בנושא תאונות הדרכים יש לנו מומחים לרוב, לכל אחד מהם רשימת המלצות מכאן ועד פתח תקוה, הוא יסביר מדוע המלצותיו הן שתובלנה למיגור התופעה, ומדוע ההמלצות של חברו לא שוות את הנייר עליהן הן רשומות, אבל רוחות ונשיאים וגשם אין - הקטל בדרכים נמשך ומתגבר. בבית הספר שלי לימדו אותי שיטה אחרת לפתור של בעיות.
הגדרת הבעיה
אם היינו קוראים בעיתוני השבוע יכולנו להסיק שהחברה בישראל לא הגדירה מעולם את יעדיה במלחמה בקטל, ומכאן שהגדרת הבעיה יכולה הייתה להיות אחת או כמה מכל אלה (וודאי גם אחרות):
- "צמצום הקטל בכבישים ב-10% לשנה ב-3 השנים הקרובות בשטחי מדינת ישראל"
לו אני הייתי מתבקש לקבוע את המטרה, הייתי הולך על ההגדרה האחרונה עם הרחבת המונח קטל גם לכיוון של פציעה קשה ובינונית. כי תאונות דרכים חשוב למנוע, אך חובה יותר גדולה קיימת לשמירה על חיי אדם, וודאי שלא ניתן למגר או לחסל תופעה כזו, ניתן לצמצמה, ואם אנחנו רוצים לצמצמם אנו צריכים מיד לומר בכמה, ותוך כמה זמן - וכמובן באיזה מרחב.
ידועה לכל השיטה מאוד תקשורתית ה"משפרת" בכל שנה את המצב, כי בשנה אחת קטנה באקראי כמות התאונות, בשנה אחרת קטנה כמות התאונות עם נפגעים, או תאונות עם נפגעים קשה, או קטנה באקראי כמות ההרוגים, ובכל שנה יוצאים לעיתונות עם נתון זה בלבד, וזאת על-מנת להצדיק את המשכורת, על-מנת להרגיע את המצפון ובייחוד על-מנת להמשיך ולנפח את האגו השקרי.
מסגרת לבקרה ולמדידה
ההגדרה האחרונה, לא רק שהיא ברורה במהותה, היקפיה, לוחות הזמנים והמרחב, היא מגדירה את הספים לבקרה, ומדידה על-מנת לדעת אם הצלחנו, והיכן נכשלנו - וכלי מדידה אלה ילוו אותנו מ-DAY ONE על-מנת שלא נגיע לתום 3 השנים ונגלה שלא עשינו דבר, אלא את הכשלים נגלה כבר בחודשים הראשונים של העבודה, ונתגָבר עליהם בזמן. בישראל לא אוהבים ללמוד על טעויות בזמן, מעדיפים לעבור את נקודת האל-חזור ואז לשבור את הראש, וכך מלאכת החילוץ מביאה עוד פרנסה - ואז כולם נהנים, למעט אלה שהחזירו את הקיטבג על הכביש - או אלה שאיבדו רגליים, ידיים, עבודה, משפחה ועוד.
מי בפועל יבקר את התהליך
לא כולנו יודעים, אך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משקיעה הון בניתוח סטטיסטי של תאונות הדרכים. הנתונים המפורסמים שנתית על-ידי הלשכה, מתבססים על מידע הנאסף מתאונות הדרכים ומפרטים כמעט כל נתון המשפיע על הקטל בדרכים בישראל.
כניסה של הקטל בדרכים למשטר הדוק של בקרה, יחייב את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעבור בנושא זה לדוחות חודשיים או רבעוניים, הם ודאי יצעקו עד השמים, כי גם להם "נוח" שנתוניהם מבוקרים בימים אשר ההשפעה שלהם היא מינורית יותר, אבל כאשר ממשלה מקימה ועדה לנושא תאונות הדרכים (הוקמה השבוע), אז מאמין אני שתימצא הדרך גם לתמרץ את הלמ"ס (והמשטרה במספקת ככל הנראה את המידע ללמ"ס) לתת גז.
איך תוקפים בעיה כה מורכבת מכל הכיוונים?
האם מישהו מאיתנו ראה אי-פעם צבא התוקף יעד מכל הכיוונים? בוחנים את היעד מכל כיווניו, אוספים עליו מידע, מנתחים את חוזקותיו ואת חולשותיו, ואז תוקפים מנקודה אחת, במקרים קיצוניים תוקפים משתי נקודות, ייתכן שמפעילים שלישית עם כוח שלדי למטרות הטעיה. כל "כיבוש" של יעד בנוי בשלבים, כאשר הצלחת שלב היא המפתח לשלב הבא, וכישלון בשלב תמיד יהיה כזה שמשמר את מירב הכוחות לביצוע שינוי. כל נתוני המודיעין (אשר כאמור מסופקים ברמה טובה מאוד על-ידי הלמ"ס) פרוסים בפנינו ללא צורך להשקיע רגע מאמץ, ומה שאנו חייבים לצפות מעצמנו זו יצירתה של תוכנית עבודה, בשלבים, עם בקרה צמודה של נתוני "זמן אמת" חודשיים או רבעוניים שייצרה לנו הלמ"ס.
איך בוחרים את כיווני התקיפה והשלבים
בחירת כיווני התקיפה והשלבים היא שלב מכריע בהיערכות, אבל גם טעות בה - לא תקבור את התוכנית, אלא תיגרר איתנו כמה חודשים, ועקב המדידה הצמודה אנו נגלה די מהר שאנו לא על המסלול ונתקן. כיווני התקפה והשלבים תלויים גם בגודלה ובחוסנה של החברה (הכוח הלוחם), ושל ה"מפקדה" או של ה"מנהלת" של הפעילות.
א. שיטת גליית - תקיפת הנושאים המרכזיים תחילה - שיטה מאוד מסוכנת ויקרה, האופיינית למדינות מאוד גדולות, בעלות תקציבי אין סוף, ויציבות פוליטית מאוד מאוד חזקה, לדעתי, כיום, בעידן הפתיחות הבינלאומית, אין כאלה מדינות אלא צפון קוריאה, ושכנותיה הטוטליטריות, שם אפשר להחליט שכל מי ששורט רכב - מוצא להורג וביתו נסקל - ובטוח ששם הקטל בדרכים יצטמצם.
ב. שיטתו של דוד, דוד שבבוא הימים היה מלך ישראל, שיטת איתור עקב האכילס, הבטן הרכה, אפילו אם היא לא לב הסיפור, במטרה להצליח תחילה בשולי הבעיה, או בחלקים ממנה הקלים להשגה, צבירת ניסיון, צבירת ביטחון, צבירת מידע ומודיעין, והמשך ההתקדמות בשלבים תוך עלייה מתמדת של סיכויי ההצלחה.
דוגמה קונקרטית
אינני מתיימר להיות מומחה בתאונות דרכים, אך ודאי אני מומחה, כמו כל אדם משכיל אחר, בחשבון של כיתה ג'. פתחתי את נתוני הלמ"ס על תאונות דרכים ובחנתי היבט ספיציפי שאינטואטיבית חשבתי שהוא אולי נקודת ההתחלה, וגיליתי נתונים (שכלל לא מפתיעים) על שנת 2008:
- הגיל 24-19 הוא הגיל המוביל בתאונות עם נפגעים (יחסית לכמות בעלי הרשיונות באותו חתך גיל, הנתון היחסי לא מפורסם על-ידי הלשכה אך ניתן לחישוב בקלות על-ידי חלוקת שני נתונים שכן מפורסמים).
- יש עלייה בולטת בשיעור תאונות הדרכים עם נפגעים בסופי שבוע (וזאת על-אף שהמשק כמעט מושבת).
- בשבת, בניגוד לשאר ימי השבוע, כמות תאונות נפגעים בלילה, גדלה מכמות הנפגעים ביום.
אינני יודע אם זה עקב האכילס של הפרשה, אך עבודה קצת יותר מקיפה עם הנתונים הנ"ל (ובמידה רבה יותר עבודה עם נתוני המקור - הכוללים ודאי רשומה מרובת שדות על כל תאונה ותאונה) - הייתה מביאה אותנו למיפוי הנסיבות העיקריות בהן קורות התאונות הקטלניות, מיפוי המשקלים כלומר לכל חבילת נסיבות אשר על פניו נראה שניתן לטפל בה (נהגים 24-19 בסופי שבוע), נקבל גם מידע כמותי על נתח של מכלול התאונות, ואז נדרג את הנושאים לפעולה, כאשר נשאף תמיד להתחיל עם מטרות בנות השגה, גם אם תועלתן לא תאפשר לנו לכנס מסיבת עיתונאים תוך שבועיים על-מנת להודיע על הצלחת התוכנית.
סיכום
ממשלת ישראל החליטה ב-12.7.2009, בהחלטה 561 למנות ועדת שרים לבטיחות בדרכים, בראשות שר התחבורה, ובה חברים מאוד מאוד נכבדים משולחן הממשלה ומהמנהל הממשלתי. מטרת הוועדה (לא משהו) "גיבוש מדיניות ממשלתית, בתיאום פעולות הממשלה ובקביעת סדרי עדיפויות בכל הקשור בנושא הבטיחות בדרכים והמאבק בתאונות הדרכים". לכאורה - נוצרה כאן הזדמנות פז, לעשות מהפכה בכאוס השורר בדרכים, ומנגד הזדמנויות פז כאלה היו רבות, וכולן או רובן התבזבזו.
אז שרינו הנכבדים, שימו את האגו בצד, צרפו את האספסוף למכונת החשיבה שלכם, קיראו לנו, אנו נבוא ונעזור. לא, לא רוצים מכם כסף, מעדיפים למות בייסורי האינקוויזיציה משר לגבות מכם גרוש. אינכם מבינים די בניתוח תהליכים כאלה, אתם נולדתם להנהיג, ופתאום אתם צריכים להתעסק בהשפעה של כיפוף הפח בג'לגוליה, על תאונה רבת נפגעים בטבריה - אין לכם סיכוי בעולם הזה, העולם התמים והישר של המספרים והעובדות, השונה משמעותית מעולמכם.
חברי השרים ואנשי המינהל, ללא עזרה וליווי של גורמי מקצוע אשר יגרמו לשכל ולעובדות להשפיע על ההחלטות המקצועיות שלכם (בניגוד להחלטות מדיניות-פוליטיות שם אתם שולטים מצוין), אתם תלכו שוב לאיבוד - ואם זה המצב, חבל על כל המאמצים שלכם.
נ.ב. לפני למעלה משנה איבדתי את בן דודי האהוב והיחיד בתבל בתאונת דרכים מיותרת, יצקה'לה, מדען טילים מהשורה הראשונה בארץ, סגן ראש חטיבת הטילים ברפא"ל, האיש שלשמו נקשרה יותר מכל ההצלחה של השנים האחרונות בסינרגיה של העוסקים בנושא בישראל, ובמנוף שהסינרגיה נותנת לאיכות המוצרים ולמכירתם תמורת הון בחו"ל. יצחק'לה השמאלני הכי דתי שקיים בתבל, ודתי הכי שמאלי שקיים כאן (הוא עוד קיים ודי קיים) הוא זה שמקשר אותי באופן כל כך כואב לשכול המיותר הזה.
