תהינו כמה זמן יקח לו ליוסי שריד להחליט שהוא שוב כשר לכתוב ולתקוף שחיתות ומושחתים - לאחר שהוא עצמו נכשל בניגוד עניינים ובהימנעות מהצהרה על כך בפרשה המביכה של פרס ספיר.
שהרי מי כיוסי שריד יודע שאין כמו המקורות שלנו אמונים על אימרות נוסח "קשוט עצמך תחילה", "הפוסל במומו פוסל" וכיוצא באלה תובנות חכמות.
ובכן, יוסי שריד לא המתין אפילו רבע שעה כדי להתנפל על השחיתות המכוערת.
למעשה, הוא לא המתין כלל, ובעצם ציפה להזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו כדי לתקוע את פרסותיו בפרצופה של השחיתות.
כי אם אתה תוקף את השחיתות - הרי זה לא ייתכן שאתה עצמך קצת מושחת.
גם אהרן ברק, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, נלחם בחמת זעם במושחתים ובשחיתות - עד שסימא את עינינו מלבחון, שמא דבקו כמה נתזים של שחיתות גם בסינורו.
כי זו השיטה הבדוקה וזהו שם המשחק: פסול במומך.
אבל יוסי שריד, בתסכולו, מתקשה להשלים עם כך שהתנפלות על השחיתות ללא שום תקופת צינון מצידו - מגחיכה אותו.
וכי מי יקרא את מאמרו
[קישור] של יוסי שריד בהארץ, שבו הוא תוקף את אריה דרעי - מבלי לנסות ולצוד בין שורות המאמר עקבות וצלקות מן המקרה האישי של יוסי שריד עצמו?
הרבה עושר ואושר הביא אריה דרעי עד היום לזולתו:
הוא בנה כמה וכמה עסקנים אפורים בתנועת שס.
ויש אומרים שהוא זה שבנה וסלל את דרכה של דורית ביניש עד לתוככי בית המשפט העליון.
והיום הוא עסוק במלאכה לא פחות חשובה: לשקם את יוסי שריד.
