האריה דרעי שואג

לא צריך להיות בעל אוזניים מוסיקליות כדי להאזין לנהמותיו של הרב אריה דרעי, המתקרב אלינו בזריזות ובקפיצות קרב ומבשר לנו על שובו הקרוב לחיים הפוליטיים הפעילים. השאגות של האריה המזוקן בעל העור של הפיל והלשון של השועל יתחילו בעוד שבוע ימים - בתום שבע שנים מאז שחרורו מהכלא - לזעזע את הג'ונגל הפוליטי, ישמעו למרחקים ולא נוכל להיות אדישים להן. דרעי בן ה-40 החל את הקריירה הפוליטית המטאורית שלו בגיל צעיר, בהיותו בן 27, והוכיח יכולות מרשימות שקשה לבטלן או להתעלם מהן. הקבלה היקרה ביותר שלו היא הקמתה של תנועת ש"ס ב-1986 והפיכתו של הרב הראשי עובדיה יוסף למנהיגה הרוחני שכינויו הוא מרן. דרעי הוא עסקן משופשף מאד, בעל כושר הנהגה, כריזמטי, מתוחכם, ערמומי, מניפולטיבי ומומחה לתרגילים מסריחים. רק אישים פוליטיים מועטים מהמפלגות השונות משתייכים לליגת העל שלו. הרוב הלא דומם של המנהיגים שלנו שייכים בתחומים הללו לליגה הנמוכה למקומות עבודה; היכולת הביצועית שלהם מוגבלת, שקופה ועלובה. בימים האחרונים החל דרעי בהכנות מעשיות לקראת הצטרפותו הקרובה למגזר המושחת בשלטון. כיאה לרב מפולפל, הוא אמור לתפוס את מקומו בכותל המזרחי המסואב של השחיתות. תחילה הפיצו מקורביו שמועות שהלכו והתעקשו שאם חברו הקרוב, שר החוץ אביגדור ליברמן, יאלץ לפנות את מקומו בדרכו לכלא כדי לחלוק תא אחד עם שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, יתפוס דרעי את מקומו. עפ"י תסריט זה יכהן דרעי כשר החוץ ויתחזק את מפלגת 'ישראל ביתנו' עד לשחרורו של ליברמן מהכלא ובעת הצורך, גם בתקופת הנוספת שבה ייאלץ לשאת את קלונו ברבים. אולי כדי להכשיר את לעצמו לתפקיד זה החל בימים אלה דרעי לשפר את ידיעותיו באנגלית בסיוע מורה פרטי. בתקופת ריצוי עונשו בכלא וקלונו מחוץ לגדרות הוא הספיק, כנראה, לשכוח את השפה שבה שוחח בעבר עם הדודה מאמריקה שהעבירה לו, לטענתו, את כספי השוחד שהוא הואשם בקבלתם. אל חשש, דרעי יוכל להסתדר היטב עם חבורת השרים וחברי הכנסת הצייתנים השתקנים שנבחרו אישית ע"י הוועדה המסדרת ליברמן את ליברמן בעירבון לא מוגבל. הם שתקו כשהבחינו באוליגרך בעל קופת השרצים מיכאיל צ'רנוי מסתובב על תקן של אורח הכבוד במטה של מפלגתם במוצאי הבחירות לכנסת, החרישו כאשר ליברמן השתלט על שלטון החוק במדינה, ומילאו את פיהם במים דלוחים כאשר 'ישראל ביתנו' התנכרה להבטחותיה לציבור בוחריה בעניין ברית הזוגיות והנאמנות הכפולה. דרעי לא שכח לפקוד בימים האחרונים את ביתו של המרן, לא רק כדי לקבל ממנו סטירות לחי לשם חיזוק, אלא כדי לזכות בברכתו בדרכו לכיבושה מחדש של ש"ס, אבל גם בלי הברכה הוא יעשה זאת במוקדם יותר מאשר במאוחר. דרעי בעל החושים הפוליטיים המחודדים, יודע היטב שמנהיגה הנוכחי של ש"ס, שר הפנים אלי ישי, יעשה הכל כדי לחסום את דרכו חזרה לצמרת של ש"ס. כאשר רקד השבוע השר לשעבר העבריין דרעי בחתונת בתו של השר לשעבר העבריין שלמה בניזרי, היה זה מחזה פסטורלי לחזות בהם מפזזים ומכרכרים ביחד. מי שהחמיץ את הריקוד של שני העבריינים מקבלי השוחד היה אלי ישי, ששהה אותה שעה בחופשה פרטית בפאריס בעיתוי כנראה לא מקרי. אבל צמרת ש"ס שהגיעה לחתונה גם כדי לעודד את בניזרי, הבינה היטב לאן עלולות לנשוב הרוחות ומי נושף בעורפם. חסרונו של ישי כמעט שלא הורגש באותו מעמד חגיגי, אבל אין לי ספק שישי ינסה להוכיח שהוא אינו קוטל קנים; אבל בש"ס נקבע הכל לפי הנחיות המרן הישיש. גם לכלתו של המרן יהודית יש השפעה לא קטנה על ההליכים הפוליטיים אבל ספק אם תכנס לעימות חזיתי עם דרעי. מנהיגת קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני, שכשלה בשעתו בניסיונה להקים ממשלה חליפית לממשלתו של אולמרט אחרי הודעתו על כוונתו להתפטר מכהונתו, האשימה את ש"ס בסחטנות מכספי המדינה וטענה כי אלי ישי כרת ברית סודית עם מנהיג האופוזיציה דאז בנימין נתניהו שהבטיח, תמורת תמיכה בו, לתת עשרות מיליוני שקלים מכספי המדינה כשוחד בחירות. לבני לא הפנימה את העובדה שישי היה מעוניין להקדים את הבחירות במטרה ברורה לנסות להרוויח זמן ולחסום את דרעי. תקופה מסוימת השתעשע ישי בכך שדרעי יכהן כראש עיריית ירושלים ויניח לו לנפשו ואמנם, דרעי ביקש לפני כמה חודשים להתמודד על ראשות העיר בעידודם הגלוי של שני חבריו הקרובים, אהוד אולמרט וחיים רמון, אבל בית המשפט פסק שדרעי לא יוכל להתמודד בתקופת הקלון ולא קיבל את טענותיהם של פרקליטיו בעניין המועד של סיום תקופת הקלון. תנועת אומ"ץ לא עמדה מן הצד והבהירה כי אם יחליט בית המשפט להתיר לדרעי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, בכוונתנו לעתור על כך לבג"צ. דור שני לסחטנים מסתבר שלרב הדגול אריה דרעי יש מתנגד נוסף בצמרת ש"ס, שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, שנחשב לכוכב עולה בחסות המרן. אטיאס הוזנק לצמרת ש"ס לפני כחצי תריסר שנים ונחשב לאלטרנטיבה לישי. הוא הספיק כבר לכהן כשר התקשורת, והפגין עמדות עצמאיות שלא תמיד ערבו לחיכו של ישי וגם לא היו לרוחו הנכאה. עד כה לא נקט אטיאס בצעד כלשהו שממנו ניתן היה להבין שהוא יוצא, כביכול, נגד שובו של דרעי, אבל אין לדעת מה ילד לילה. כל המזימות בעולם החרדי נרקמות בלילות הארוכים. אני משוכנע שדרעי נוהג כלפיו לפי הכלל הבדוק - חשדהו ואל תכבדהו. אבל החיים הפוליטיים משמשים מאז ומתמיד חממה לגידול מושחתים, גנבים, צבועים, שקרנים, כפויי טובה ובוגדים למיניהם. כל נבחר ציבור יכול לבחור לעצמו את המגמה המתאימה לו, ואם אפשר, לבחור כמובן בכמה מגמות. ככל הידוע, אטיאס לא השתלם עד כה באורח גלוי באף אחת מהמגמות הללו, אבל אל חשש - הוא עוד צעיר ויש לו זמן ללמוד. אבל השבוע התברר שגם אטיאס הצטרף לחבורת הסחטנים הפוליטיים של ש"ס כאשר הודיע שאם הממשלה לא תעביר למשרד הבינוי והשיכון שהוא עומד בראשו תקציב נוסף בסך 200 מיליון שקלים שהובטח לה בתמורה לאישור הטלת מע"מ על ירקות ופירות, תצביע ש"ס נגד תקציב המדינה. העובדה שבינתיים בוטל המע"מ על הירקות והפירות לא משפיעה על המפלגה החרדית הסחטנית, המתכוונת לנצל את התוספת התקציבית לצרכי האברכים שלה. אדם נוסף שדרעי צריך לחשוש מפני המוקשים שהוא יטמין לו ללא ספק הוא עורך הדין דוד גלס, יועצו המשפטי של המרן שהיה מעורב מאחורי הקלעים בהקמת הקואליציות. גלס היה בעבר חבר קרוב של דרעי ואף התעקש בשעתו שאכיר אותו כמי שקורץ מחומרים של ראשי ממשלות. ואמנם, בעת הפגישה המשולשת התרשמתי מאישיותו אך לשמחתי לא נפלתי בשביו, בדומה לכמה עמיתים למקצוע, אך שמרנו על קשר מקצועי. באותה עת כיהנתי ברוב מצוותי במקביל כיו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב. מדי פעם נהגנו להזמין אישיות פוליטית למועדון העיתונאים בתל אביב. מאחר שלא ידעתי על מעלליו המושחתים, נעניתי לבקשת אחד מעוזריו והזמנתי את דרעי לאחד המפגשים הללו. הרושם שהותיר דרעי היה כביר. אבל לא לעולם חוסן. בשלב מסוים עבר חתול שחור בין דרעי לבין גלס. אחר כך החליף את החתול נמר חברבורות. מאז הם לא רק צהובים זה לזה אלא אפורים ושחורים. בליסטראות עפו לשני הכיוונים. ניתן להעריך שכל עוד המרן מתפקד ושמיעתו סבירה פחות או יותר, יוכל גלס ללחוש לו דברי נאצה נגד דרעי. הבעיה של גלס היא שגם דרעי יודע ללחוש ואפילו לצעוק לאוזנו של המרן. בשלב זה לא ברור כמה מערכות יהיו בסרט על שובו של דרעי לחיים הפוליטיים, שתסריטו כבר הושלם ומונח במוחו הפורה. קרוב לוואי שבשלב הראשון תיערך לכבוד האריה השואג הילולה המונית של חברי ותומכי ש"ס מסוג אלה שנערכו לכבודו בעבר. אין לי כל ספק שיושמעו מחדש הקריאות "הוא זכאי" "הוא זכאי", ואולי ישירו הפעם גם את השיר "אני חוזר הביתה". מתי גולן, הפרשן של היומון הכלכלי 'גלובס', התייחס לפני כמה ימים לעניין שובו של דרעי וכתב על כך, בין היתר: "השורה התחתונה היא שאריה דרעי חוזר ולפי כל הסימנים, יש פוליטיקאים שיאפשרו לו זאת, אולי אפילו יקבלו אותו בזרועות פתוחות. אם זה יקרה - יהיה דרעי הפוליטיקאי היחיד שלאחר הרשעתו חזר לחיים הציבוריים, שלא לדבר על שיבה לממשלה ולכנסת. פוליטיקאים מורשעים אחרים, גם מתוך ש"ס, בחרו להיעלם מהשטח. בחיים הציבוריים אין קלון שנמחק או מסתיים. הקלון הקבוע בחוק הוא משפטי. הוא לא שייך לפוליטיקה ולשירות לציבור". אני מוכן לחתום על כל מילה. למרות שאין לי ספק שדרעי יחזור לחיים הפוליטיים ובגדול. "הלבנתו" של דרעי תהווה, לצערי, תקדים מסוכן ותסמן את הדרך חזרה לאישים פוליטיים מושחתים שסרחו והועמדו לדין פלילי, הורשעו ונדונו לתקופות מאסר מסוגם של הירשזון ובניזרי. גם אלה שיעמדו לדין, ללא ספק, בחודשים הקרובים, שהבולטים בהם הם אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן, יבקשו לנצל אחרי שחרורם מהכלא וסיום תקופת הקלון את תקדים דרעי. שובו הקרוב של דרעי לחיים הפוליטיים טומן בחובו סכנה מוחשית לשלטון החוק. בשנת 1996 היה דרעי הטבח הראשי של ניסיון נואל להשתלט על שלטון החוק באמצעות מיניו של עורך הדין רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. השותפים למעשה הנבלה היו שר המשפטים צחי הנגבי (שהתמחה במשרדו של בר-און והיה חייב לו), ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט ואיש העסקים דודיק אפל, חברו של דרעי שהשחית פוליטיקאים רבים. המטרה הסודית הייתה לשבץ בתפקיד היועץ אדם משלהם, שיידע לסגור תיקים בעת הצורך. כל המעורבים עברו בתקופה זו או אחרת חקירות של משטרה ו/או רשויות המס, ורצו להבטיח לעצמם עתיד נקי. ראש הממשלה הכנוע בנימין נתניהו, שכיהן אז בקדנציה הראשונה הכושלת שלו, נתן את ידו למהלך שנקרא "בר-און חברון", בזכות הצבעה גורלית שש"ס התלבטה אם לתמוך בממשלה. גם מנכ"ל משרדו, אביגדור ליברמן, בירך על המהלך. אחרי חשיפת הפרשה נאלץ בר-און להתפטר בתום יומיים לכהונה כיועץ המשפטי. למרות מעשהו המביש הוא טיפש והגיע לתפקיד שר האוצר. רק בנס לא הועמדו לדין ראש הממשלה נתניהו וכמה מהמעורבים, ורק הוגש נגדם דוח ציבורי חריף ע"י אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה שירש את בראון (כיום הוא מכהן כשופט בית המשפט העליון). היחיד שהועמד לדין פלילי בפרשה זו הוא דרעי אך לא נדון למאסר. למרבה תעתועי הגורל, דווקא בתקופת שובו של דרעי לפולטיקה עומד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לסיים בסוף השנה את תפקידו, ועל הפרק תעמוד בחירת יועץ משפטי חדש לממשלה. אומנם כאחד מלקחי פרשת בר-און הוחלט שהיועץ המשפטי לממשלה יבחר ע"י ועדת איתור ציבורית, אבל מי שמכיר את המציאות מאחורי הקלעים יודע שלשר החוץ אביגדור ליברמן ולפרקליטו לשעבר שר המשפטים יעקב נאמן תהיה השפעה מכרעת על הרכב הוועדה ובעקיפין, על זהות היועץ המשפטי החדש. ליברמן וחברו המגה-מושחת אולמרט רוצים לצלוח בשלום את תקופת מזוז בלי שיוגשו נגדם כתבי אישום, ולצפות שהיועץ החדש יטיב איתם ואולי לא יגיש בכלל נגדם כתבי אישום. אם אומנם כך יתגלגלו פני הדברים, נושא קלונו של דרעי לא יהיה רלוונטי. תנועת אומ"ץ תעשה ככל יכולתה בדרכים ציבוריות ומשפטיות כדי שחלום בלהות זה לא יתממש הלכה למעשה.