זכות הגישה לערכאות? הצחקתם אותי

זכותו של כל אדם לפנות לבית המשפט. זוהי זכות חוקתית. הפסיקה קובעת שהיא חלק מכבוד האדם ומוגנת על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם כמו בהרבה מקרים אחרים יש פער גדול בין ההצהרות הרמות למציאות. זכות הגישה לערכאות מוגבלת על-ידי 3 עניינים מרכזיים- 1) אגרות משפט 2) הוצאות משפט 3) ערבון בערעור. נדון בהם כסדרם.

אגרות משפט

האגרות הן גבוהות. ממאות שקלים ועד אלפים להליך. עד שנת 1988 היו האגרות נמוכות מאוד ונתנו ביטוי אמיתי לזכות הגישה חערכאות. באותה שנה הוחלפו התקנות ומחירי האגרות האמירו פלאים. ייקור הפניה לביהמ"ש לא עולה בקנה אחד עם זכות הגישה לערכאות.

הוצאות משפט

צד שהפסיד במשפט אמור לשלם לצד שזכה את הוצאותיו הריאליות. בפועל נפסקות הוצאות גבוהות שאין להן קשר למציאות וללא בדיקה של ממש כמה שילם הצד השני. נפסקות הוצאות בהליכי ביניים לפני סיום המשפט. נפסקות הוצאות על ימין ועל שמאל. אין שום קריטריון בחוק כמה הוצאות לפסוק ואין תקרה. השמים הם הגבול. בנוסף- ההוצאות משמשות כלי בידי בית המשפט כדי לכפות את עמדתו על הצדדים. כל עו"ד מכיר את התופעה שביהמ"ש מאיים על הצדדים בפסיקת הוצאות אם לא יקבלו את עמדתו. החשש מפסיקת הוצאות גבוהות מרתיע אנשים מלעמוד על זכותם החוקתית לפנות לבית המשפט. מן הראוי שייקבעו מבחנים בתקנות לפסיקת הוצאות בדומה למקובל במשפט פלילי.

ערבון בערעור

צד שהפסיד במשפט זכאי לערער. ברם עליו להפקיד ערובה כדי להקל על הצד השני את גביית הוצאות המשפט אם הערעור יידחה. הערבון גבוה מאוד, ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים. אין איזון ראוי בין זכות הערעור לאינטרס הלגיטימי של הצד השני לגבות את הוצאותיו. זכות הערעור חשובה יותר. אין מקום לערבון בהליכי ערעור. חשוב לציין שניתנת האפשרות בחוק לבקש פטור מאגרה ומערבון, אך המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן פטור הם כל כך מחמירים שרק עניים מרודים יכולים ליהנות ממנו. זכות הגישה לערכאות לא צריכה להיות כרוכה בעלויות כספיות משמעותיות אחרת היא מאבדת את חשיבותה. כולם זכאים ליהנות ממנה בלי קשר למצבם הכספי. לסיכום, מדובר בסיסמא ריקה מתוכן. רק אם תהיה רפורמה מקיפה בכלל הנושאים שנדונו לעיל, תהיה לזכות הגישה לערכאות משמעות אמיתית.