"מכירות זוהי מיומנות שמאפשרת לנו כבני אדם להתקדם ולהצליח בחיים... הם תמיד מאוד מקושרים, מאוד חברותיים, לרוב בעלי חוש הומור מאוד מפותח ומאוד חיובים", (מדריך בתחום המכירות מוכר את עצמו לאחרים שרוצים להיות כמוהו).
"מה משותף למשה רבנו, ביל גייטס, נפוליאון וחניבעל? כולם היו, בדרך זו או אחרת, אנשי מכירות", (עוד איש מכירות מנסה למכור לנו שאנשי מכירות זה הדבר הכי נכון בחיים).
הכל זה מכירות, מכירות, מכירות. מאני, מאני, מאני. איך אתה מוכר את עצמך. לא משנה מה אתה באמת. הכל תלוי באיך תציג את זה. אל תאמר "לא יודע", זה יציג אותך לא טוב, אמור "אני לא זוכר כרגע". אל תאמר "אתה צודק" אלא אמור "יש משהו בדבריך". מזכיר את הסגנון הצבאי שבו הסבירו לנו שהמפקד אינו מאחר אלא מתעכב, המפקד אינו טועה אלא הטעו אותו.
הכל תחת תגיות - תגיות יקרות
מי שמוכר יותר - מוצלח יותר. מי שיודע לפתוח פה ולומר הכל, לתת בראש, זוכה ליותר הערכה. חזות היא הכל. החזות היא הקובעת. מי שנשאר בדימונה הוא לא מוצלח. מי שעוזב את דימונה הוא אדם מוכשר. מי שעובד בהוראה הוא לא מוצלח. אבל מי שעובד בהיי-טק הוא חי את החיים האמיתיים. מי שגר במודיעין ועובד בהיי-טק - אשתחווה לך אפיים. וזה נאמר לא פחות מאשר מפי אנשי חינוך מוערכים.
אין מקום לחלומות ושאיפות. אין מקום לטעויות. אם תמכור את עצמך נכון יעריכו אותך נכון. מי שיודעת למרוח בלשונה את כולם, למי שמוכרת יותר ידביקו לה מעל עמדת הטלפון בלון ובונוס של ארטיק ממנהל המשמרת.
זה מסביר למה אנשים מסתובבים עם רכבי פאר כשבבית אין מה לאכול. הם הטרף של עולם המכירע. כי מה שחשוב זה רק איפה בילית? אכלת? ובאיזה מסיבה לאחרונה בילית, כי זה בדיוק מה שמראים לנו בעיתון. מעמוד אחד של צהובון הפכנו לעיתון שלם שכולו: מי לבשה מה? ומי עם ומי כבר לא.
משם זה גולש לתוכנית טלוויזיה שכבר חוזרת אלינו, שמראה לנו אנשים ישנים, אוכלים, מגהקים ומקללים זה את זה ומגדירים את זה החיים האמיתיים. אלו הופכים להיות הכוכבים שלנו. אנחנו יושבים בכורסת הטלוויזיה לצפות באנשים אחרים צופים בטלוויזיה.
אי-אפשר להימלט מזה, כל הזמן פרומואים, בכל אמצעי תקשורת מדברים וכותבים על זה, והכי גרוע - אם במקרה יש כבר תוכנית אחרת שמעניינת אותי, העין של האח הגדול מופיעה על המסך כל הזמן. אני לא רוצה לדעת מזה ואני נאלץ לשמוע על זה.
כותבת מישהי בפורום תפוז: "אין מה לעשות: אני הולכת ומאבדת את הקשר עם חברותי הטובות, אחת לאחת, והכל בגלל התוכנית הנ"ל. קודם כל, קשה מאוד לקבוע איתן משהו - ללכת לקולנוע, לתיאטרון, לקפה, לצעוד, כי הן פשוט מכורות. ...ואם הן כבר ויתרו בלב כבד על פרק זמן מסוים של צפייה בטמטום הזה כדי להיפגש, אני מקפידה שזה יהיה רק עם חברה אחת. כי ברגע שיש פורום רחב יותר, אני מוצאת את עצמי בעמדת מיעוט, יושבת ושותקת. הן כמובן משוחחות על החוויות האחרונות מ"האח" - מי אמר/עשה למי ולמה וכמה זה היה מצחיק".
הגענו לטירוף. האח הגדול עוד לא עלה לאוויר וכבר 25 אלף מנויים רכשו את ערוץ 20 האמור לשדר משם 24 שעות ביממה. במיני ישראל לצד מורשת לאומית ויהודית הציבו דגם מוקטן של בית האח הגדול. התוכנית מאותגרת כשאלה למבחן בגרות בסוציולוגיה וגיבורי התוכנית נדרשים לניתוח מצד הנבחנים. "כוכבי" התוכנית זוכים להיקרא גיבורי תרבות והדובר הראשי בובליל וביתו עם משפטי המחץ שלהם עומדים בשורה אחת עם מנהיגי האומה. לומר את האמת, אני מכיר לא מעט דימונאים היושבים במרכז עם כוס הקפה הנצחית שלהם, עם משפטי חוכמה הרבה יותר מוצלחים משל בובליל, אבל אלו לצערם לא זוכים לכזו הערצה.
ואולי יש משהו בשם הזה האח הגדול שמתחבר לתיאוריות יותר אפלות. האח הגדול מבטא את המושג, כי השלטון רותם אמצעים טכנולוגיים מתקדמים לפיקוח ועיקוב של חיי הפרט.
האח הגדול צופה בך, משמעו המדינה צופה בך, כל הזמן (נניח דרך מכשיר הסלולרי שלך). ואולי תוכנית כזו כמו האח הגדול היא בעצם רצון של המדינה להשכיח ממך את כל מה שקורה מסביב.
האוברדראפט שלך ענק? פיטרו אותך מהעבודה? יש מיתון? גלעד שליט נרקב במקום כלאו? אנשים רוצחים את ילדיהם? העולם התחתון משתלט עלינו ואין מושיע? הפילוג בעם מעמיק? שטויות! את מי זה מעניין?
מעבירים לערוץ עשרים והחיים הרבה יותר טובים. צפייה מהנה.