בית המשפט העליון דחה את עתירת מפעל נשר לייצור מלט נגד המשרד להגנת הסביבה וקבע כי לא יתערב באיסור ייבוא אפר פחם לישראל. בשל העיכוב במתן ההחלטה בעתירה, שהוגשה בשנת 2016, הוחלט כי העותרים לא ישלמו הוצאות.
אפר פחם הוא תוצר לוואי של הפקת חשמל בתחנות כוח המופעלות בפחם. הוא מכיל מתכות כבדות ויסודות רדיואקטיביים (טבעיים) בריכוז מוגבר ביחס לאלה שבפחם עצמו. אפר הפחם המופק בתחנות הכוח הפחמיות בישראל מנוצל כולו, בעיקר בייצור מלט ובטון. על-רקע הגידול בדרישה לאפר פחם וצמצום החומר המיוצר בישראל נדרש המשרד להגנת הסביבה בשנים האחרונות לסוגיה של הסדרת השימוש בפחם הנוצר בישראל. לצד זאת נדרש המשרד גם לסוגיה של יבוא אפר פחם לישראל.
במסגרת זו החל במשרד להגנת הסביבה תהליך של בחינה מקצועית של הנושא בהשתתפות גורמי הממשלה השונים ובהשתתפות מומחים חיצוניים, כאשר אל מול יתרונות כלכליים מסוימים בשימוש באפר פחם נדרשה בחינה של ההשלכות על בריאות הציבור של החשיפה לקרינה, מאחר שאפר הפחם מכיל כאמור חומרים רדיואקטיביים ומתכות כבדות. בעניין זה התגלו חילוקי דעות בין גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה לבין הגורמים בעלי העניין הכלכלי בשימוש באפר פחם - בהם גורמים עסקיים ומשרדי האנרגיה והכלכלה בממשלה.
מפעלי נשר ביקשו מבית המשפט העליון להוציא צו על תנאי שיורה למשרד להגנת הסביבה לנמק מדוע לא יינתן לעותרת אישור לייבא לישראל אפר פחם לצורכי ייצור מלט במפעליה. לטענת נשר, אפר הפחם הנוצר בישראל כתוצר נלווה של פעילות תחנות הכוח הפחמיות אינו מספיק לצורכי תעשיית המלט והבטון בישראל ולכן נדרש יבוא אפר פחם מחו"ל.
השופט
מני מזוז ציין כי גם העותרים אינם טוענים לקיומם של שיקולים זרים בהחלטה שהתקבלה לאיסור ייבוא אפר פחם לישראל. "מדובר למעשה בגישות מקצועיות שונות ובדגשים שונים בבחינת האיזון בין השיקולים הכרוכים בהכרעה בסוגיה הנדונה. בהתאם לכך, לא מפתיע להיווכח כי התפלגות הדעות בסוגיה זו היא בין משרדי האנרגיה והכלכלה מזה, לבין המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות מזה, כאשר הראשונים תומכים במתן היתר ליבוא אפר פחם מתוך דגש על שיקולים משקיים, בעוד האחרונים מתנגדים ליבוא כזה משיקולים של הגנת הסביבה ובריאות הציבור", ציין. עוד העיר כי המשרד להגנת הסביבה אף נקט בעמדה מקלה יותר ממשרד הבריאות אשר ביקש להטיל מגבלות נוספות על אפר הפחם המיוצר בישראל.
לדברי מזוז, החלטת השר להגנת הסביבה נעשתה בתנאי אי-ודאות מסוימים, אך אין זה חריג שמערכות השלטון מקבלות החלטות במציאות של חוסר ודאות. "לא ניתן למצוא פגם בגישה זו, ומכל מקום, הסמכות לקבוע מדיניות טומנת בחובה גם את הסמכות לאמץ דרכי פעולה והנחות עבודה לצרכי קביעת המדיניות", ציין.
השופט מזוז הוסיף כי אין בעמדות של משרד האנרגיה ומשרד הכלכלה שטענו כי יש להתיר יבוא אפר פחם לישראל כדי לשנות את החלטתו. זאת, משום שהסמכות בנושא מסורה אך ורק לשר להגנת הסביבה.
"חילוקי דעות בין שרים או בין גורמי ממשלה אין מקומם בפני בית המשפט. ככל שמדובר במחלוקת בעניין שבמדיניות - רשאי כל שר להביא את המחלוקת לדיון ולהכרעה בממשלה, וככל שמדובר במחלוקת משפטית - הגורם המוסמך להכריע בכגון דא הוא היועץ המשפטי לממשלה, אשר חוות דעתו מחייבת פנימה את כל זרועות הרשות המבצעת, כל עוד לא הוכרעה הסוגיה על-ידי בית משפט מוסמך", טען.
השופטים
דוד מינץ ו
יוסף אלרון הסכימו עם פסיקתו של השופט מזוז.
