בית המשפט העליון קובע (יום ג', 5.11.19), כי יש להעלות את רף הענישה על עבירות נשק, וזאת בשל התרבותן ובשל הקריאה הציבורית לעשות זאת. זהו פסק דין יוצא דופן, בו בית המשפט העליון מתערב בענישה שפסק המחוזי לא משום שהיא מקלה או שגויה, אלא במטרה מוצהרת לקבוע רף חדש ומחמיר יותר.
השופט
יוסף אלרון אומר: "לעיתים מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירה מסוימת אינה מספקת, ועל בית המשפט להורות על החמרה בענישה על-מנת לקדם ולהגן על הערכים אשר ביסודה, ובכך לבלום את נפיצותן של עבירות מסוימות ההופכות ל'מכת מדינה', ולתת
ביטוי לחומרה שיש לייחס להן". עבירות השימוש בנשק נמנות על מקרים אלו, הוא קובע, בשל העלייה בהן.
"על-רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק - ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת. בית משפט זה לא נותר אדיש למול השימוש הגובר בנשק חם, והדגיש לא אחת את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה כלפי השימוש בו לשם פתרון סכסוכים. זאת במיוחד כאשר השימוש בו נעשה בסביבת בתי מגורים.
"...הצורך במדיניות ענישה מחמירה נחוץ במיוחד כאשר השימוש בנשק גורר פגיעה בגוף ובנפש, וכאשר מבצעי העבירות אינם מוסרים את כלי הנשק לידי רשויות החוק - ובכך מוסיפים לפגוע בביטחון הציבור וקיים חשש תמידי לשימוש עברייני חוזר בנשק זה, כמו גם להגעתו של נשק זה לגורמים עוינים ובכללם גורמי טרור. נמצא אפוא כי בנסיבות דהיום, ראוי ונכון להחמיר את מדיניות הענישה הנוהגת, זאת בין היתר על-מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים משימוש בו כאמצעי ליישוב סכסוכים".
השופט
מני מזוז מוסיף, כי הנשק הוא רכיב חיוני ביותר בביצוע שורה ארוכה של עבירות. "המאבק בתופעות האלימות החמורות בחברה הישראלית בהן נעשה שימוש בנשק מחייב, מעבר למאמץ 'לשים יד' על כלי הנשק הבלתי חוקיים הרבים שבידי הציבור, גם ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לרבות על עצם החזקה או רכישה שלא כדין של נשק.
"ביעור תופעת החזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא אפוא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה הרווחות במקומותינו, בבחינת 'ייבוש הביצה' המשמשת ערס לגידולן של תופעות אלה. מהלך כזה מחייב הירתמות גם של בתי המשפט, על-ידי ענישה מחמירה ומרתיעה לעבירות נשק בלתי חוקי באשר הן, וכל שכן מקום שנעשה בנשק כזה שימוש בביצוע עבירות אלימות לסוגיהן".
הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון להחמיר בעונשיהם של שלושה בני משפחה אשר ירו על בני משפחה אחרת בשל סכסוך ביניהן. יונס סובח ירצה שש שנות מאסר (במקום 50 חודש); אחמד סובח ירצה חמש שנות מאסר (במקום 42 חודש); ומוחמד סובח ירצה 42 חודשי מאסר (במקום שנתיים). אלרון מדגיש, כי מדובר בענישה שאינה ממצה את הדין ושההחמרה צריכה להיעשות באופן הדרגתי - ובכך מאותת לבתי המשפט המחוזיים, כי עליהם לגזור עונשים חמורים עוד יותר.
פסק הדין בא על-רקע ריבוי מעשי הרצח בשנה האחרונה בכלל ובמגזר הערבי בפרט. על-פי נתוני המשטרה לשמונת החודשים הראשונים של השנה, ואם יימשך הקצב הנוכחי, יירשמו השנה בישראל 129 מעשי רצח - עלייה של 11% לעומת שנת 2018. הקצב השנתי עומד על 92 מעשי רצח במגזר הערבי, עלייה של 13% לעומת השנה שעברה. במגזר היהודי העלייה מתונה יותר ועומדת על 8% בקצב שנתי.
השופט
אלכס שטיין הסכים עם אלרון ומזוז. את הנאשמים ייצגו עוה"ד כמיל עודה, ג'ריס ברהום, ליאור דוידי, טניה שאער ואניס אמירא מועלם; ואת המדינה - עו"ד בת-שבע אבגז.