כמו בכל דבר ועניין, איזון ומידתיות הם צו השעה. כמו בכל דבר ועניין, אנו, באורח תדיר, מסרסים את הכרח המידתיות, מאבדים את חושינו לטובת אנרכיה אינטלקטואלית אשר מופרכותה עולה אך על נלעגותה. הדעת נותנת כי הגיון ושכלתנות יובילו צעדינו הנשענים על מצע רחמים ואהדה לסובלים ולנדכאים. לדאבוננו, במקומותינו הפכנו היוצרות.
עד לפני כ-60 שנה היינו עם של פליטים, חסרי ארץ ואדמה. תקופת פליטותנו נמשכה אלפי שנים. סבלנו רדיפות, גזרות ושמד אך משום יהדותנו. מקורות שונים מעריכים כי משך כ-2,000 השנים האחרונות נרצחו, נטבחו, מפאת יהדותם, כ-20,000,000 מבני עמנו באופנים שונים ומשונים.
אנו, יותר ממירב העמים, אמורים להבין את לחצם ודחקם של הפליטים הדארפורים אשר ממש נשפכים מעבר לגדר התיל המפרידה בין מדבר סיני המצרי לנגב הישראלי בבקשם מקלט מציל חיים בישראל. דווקא אנו איבדנו חוש צדק ומוסר, אנו הם המתייחסים באורח מחפיר לפליטים, אודים מוצלים מרצח העם בדארפור הסודנית. עד היום, כבר מספר שנים לאחר קיום תופעת הפליטים הדארפורים עדיין מדינת ישראל מגמגמת ומדשדשת בכל האמור לטיפול הולם והוגן בפליטים. כך אין נוהגים בברואי-אנוש אשר מבקשים מקלט מציל חיים, ממש כפי שאנו ביקשנו מקלט במדינת ישראל אך לפני כ-60 שנים. ממש כפי שהעולם התעלם מהשמדתנו בשנות הארבעים למאה הקודמת, העולם כעת מפהק באדישות לנוכך מאות האלפים שנטבחו ומאות האלפים שוודאי עוד ייטבחו בדארפור בעתיד הקרוב.
זיכרון מצמרר לאשר עבר עלינו ניתן להעלות בדברי פקיד קנדי מהמעלה הראשונה, אשר בעצה אחת עם ראש ממשלת קנדה דאז 'ויליאם ליון קינג', התריס כנגד מבקשי אשרות הכניסה לקנדה עבור האודים המוצלים מבני עמנו:
"אפילו (יהודי א.ר.) אחד הוא יותר מדי". יחד עם זאת, דומה שאנו מאבדים מידתיות הכרחית. בחבל דארפור שוכנים מעט פחות משני מיליון פרטים (כ-300,000 כבר נטבחו), הצפויים לסכנת שמד. אין כל ספק כי חייב להימצא פיתרון להצלתם. מאידך-גיסא, בצער רב עלינו לקבוע כי מדינת ישראל אינה הכתובת הבלעדית לכך.
יפי הנפש בינינו מנסים לעורר את מצפוננו אשר ממילא נמצא בלאו הכי מזה זמן על סטרואידים, לפתור, ללא הגבלת מספרית, את בעיית הפליטים הדארפורים תוך קליטתם בתחומי מדינת ישראל. הבה ונציג זאת על דרך המופרכות כך: כמה פליטים "חייבת" מדינת ישראל לקלוט, האם חצי מיליון? האם מיליון? האם שני מיליון? האם עשרים אלף? היכן הוא הקו האדום אשר מעבר לו עלינו לומר, מלאה הסאה, אין בידינו לקלוט יותר אותם מסכנים. היכן הוא אותו קו שעם חצייתו נעמיד בספק את יכולתנו לשמש מקלט ל"עניי עירנו" אלו אחינו היהודים בתפוצות.
התשובה לשאלה הרטורית שהוצגה לעיל מלמדת שהפיתרון אינו במאמצינו לקלוט מספר לא מוגדר של פליטים, אלא עלינו לחפש הפיתרון במחוזות אחרים. "יפי נפשנו" לא יביא מזור שלם לעומדים להיטבח, יהיה אשר יהיה, ואיננו שוכחים כי גם "המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".
ארץ ישראל היוותה לפני הקמתה ולאחריה, מקום מקלט לכשלושה מיליון פליטים (הערכה גסה בלבד, ללא ביסוס מחקרי). ישראל עשתה את חלקה מעל ומעבר בשמשה בית לאומי לעם היהודי וכתוצאה, כמקום מקלט לפליטים יהודים מכל אתר בו נרדפו ונטבחו.
כמחצית, ואפשר אף יותר, מתושבי מדינת ישראל היהודים לא נולדו בשטחה אלא היוו בעברם שארית פליטה מארצות מוצאם. יחסית לשטחה ולגודל אוכלוסייתה, ישראל הינה קולטת שארית פלטה הגדולה ביותר בעולם בעת החדשה. זו הינה מטלה סיזיפית שנפלה על כתפי הוותיקים יותר, אותם תושבי המדינה אשר שפר גורלם להגיע לחוף מבטחים בעבר ואלו הם שקלטו את הבאים אחריהם. כל דור משך המאה העשרים, קלט את פליטינו העתידים. ישראל כבר הוכיחה יופי וגדלות נפש בכל האמור לקליטת עלובים ונרדפים.
על-מנת להציל את פליטי דארפור קיימות שלש חלופות מרכזיות:
לקלוט את כל פליטי החבל ברחבי תבל ולהצילם מציפורני האיסלאם המיליטנטי-הרצחני. (או) להביא להפסקת הטבח בחבל תוך נקיטת אמצעים דרסטיים. (או) שילוב של שתי האפשרויות שנזכרו, יחדיו. כך או כך, אין הדבר בידינו בלבד.
מאידך-גיסא, ישראל יכולה להוביל מהלך הצלה רחום, עולמי, אשר יביא לפתרון בעיית הפליטים באחת או בשילובן של החלופות שתוארו לעיל. דומה כי מוסד האומות המאוחדות הינו הכתובת הנכונה לכך. על ישראל להוביל מהלך דו-ראשי. בחלקו הראשון, יטיל האו"ם על מדינות בנות-קליטת פליטים מיכסות קליטה, כאשר גוף מרכזי (הקיים ממילא במסגרת האו"ם) ינתב הפליטים ואף ינסה להבטיח דרכי מילוט עבורם לארצות היעד. במקביל, על ישראל, כקולטת הפליטים המנוסה בעולם כיום, להוביל, ליזום, להשתתף במסע לחצים, תוך שיתוף מדינות נאורות אחרות ובחסות האו"ם, כנגד ממשלת סודן ברמת חריפות אפקטיבית מהמעלה הראשונה ולא בדומה ללחץ המוקיוני אשר מוטל על ממשלת סודן כיום.
משיוסדר נושא מיכסת הקליטה שעל מדינת ישראל לעמוד בו, עלינו להעניק לפליטים בית חם כפי שרוצים היינו אנו לקבלו במסעות פליטותנו בנכר. אזי, כאשר גודל המשימה יוגדר לפני קובעי המדיניות בארצנו נוכל לחוקק את החוקים המתאימים המבטיחים קליטה הולמת של פליטים בישראל בלא שיפי הנפש בינינו יירו לכל הכיוונים ללא מטרה מוגדרת ומכאן ללא קרקע מוצקה מתחת לדרישותיהם לקליטה הולמת של הפליטים.
סייג אחד לכל האמור חייב להיאמר. על ישראל להוות בית לפליטי חרב, אודים מוצלים מאש, ישראל אינה חייבת לשמש בית למהגרי נוחות, למחפשי פרנסה נוחה יותר בישראל. את המקומות המוגבלים האלו נשמור לבני העם היהודי אשר מחציתו עדיין נמצא בארצות נכר ואי-פה אי-שם נתון תדיר לרדיפות ולסכנת כליה.
לא נעמוד על כל היתרונות הנלווים במשתמע למדינת ישראל, בהפעילה יוזמת הצלה כמתואר לעיל. די אם נזכיר את יתרונות הסבת תשומת הלב העולמית לבעיות הפרת זכויות האדם האמיתיות, הבוערות בעולמנו והפנייתם מאזורנו והסכסוך הישראלי-פלשתיני אשר עם כל הבעייתיות הכרוכה בו, הריהו כגן עדן סוג בשושנים לעומת הנעשה בדארפור ובמקומות אחרים בעולם בו מצטיין האיסלאם הקיצוני במסעות רצח וטבח באין מכהה.
