זאת לא רק האנטישמיות שמרגיזה אותנו, זאת פשוט הטיפשות; כן, הטיפשות שלנו שאנחנו ממשיכים להיעלב, מגיבים בצורה אמוציונלית, אבל בסופו של יום לא עושים שום דבר ממשי שיבהיר לכל עיתונאי שיפרסם כתבה שיקרית ובזויה, שחופש הדיבור זה לא אפוד מגן, ושימוש לרעה בחופש העיתונאי ייזכה את כותבו בתגובה חריפה שתגובה בתביעת דיבה ודרישה לפיצויים.
הגיע הזמן שתגובתנו, לכבודם של חיילי ומפקדי צה"ל לדורותיהם וכבודה של מדינת ישראל ואזרחיה, תהיה תגובה מקצועית, מוגדרת בכללים ובנוסחים ברורים, שתעסוק בהיבטים המדיניים והמשפטים כפי שכל מדינה ריבונית נוהגת לפעול במקרים כאלו, במקום תגובה שתתחיל ותישאר על מדף המופתעים מגילוי של עוד אנטישמי.
השלב הראשון זה להבין שדונלד בוסטרום, שהוא אפילו אינו כתב, בא להראות לנו היכן נקודת החולשה שלנו, אם לא ידענו עד היום, בכל הקשור לתגובה של מדינה מתוקנת להאשמות בזויות מהן אלו שהתרבו בשנים האחרונות, לעיתים גם על-ידי ישראלים. החולשה הזאת פותחת פתח לפעולות נגד מדינת ישראל כמו הטלת חרם אקדמי, חרם על תוצרת חקלאית (שהגיעה מיו"ש או רמת הגולן) והגשת כתבי אישום כנגד קציני וחיילי צה"ל.
זה אולי נראה אקראי וחסר משמעות, אולי אפילו כזה שלא מחייב תגובה, אבל זה מהלך לא מתואם שנמשך כבר שנים רבות, שמטרתו הינה פגיעה ולעיתים רצון בביטול הלגיטימיות שלנו כמדינה יהודית, באמצעות מציאת דופי ברמת המוסר ובהתנהגות המוסרית שלנו ושל חיילינו. בנוסף לכך, זהו רצון לגרור אותנו לויכוח רדוד ושפל תוך שימוש בשקרים, שמועות ובורות.
כשמבינים את המשמעות של ההתקפות הללו, מבינים שהתגובות חייבות להיות מקצועיות, נאמרות בקור רוח, לא בהתלהמות, ומגובות במעשים חדים וברורים שקשורים לכל תחום שבו יש קשר עם אותה מדינה.
במקום לאיים בתביעת דיבה צריך היה מזכיר הממשלה, ולא שר הביטחון, לצאת בהצהרת גינוי רשמית של ממשלת ישראל. במקביל היה היועץ המשפטי לממשלה מצהיר בפומבי שיכנס את המשפטנים של משרד הביטחון על-מנת להכין בצורה מקצועית ומהירה את נוסח תביעת הדיבה כנגד העיתון, העורך שאישר וכנגד דונלד בוסטרום, ואכן להגיש אותה.
תביעת הדיבה חייבת לכלול פיצויים כספיים שיעברו לידי חיילי צה"ל שעושים ימים כלילות בהגנה על אזרחי מדינת ישראל.
במקום לאיים בניתוק יחסים דיפלומטיים, במיוחד אחרי תגובתו של שר החוץ השוודי, צריך להחזיר את השגריר באופן מיידי לשיחות הבהרה, ולהעביר את מחאתה של ישראל גם דרך שגרירת שוודיה בישראל. השגריר הישראלי חייב להישאר בארץ עד למועד ההכרעה בנושא התביעה המשפטית בבית המשפט.
התגובות הנ"ל צריכות להתבצע בצורה מהירה, מקצועית ובקור רוח, לא מתוך תחושה של עם הנרדף או תחושת קונספירציה עולמית, ובמיוחד לא תוך הצגה או הבלטה של הפן האנטישמי. השוודים חייבים להבין וגם לראות שאנחנו לא מגיבים כנציגי הקהילה היהודית בשוודיה של 1939, או כקבוצת ילידים מבוהלים, אלא כמדינה ריבונית של העם היהודי.
התגובה חייבת להיות מתוך אחריות לאומית, על-מנת להבהיר שמדינת ישראל כמדינה ריבונית, לא תיתן את ידה לתאומי גבלס או ממשיכי מדיניות ההתרפסות של נוויל צ'מברלין (ר"מ בריטניה שחתם על הסכם שלום עם היטלר) להשתמש ב"ערך העליון" - חופש הדיבור - בחסות ממשלת שוודיה, כדי לצאת במסע הכפשות מהסוג הבזוי ביותר, ולא לשלם את המחיר על זה.
לסיום, אם יש בינינו עיתונאי בעל שיעור קומה שירים את הכפפה ויפרסם כתבת תחקיר על הפן האחר של השוודים, של אלה שסייעו למכונת ההשמדה הנאצית שהינם גם היום חסידי תורת הגזע והפרוטוקולים של ציון, אם יש בינינו עיתונאי כזה שיקום ויעשה מעשה.