אינני יודע מדוע יצא קצפנו על עמדתה של ארה"ב בעניין הבנייה בשיך ג'ראח. אז לאמריקה יש השגות, SO WHAT. ואז קמים מנהיגינו ה"חכמים" מכריזים על ירושלים כטאבו ומכשירים בכך בפועל את ההתערבות הבוטה של אמריקה בשלטון בישראל, בכל הנוגע לנושאים שאינם בירושלים.
וייתכן שהסיפור הזה של ירושלים הוא ספין מתואם או לא מתואם בין ממשלי שתי המדינות, על-מנת לעצור סופית את הבנייה מחוץ לירושלים.
לו הייתה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה היינו מצפים ממנה:
- להודות לארה"ב על כל הערה שמעירה לנו.
- לבקש נימוקים, ולשקול בכובד ראש את ההערות של ארה"ב בשלב קבלת ההחלטות.
- לבקש מארה"ב שאת כל ההערות בעלות המשמעות לסכסוך הישראלי-ערבי יעבירו לנו בחשאי, כי הפרסום במקרה זה רק מזיק לכולם.
- להסביר לארה"ב שהפומביות הורסת כל סיכוי להסכמה, אפילו חלקית.
- להסביר לארה"ב כי זכות ההערה היא הדדית, ולתת לארה"ב הערות, בחשאי, על מדיניות הפנים שלה ומדיניות החוץ שלא קשורה לאזורנו.
- להסביר לארה"ב שהערות בין חברים זה 10 אבל הוראות, לא בבית ספרנו, לא בירושלים, לא בחיפה לא בעלי, ואפילו לא בניו-יורק ובמיאמי.
וממשלת ישראל, במקום לנהוג כראוי למדינה מתוקנת, מנסה להחריג את ירושלים ממסכת הלחצים הבלתי לגיטימיים בעליל של ארה"ב בירושלים תוך שהיא מאשרת בפועל לארה"ב להגדיל את הלחץ הבלתי לגיטימי בעליל בכל נושא אחר.