חוק שמתקבל בכנסת ברב קולות הוא מעצם טבעו ומהותו - דמוקרטי. הפרשנות הפוליטית והציבורית - הוא נושא לגיטימי לדיון.
החוק מעורר ובצדק, סערה פוליטית וציבורית עם דיון סוער.
המתנגדים החריפים לחוק, מכל הקשת הפוליטית, לרבות חברי ליכוד שורשיים דוגמת ח"כ מיקי איתן, טוענים בלהט, שהחוק הוא אנטי דמוקרטי וגובל בתרגיל מסריח. הוא מאפשר לקבוצת ח"כים שבעה במספר, שנבחרו במפלגה מסוימת, לעזוב ולעבור למפלגה אחרת. כמו-כן ביכולתם להצהיר על הקמת סיעה עצמאית או אפילו תשתית למפלגה חדשה.
בין הטוענים כנגד החוק - יש המדגישים את הנקודה הפוליטית אידיאולוגית, לאמור: הציבור בחר ב-7 הח"כים הנ"ל, ע"ס אג'נדה מסוימת, קו מחשבה, עשייה ואידיאולוגיה התואמים את ציפיותיהם ודרישותיהם מנבחרי הציבור שלהם. עזיבת החברים - יכולה להיחשב, כסתירת לחי לבוחרים שלהם.
האמת - שאי-אפשר להתעלם או לעמעם את טיעוניהם, מאחר ויש דברים בגו.
אך מאידך - לפי שיטת הבחירות הקיימת, אנחנו בוחרים במפלגה. המפלגה בוחרת את נציגיה לראשות הממשלה והשרים, וציבור הבוחרים מפקיד את אמונו בהנהגה הנבחרת.
אך, מה קורה אם ראש הממשלה הנבחר על שריו ועוזריו, סוטים מהקו המפלגתי שהצהירו עליו בחגיגיות או מתעלמים מההצהרות וההבטחות שהבטיחו טרם בחירתם?
מה קורה למפלגה שמצביעה במשאל פנימי, כנגד ההינתקות, ואז בא ראש המפלגה, שהוא גם ראש הממשלה, דוגמת אריק שרון, ומבצע את ההיפך מרצון רוב מפלגתו, והולך ומבצע הינתקות מגוש קטיף.
האם זאת דמוקרטיה במיטיבה? מסופקני!
מפלגה - אינה בית סוהר או צינוק, שלא ניתן לעזוב אותו, או להתנתק ממנו, או פשוט לשנות את דעתך עם שינוי העיתים והמצב המדיני, כלכלי, ביטחוני של המציאות המתפתחת.
הפירוש המעשי: עזיבת מפלגה אשר לדעת הנוטשים הינה טועה ומטעה, או נוסעת בכביש או בכיוון הלא נכון, זהו בהחלט אקט דמוקרטי ולגיטימי.
אך התיקון הזה, של אפשרות עזיבה, או התפלגות, יש בו גם סיכונים לא מעטים לאלה שתומכים בו. שהרי, כשאתה מתקן חוק או מחוקק אחד חדש, הוא פועל ופעיל, לא רק למציאות העכשווית המיידית, אלא גם לעתיד, לשנים הבאות ולמפלגות הישנות או החדשות שתקומנה.
אם ביבי סבור שבתנאים הנוכחיים, האפשרות ש-7 ח"כים מקדימה, יצטרפו לליכוד ובכך יתחילו את התפוררותה של קדימה, יש בכך היגיון מסוים נכון לשעה זו.
אסור לשכוח - מפלגת קדימה הוקמה בפועל, מאוסף של עריקים ממפלגות אם אחרות. דמויות כגון פרס, דליה איציק, חיים רמון - ממפלגת העבודה. דמויות כמו
ציפי לבני,
שאול מופז, צחי הנגבי, רוחמה אברהם, אפללו וכל היתר - עזבו, ברחו, ערקו והקימו מפלגה חדשה, בטענה
שיש להם "דרך חדשה".
לכן, אנשי קדימה הם האחרונים, שיכולים להתלונן ולהתקומם כנגד ההצעה של נתניהו.
כאשר מופז - מעל בימת הכנסת, דורש מביבי לא להתנהג כעסקן פוליטי, אלא לראות את טובת המדינה והציבור, בא לך לצחוק או לגחך או לצעוק לעברו, ומה הייתה התנהגותך והתנהלותך עד היום. מה לגבי ההתבטאויות וההצהרות כנגד ציפי לבני, כראש מפלגת קדימה, ש"אינה מתאימה לתפקידה", כאשר כל רצונו ושאיפתו הקרובה להחליף אותה בהנהגה ולהצטרף לממשלת נתניהו?
