"אפריל הקסום" של תיאטרון באר שבע היא קומדיה רומנטית, שחלקה בערפילי לונדון האפורים של שנת 1922 וחלקה השני באי איטלקי קסום, ההופכים גם את חודש אפריל למשב רוח מרענן, ענוג ומבדר. המחזה מתרחש בלונדון של אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר ארבע נשים מחליטות לנטוש את ביתן האפור ולצאת לפגרה של מילוי מצברים בת חודש ימים בטירה איטלקית.
לוטי שואפת לצאת משגרת חייה הקודרים ומחיי נישואיה נטולי שמץ של אהבה. היא מוצאת בעיתון מודעה בדבר טירה איטלקית המיועדת להשכרה למשך חודש ומציעה לחברתה לצאת עימה להרפתקה. גם המכרה קצה בחיי השגרה המעיקים בחברת בעלה והשתיים מפרסמות מודעה ומציעות לעוד שתי נשים להצטרף אליהן. אחת מהנשים היא מטרוניתה אנגלית קשישה, הרוטנת תדיר וצעירה בריטית נוטפת סקס. הארבע נוטשות את העיר האפורה ויוצאות למסע באי האיטלקי ושם מתפתחת לה העלילה עד לסיום הטוב.
אפריל הקסום הוא מחזהו הראשון של מאתיו ברבר שכתב אותו בהשראת ספרה של אליזבת פון ארנהים האוסטרלית. המחזה עלה באנגליה ובברודווי, שם היה מועמד לפרס הטוני וקטף את פרס המבקרים למחזה הטוב, וכן הוצג בהפקות רבות ברחבי ארה"ב ואירופה. הספר הופק גם לסרט קולנוע בהשתתפות נטשה ריצ'ארדסון, ג'ואן פלורייט ואלפרד מולינה.
הבמאי רועי הורוביץ העלה מחזה בלתי יומרני בעליל, אך ענוג, מהנה ומבדר שבו מלוהקים שחקנים מנוסים, המפגינים משחק משובח, הגורם לרגע לחשוב שאפריל הקסום הוא בעצם מעשיית קיץ מרעננת. הורוביץ השכיל להעמיד סצנות בנויות היטב, ליהטט עם חבורת השחקנים והפיק מהם את המרב והמיטב. סצנת הסיום, למשל, היא בטוב טעם, יפה ומהנה.
לירית בלבן כלוטי, הקצה בחיי הרודנות של בעלה, הפרקליט הלונדוני האפור, משחקת נפלא. לירית מגישה משחק שאינו מופרז, מתון, אך עם זאת המעורר אהדה רבה אליה. לירית, שהופיעה בהצגות רבות ועל מסכי הקולנוע והזכורה מסדרת קומי-קומי ההזויה, מפגינה משחק ראוי לשבח.
אייל רוזאלס, שחקן ותיק ובימאי, כבעלה הרודני של לוטי, מתגלה כשחקן קומי, המגיש משחק מדויק, גם באורח חייו בביתו בלונדון וגם כשהוא מגיע לביקור בטירה. סצנת האמבטיה, שבה הוא נאלץ להתערטל ממחלצותיו, היא מבדרת במיוחד. אייל מגלם את תפקידו בצורה מוצלחת ונאמנה.
אביטל פסטרנק עברה דרך ארוכה מאז היותה זמרת ושחקנית בגריז. היא שיחקה בהצגות ובסרטים רבים, ותפקידה במחזה הוא ענייני, נעים, רהוט ומגולם היטב.
פולי רשף, שהופיע במחזות ובסרטים רבים, מגלם את הסופר הבוגדני, ומגיש משחק ראוי וטוב. הוא מגלם טיפוס הפכפך בצורה נאותה ונאה.
חנה רוט כקשישה הבריטית הרוטנת תדיר מגישה משחק נהדר ומשכנע. רוט, הוותיקה, מדגימה כיצד יש להגות את הרפליקות בבירור ובהטעמה, כיצד ללהטט במקצועיות והיא בהחלט יכולה להיות המודל למשחק טוב ומשובח.
מרינה שויף, אף היא ותיקה בבמה ועל המסך, מגלמת את הצעירה הסקסית שנתקלת בטירה במאהבה. היא מגישה משחק ראוי וטוב, לא רק נאה ויפה, אלא גם משחק אמין.
אסף שיינברגר כבעל הטירה מגיש משחק סביר, שכן התפקיד שלו הוא די שטחי. הוא נחמד ומוצלח.
נורית ככהן, מוותיקות הבמה והמרקע, משחקת את המשרתת האיטלקייה. תפקיד אפיזודי שהיא מגלמת נהדר, בשנינות ובמקצועיות רבה.
נטע הקר עיצבה את התפאורה. מצד אחד תפאורה אנגלית טיפוסית ומצד שני הטירה הקסומה, האפופה בזרי פרחים וצבע, הקוצרת מחיאות כפיים מהצופים.
מירב נתנאל עיצבה את התלבושות. שמלות השחקניות התקופתיות הן נהדרות ומחמיאות. בגדי הגברים קצת פחות רלוונטיים ונדמה שתלבושתו של הפרקליט האנגלי הם לא בדיוק בריטיות וממש לא בגדי עורך דין בריטי מאותה תקופה.
קצת משונה היה לראות את הסדרן בכניסה לאולם בית ציוני אמריקה, שם הועלתה ההצגה בתל אביב, כשהוא מזרז את הקהל במחיאות כפיים להיכנס לאולם. אותו סדרן גם הגיע לעשות סדר וכינס את הקהל מהירכתיים לאמצע האולם.
עוד תקלה זעירה כאשר באמצע הדיאלוגים בקע ברמה קולו המוקלט של מנהל התיאטרון.
בסך-הכל, זו הצגה קלילה ונעימה, מוצגת כראוי, קולחת ואין בה רגע דל, למרות שבהתחלה הקצב הוא מעט נינוח. אפריל הקסום הוא בהחלט קסום, ריחני ומהנה ומהווה משב רוח קל, למרות שאנו בעיצומו של הקיץ.
