כל דברי הנשיא

"אחים ואחיות, ההתמודדות עם הטרור, עם הקיצוניות ועם ההסתה העדתית היא האתגר הראשי של הביטחון הלאומי המצרי, אך אינה האתגר היחיד שאנו עומדים בפניו באזור ובעולם שסביבנו. למרות שהאתגרים והסכנות באזור מסובכים זה בזה, הסכנה הגדולה ביותר נובעת מעצירת תהליך השלום, מן הפילוג הנוכחי בזירה הפלשתינית ומהשפעת כל אלה על הבעיה הפלשתינית, על מצרים ועל הביטחון והיציבות במזרח התיכון. עצירת תהליך השלום והמשך הפילוג בין הרשות הפלשתינית ובין הארגונים האחרים, היא המצב האידיאלי לישראל, לכוחות הפלשתינים (חמאס) והאזוריים (אירן) המתנגדים לשלום. עצירת התהליך היא המצב הגרוע ביותר מבחינת העם הפלשתיני. היא מגבירה את סבלו ומזיקה לעניינו הצודק. "מאז נעצר המו"מ לשלום בין ישראל לפלשתינים ועד עתה, הלכו לאיבוד עשרה חודשים, שבמהלכם המשיכה ישראל בפעולותיה ובהתנחלויותיה, בצעדיה לייהוד ירושלים, בפשיטותיה על ערי הגדה המערבית כפי שקרה בשכם, במצור על רצועת עזה ובפיזור רמזים על התקפה נוספת נגד הרצועה. למרות המאמצים שהשקיעה מצרים (אני) בהמשך ובהחייאת תהליך השלום ובהבאת הסכמה בין חלקי העם הפלשתיני, הפכנו ליעד למסע השמצות גלוי מצד כוחות ערביים (חמאס, חיזבאללה, סוריה) ואזוריים (אירן), אשר מעולם לא תרמו את מה שתרמה מצרים לפלשתין ולעמה, והם רק מסתפקים במילים גבוהות על בעיית פלשתין, תוך שהם סוחרים בסבלם של הפלשתינים (מנצלים את סבל הפלשתינים למטרותיהם). "מצרים לא תסכים שילחצו עליה או שיסחטו אותה, לא תסכים לתוהו ובוהו על גבולותיה (הברחות לעזה) ולא תקבל טרור בשטחה (חדירת חוליות טרור מעזה, כפי שהיה בעבר). יש בידינו מידע רב על אלו המנהלים מסע השמצות נגדנו (ח'אלד משעל, התוקף ללא הרף את הקמת קיר הברזל בקרקע הגבול בין מצרים ועזה, אשר עשוי להביא קץ לתעשיית המנהרות) המתנהל בשטחה של מדינה אחות (סוריה). 'בתיהם עשויים מזכוכית' (אז שלא יזרקו אבנים, כדברי המאמר הידוע) ואילו רצינו, היינו משיבים להם מנה אחת אפיים. איננו מתעסקים בעניינים פעוטים. לא נגיב על מסעות ההשמצה והטלת הרפש, אך לעולם לא נקבל את הזלזול בגבולותינו ואת העובדה שיש מי שעושה באדמתנו כטוב בעיניו. לא נסכים שייפגעו חיילינו והמתקנים שלנו (בעקבות ירי מהרצועה לפני עשרה ימים שגרם להרג חייל מצרי, וניסיונות הפגיעה בגדר שבין מצרים והרצועה). "המתקנים והביצורים שעל גבולנו המזרחי (עם עזה) מתבססים על הריבונות המצרית, ובעניינם לא ניכנס לשום ויכוח עם אף אחד, יהיה מי שיהיה (כולל חמאס). לא נאפשר לאיש לקחת מידינו את הריבונות על שטחנו (באמצעות חפירת מנהרות), שכן זוהי זכותה, חובתה ואחריותה של מצרים כמדינה, לשלוט על גבולותיה, לשמרם ולממש את ריבונותה כלפי אויב, ידיד או אח, במידה שווה (במילים אלו משווה מובארק את חמאס – האח – עם הישראלים, בין אם הם מתוארים כאויב ובין אם כידיד). "אומרים שמה שקרה באל-עריש (הסתבכות שיירת הסיוע עם השלטון המצרי) וברפיח (היריות שמהן נהרג החייל המצרי) הוא ענן קיץ חולף. אני אומר להם (לחמאס): כמה רבים הם ענני הקיץ בהתייחסותם אלינו, וכמה רבים הם התכסיסים והעיכובים (במו"מ עם הרשות, המתנהל מזה שנים בחסות מצרים) שסבלנו מהם, כמה רבים הם הדיבורים שאינם מגובים במעשים אשר שמענו מהם, וכמה רבות הן ההצהרות והעמדות סותרות שהם הביעו, סיסמאות ההתנגדות שהם הפריחו והכרזות שלום שהם השמיעו, מבלי שהפגינו התנגדות כלשהי ומבלי שהביאו שלום כלשהו (ביטויי זלזול קשים בחמאס, ובמשתמע – גם בסוריה ובאירן התומכות בו). "בתקופת הממשל האמריקני הקודם סירבתי להצטרפות מצרים להסכם ביטחוני בין ישראל וארה"ב (כי לא רציתי ללכלך את הידיים יחד עם ישראל, כי קיוויתי שישראל תעשה עבורי את המלאכה המלוכלכת של חיסול חמאס), אולם לאחר המתקפה על עזה בשנה שעברה (מבצע "עופרת יצוקה" שנכשל בהפלת שלטון חמאס) המשכנו (התחלנו סוף סוף) להקים את המתקנים הביטחוניים (קיר הפלדה התת-קרקעי) על גבולותינו, לא כדי להשביע את רצון מישהו (ישראל) אלא כדי לשמור על ביטחוננו הלאומי מפני חדירות ופעולות טרור, כמו אלו שאירעו בטאבה, בשארם א-שיח' ובקהיר ושנועדו לפגוע במצרים ובחיי בניה. איננו מתחרטים על מה שעשינו ונעשה למען בעיית פלשתין והאומה הערבית, אך בסולם העדיפויות שלנו מצרים נמצאת במקום הראשון, וכך גם ביטחונה, האינטרסים שלה ורווחת עמה. "אחים ואחיות, אנו חוגגים היום את יום המשטרה. עלינו להבין את האתגרים העומדים בפני הביטחון הלאומי המצרי, מבחינה פנימית וחיצונית. מצרים צופה לעתיד טוב יותר, להמשך רפורמות, לחידוש ולצמיחה כלכלית וחברתית, ליותר השקעות, מיזמים ומקומות עבודה, ליותר ייצור, ייצוא ותיירות, לדרכים ולשירותים לאזרחים. "המשטרה וזרועות הביטחון נושאים באחריות רבה. הם משקיעים מאמצים רבים למען העם. אין פיתוח, אין צמיחה ואין התקדמות במדינה שאינה יציבה ובטוחה. בני עמנו מפקידים את חייהם, כבודם ורכושם בידי אנשי המשטרה, אשר מגנים על האזרחים, מתמודדים עם הפשיעה בכל צורותיה ושוקדים על אכיפת החוק. "חברתנו תמשיך במסע למחר טוב יותר בעוצמה ובנחישות, בביטחון עצמי ובתחושה של מודעות לסכנות המקיפות אותנו ולאיומים המסכנים אותנו. נישאר מאוחדים, מוסלמים וקופטים, ולא נתפשר על הביטחון הלאומי של מצרים, על יציבותה ועל שלוות עמה. אני מתפלל ליושב במרומים, שישמור על ארצנו בטוחה ושינחה אותנו בדרך הנכונה. חג שמח לכם, ושלום". עד כאן דברי מובארק, שהקימו עליו את ביקורתם החריפה של דוברי חמאס. אך הוא בשלו. "הכלבים נובחים והשיירה נוסעת". נחכה ונראה לאן יגיע העימות בין הצדדים.

נשיא מצרים, מוחמד חוסני מובארק, ידוע כמי שאומר באופן ברור את אשר על לבבו. הוא יושב על כס הנשיאות מאז אוקטובר 1981, יותר מכ"ח שנים, וכבר אינו מחפש דרכי התבטאות עקיפות, שיחסכו ממנו מבוכה פוליטית או אישית. הוא אינו עושה חשבון לאף אחד ולכן הוא אומר דברים כהווייתם. נביא כאן אפוא, בהשמטות קלות, את הנאום שנשא לפני מספר ימים בחג המשטרה, באוזני קהל שוטרים גדול (כשבסוגריים – פירוש קידר). "אחים ובנים, קציני משטרה וחיילים, גבירותי ורבותי ("אחים" ו"בנים" הם ביטויים שנועדו לבטא קשר רגשי בין הנשיא והשוטרים, קשר האמור ליצור מחויבות הדדית ודבקות במטרה המשותפת), אני שמח להשתתף עמכם ביום המשטרה, שבו העם (כלומר הנשיא) מביע את הערכתו למסירותכם למען המולדת (השלטון). אנו לוחצים את ידיכם, זוכרים את קורבנותיכם ואת חלליכם (השאהידים שלכם, אלה שנהרגו במסגרת המאבק בקבוצות הדתיות הקיצוניות) ביום השנה ה-58 למעשי הגבורה של שוטרי איסמעיליה, עמידתם האיתנה ונחישות רוחם, כשהגנו על כבוד המולדת נגד כוחות הכיבוש וגאוותו (מדובר בקרב שניהלו שוטרים מצריים בשנת המהפכה, 1952, נגד הכוחות הבריטיים שהגנו על אזור תעלת סואץ שהיה אז בשליטה בריטית). יום זה יישאר חרוט בזיכרון מצרים ודורות בניה הבאים כסמל לדבקות עמנו בכבודו ובריבונותו על ארצו, וכביטוי לנאמנות שוטריו למולדת (הנאמנות למולדת ולמדינה היא מעל הכל). "ביום זה, שבו אנו חוגגים את יומו של הארגון הפטריוטי האציל, אנו קושרים כתר לאנשיו, שהם חלק בלתי נפרד מהעם הזה, אשר תמכו בקידומו בזמני מלחמה ובעתות שלום, ואשר לא היססו להיכנס לעימות קשה עם הטרור (הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות) ועם הקיצוניוּת, וממשיכים להקדיש את עצמם ואת מאמציהם למען ביטחון המולדת (השלטון) והאזרחים (אלה המצייתים לשלטון ולא פועלים נגדו), יציבות מצרים (השלטון) ושלום בניה. "אחים ואחיות, הביטחון הלאומי, במובנו הרחב והכולל, הוא אחריותי הראשונה במעלה. לא ארשה כל רפיון וזלזול, ובעניין זה איני מוכן לקבל חצאי פתרונות. אנו חיים בעולם בלתי יציב ובאזור קשה, וטועה מי שמתעלם מההתגברות הגוברת של גורמי חוסר היציבות באפגניסטן, בפקיסטן, באירן, בעירק, בתימן, בסומליה ובסודן. טועה גם מי שמפנה גבו אל הסכנות הנובעות מן הטרור, מן הרדיקליזם, מהתרחבות מעגלי המחשבה הסלפית (מגמה איסלאמית השואפת להחזיר את האיסלאם לימי המאה השביעית, לתקופת הזוהר הראשונה שלו) ומהגידול במספר קבוצותיה, מן הקריאה השגויה (של קיצוניים איסלאמיים) להכריז על חברות (משטרים שאינם איסלאמיים באופיים) ככופרות, ומן המאמץ המתמשך להפחיד את האוכלוסיה השלווה, לפגוע בשקט החברתי ולזעזע את היציבות (של השלטון). "טועה מי שמתעלם מהתגברות היצרים העדתיים (המתח בין הסונים והשיעים) שסביבנו –באזור הערבי, באפריקה (מדובר בהתנגשויות שאירעו לאחרונה בניגריה בין מוסלמים קיצוניים לבין נוצרים) ובעולם, מהניסיונות להבעיר את אש הסכסוך בין בניו של העם האחד (לאחרונה נרצחו במצרים שמונה קופטים בידי מוסלמים) באמצעות מעשי אלימות, מאבקים ושפיכות דמים, ומהפנייה (של חמאס וחיזבאללה) לגורמים חיצוניים (אירן) כדי שיעזרו לו ויתערבו בעניינים, ישפכו שמן על המדורה ויפעילו אותו על-פי האינטרסים וסדר היום שלהם. "ההתקפה הפושעת בנגע חמאדי (עיר בדרום מצרים, שבה נרצחו שמונת הנוצרים הקופטים) זעזעה את מצפון המולדת, הלמה ברגשותינו והכאיבה לליבות המצרים – המוסלמים והקופטים כאחד. למרות שבוצעה הוראתי למהר ולתפוס את הפושעים ולהעמידם לדין בפני בית הדין לשעת חירום הדן בעבירות נגד בטחון המדינה, האירוע הנורא נגד הקופטים בליל חגם מעמיד אותנו – מוסלמים וקופטים – בפני רגע האמת. קיבלתי דוחות רבים מארגוני הביטחון ומוועדות החקירה, שמהם עולה כל תמונת הרקע והגורמים שהביאו לאירוע. "כנשיא הרפובליקה וכנשיאם של כל המצרים, אני מזהיר מסכנת הפגיעה באחדות העם הזה ומתקיעת טריז בין המוסלמים והקופטים שלו, ואומר באופן הברור ביותר: לא אקל ראש בכל מי שינסה לסכן את האחדות, משני הצדדים (לא אקבל מעשי רצח מצד המוסלמים ולא פעולות נקם מצד הקופטים). "בשנת 1968, כאשר מטוסי ישראל הפציצו את נגע חמאדי והרסו את סכר קנא, שימשתי מפקד המכללה האווירית. לא היה אז הבדל בין דם חללי ההתקפה המוסלמים והנוצרים. וכאשר נכנסנו למלחמת אוקטובר 1973, הקריבו בני מצרים משני הצדדים את נפשם ואת דמם, ויחדיו הניפו את דגל מצרים על חצי האי סיני (לאחר ששחררוהו מהכיבוש הישראלי של 1967). אנו עדים לאירועים חריגים ולתופעות מוזרות בחברה שלנו, שנגרמים עקב בורות ורדיקליזם המתעצמים בהיעדר מסר דתי נאור של אנשי אלאזהר (המוסד הדתי המוסלמי העליון במצרים) והכנסייה (הקופטית. מובארק מאשים במידה שווה את שני הצדדים, למרות שבדרך כלל המוסלמים הם התוקפן והקופטים הם הקורבן). חסר אצלנו מסר דתי הנתמך במערכת חינוך, בתקשורת, בסופרים ובאינטלקטואלים, המדגיש את ערכי האזרחות, ואת ההכרה שהדת שייכת ליושב במרומים ואילו המולדת שייכת לכל האזרחים – מסר המקנה את התחושה שהדת היא עניין שבין האדם לבין היושב במרומים (ולא עניין פוליטי, כמו שגורסים האחים המוסלמים), ושהמצרים – מוסלמים כנוצרים – הם שותפים למולדת אחת, עומדים בפני אותן בעיות ושואפים יחדיו לעתיד טוב יותר – לעצמם, לבניהם ולנכדיהם. "זוהי משימה חיונית וחשובה, שהאנשים ההגיוניים והשקולים משני הצדדים צריכים לקבל על עצמם, כדי לצאת נגד ההסתה העדתית וכדי לבודד את הקיצוניות. יש לפעול למען חברה מצרית מפותחת במדינה מודרנית, שתגרום למוסלמים ולקופטים להתחרות אלו באלו בבניית בתי ספר ובתי חולים, בעזרה לעניים ובמסירות למולדת (בעניינים חיוביים ולא בדברים שליליים). כאשר סכסוכים בענייני היום יום בין אזרחים מקבלים מימד עדתי, הם הופכים לפצצת זמן, הם מבעירים מלחמת אזרחים, והם סכין בגבם של שני חלקי האומה. הם מזיקים לתדמיתה של החברה המצרית ופותחים את הדלת להתערבות חיצונית (אירנית). אנו דוחים כל התערבות זרה בין בני המשפחה האחת, בני החברה המצרית האחת. אני אומר לבני המולדת משני הצדדים, ובמילים חד-משמעיות שאינן צריכות פירוש: אנו נצא בכוח החוק ובנחרצותו נגד פשעים, פעולות והתנהגויות שיישאו אופי עדתי. המשפטים שייערכו למבצעים ולמסיתים יהיו מהירים, גזרי הדין חמורים והעונשים – כבדים.