאגידים של ארצות הברית אך ורק יכול לחלום עליו.
על כן, טענת דת הקפיטליזם הקיצוני כי היעדר רגולציה וקפיטליזם קיצוני מסייעים בהגשמת החופש האישי הינה טענה שאינה עומדת במבחן המציאות: קפיטליזם קיצוני אשר מאפשר למעבידים למשטר עד לפרט הקטן ביותר את חייהם של עובדיהם - מונע חירות אישית ממרביתם של האנשים ועל כן, מפריך את הטענה ולפיה חופש אישי מירבי הינו נגזרת של קפיטליזם. דווקא רגוליציה אשר מונעת מן המעבידים למשטר את העובדים עד כדי פגיעה בכבודם והשפלתם, היא זו שמביאה להגברת החופש האישי של הפרטים בציבור.
