"ייחודו של מקצוע עריכת נדין נועד להגן על ציבור הצרכנים, שכן עורכי דין כפופים לכללי אתיקה נוקשים. במסגרת זו כלל 11ב ל
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 אוסר על עורך דין ליתן שירות משפטי ללקוח אשר הופנה אליו על-ידי גוף שאינו עו"ד הפועל למטרות רווח, וכן אוסר על עו"ד ליתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי". את הדברים האלו קבע (יום א', 12.7.09) שופט בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, רפי ארוניה, בתביעה שהגיש ניסן משה כנגד אדם אחר, לו סייע להגיש תביעה במוסד לביטוח לאומי.
לוי, עובד לשעבר בביטוח הלאומי אשר מכיר את דרכיו הבירוקרטיות הפתלתלות, העמיד עצמו, בתשלום, לשירותי אנשים החפצים לתבוע תגמולים מן הביטוח הלאומי. הוא טיפל בנייירת שלהם, תוך שהוא מעביר את הייצוג אל מול הוועדות לעורך דין - אשר היה מייצג את התובעים אל מול הוועדות. השופט ארניה קבע כי חרף העובדה שעורך הדין מייצג בוועדות, וניסן אך ורק 'מטפל בניירת', ההסדר עדיין אינו חוקי וזאת מכוח כלל 11ב לכללי האתיקה.
בצעד נדיר הורה השופט ארוניה לאסור את פרסום שמו של עורך הדין שייצג בוועדות, "לשם הגנה על פרטיותו", וזאת מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט אשר מאפשר איסור פרסום שמו של אדם לצורך הגנה על פרטיותו. דא עקא, את שמו של האדם אשר תבע תגמולים מביטוח לאומי, עקב נכותו, הוא לא אסר לפרסם חרף העובדה שנכותו של אדם, כמו גם היותו נזקק לשירותי הביטוח הלאומי, הינו עניין השייך לצנעת הפרט שלו ואינו עניין לרבים לענות בו.
כותבת שורות אלו בחרה שלא לפרסם את שמו של האדם שנזקק לשירותי המל"ל, חרף העובדה שהשופט הנכבד לא ראה לנכון להגן על פרטיותו, אלא אך ורק על פרטיות עורך הדין החשוד ש'סרח'.
