מספר המשקים החקלאיים הפעילים בישראל בשנת 2017 מעיד על צניחה בשיעור חד של 61% בהשוואה למספרם בשנת 1981, ועל ירידה של 32% לעומת מספרם בשנת 1995.
מספר המשקים החקלאיים שנפקדו ונמצאו פעילים בשנת 2017 היה 17,338. מתוכם, 10,780 משקים במושבי עובדים, 4,468 משקים במגזר הערבי, 1,782 משקים פרטיים וחברות במגזר היהודי (מחוץ למושבים) ו-308 קיבוצים ומושבים שיתופיים.
כאמור, מספר המשקים החקלאיים ירד בכ-32% לעומת 1995 וב-61% לעומת 1981. מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמסר כי נראה שהירידה בפועל גדולה אף יותר, מאחר שבעבר נכללו רק משקים מגודל מסוים, ואילו במפקד הנוכחי לא הוגדר סף גודל מינימלי.
סך השטח של המשקים החקלאיים, כולל שטחים לא מעובדים, עמד על 3.79 מיליון דונם, לעומת 3.61 מיליון דונם בשנת 1995. סך השטח המעובד (גידולים צמחיים) עמד על 3.45 מיליון דונם, לעומת 3.14 מיליון דונם ב-1995.
שטחי הגידולים החקלאיים התרכזו בעיקר במחוזות ירושלים והדרום (1.74 מיליון דונם) ובמחוזות חיפה והצפון (1.27 מיליון דונם). כמחצית משטחי המשקים החקלאיים נמצאו בקיבוצים ובמושבים שיתופיים (1.79 מיליון דונם), והם אופיינו בשטח ממוצע למשק הגדול ביותר (5,827 דונם).
מהתאחדות חקלאי ישראל נמסר בתגובה לסקר המשקים החקלאיים כי המשמעות שלו היא ברורה ולפיה למרות הגידול בסך השטח החקלאי המעובד, מספר החקלאים הפעילים קטן באופן דרמטי והסיבה העיקרית לכך היא ירידה תלולה ברווחיות החקלאי הקטן הבודד.
"הנתונים האלו מדגישים את הצורך הדחוף לגבש תוכנית לאומית. ללא טיפול ממשלתי מעמיק, כפי שהדבר נעשה באירופה, שם אנו רואים תהליכים דומים במהלכו הוכנה תוכנית כלל מערכתית ל-21 שנה, אנו עלולים להמשיך ולהתדרדר במדרון של עזיבת החקלאים את עבודתם. מדינת ישראל צריכה להכין תוכנית לאומית כוללת לפתרון הבעיות הקשות של החקלאות הישראלית שתכלול גם אפשרויות חלופיות שישאירו את ההתיישבות בשטח הכפרי מפיתוח תיירות דרך אפשרויות לשימושים נוספים בקרקע ובמבנים כפי שנעשה באיחוד האירופי", טענו בהתאחדות.
