X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
באירן מתכוננים ל"חגיגות" יום המהפכה בעוד השלטון חוגג את המהפכה שהייתה שם לפני 31 שנים, מכינים מתנגדיו את המהפכה החדשה, שאולי תכרית את תוצאות קודמתה
▪  ▪  ▪
הפגנות יזומות מצד השלטון עלולות להיהפך להפגנות כנגד השלטון. אבל אל דאגה- חברת סימנס הגרמנית תסייע לאייתולות באיראן [צילום: AP]
המתח הגובר בין אירן ושכנותיה במפרץ עלול להביא את האירנים לתפיסת אזרחים זרים, אפילו אמריקנים, אשר לכאורה "חצו את גבול המים הטריטוריאליים" של אירן. כך תופנה תשומת הלב הבינלאומית מן הפרויקט הגרעיני של אירן ומתמיכתה בטרור לסוגיית שחרור הנתפסים

המשטרה ומיליציית הבסיג' האזרחית מרכזים כוחות בצמתי הערים ובכיכרות, וכוחות המודיעין עוקבים – בסיוע המִכשור שנרכש מחברת סימנס הגרמנית – אחרי אתרי אינטרנט שבאמצעותם מעבירים אנשים הודעות על הפגנות, ובאמצעות הציוד שנרכש מחברת נוקיה הם מתחקים אחר שיחות והודעות טקסט המועברות ברשת הסלולרית. מעורבותן של חברות מערביות בדיכוי מבקשי החירות תהיה כתם שחור נוסף בספרי ההיסטוריה של מדינות אירופה.

נראה כי חודש פברואר עומד להיות "חם" יותר מקודמיו במה שנוגע לאירן, ואולי אף חודש גורלי. בעשרת הימים הראשונים בו חוגגת אירן בדרך כלל את "יום המהפכה האיסלאמית" - בעצרות עם, תהלוכות רחוב ואירועים המוניים אחרים. ב-31 השנים שמאז המהפכה האיסלאמית שימשו ימים אלה הזדמנות להגברת הלגיטימיות של משטר האייתוללות, על-ידי עריכת מפגני כוח המוניים ומצעדי צבא מרשימים, שנועדו לסלק מלבם של מתנגדי השלטון כל רעיון לפעול נגדו.
אלא שהשנה, בעקבות סדרת ההפגנות נגד השלטון שהחלה בחודש יוני האחרון, המצב שונה: השלטון חושש שחגיגות יום השנה למהפכה יתפתחו לסיבוב נוסף של הפגנות, אולי אף אלימות, נגד משטר האייתוללות. השלטון אינו מעוניין לבטל את האירועים, שכן במסגרתם מקיימים נאמניו הפגנות תמיכה בו, וביטולם יהיה הודאה מצידו באי-שליטתו ברחוב. המשטרה ומיליציית הבסיג' האזרחית מרכזים כוחות בצמתי הערים ובכיכרות, וכוחות המודיעין עוקבים - בסיוע המִכשור שנרכש מחברת סימנס הגרמנית - אחרי אתרי אינטרנט שבאמצעותם מעבירים אנשים הודעות על הפגנות, ובאמצעות הציוד שנרכש מחברת נוקיה הם מתחקים אחר שיחות והודעות טקסט המועברות ברשת הסלולרית. מעורבותן של חברות מערביות בדיכוי מבקשי החירות תהיה כתם שחור נוסף בספרי ההיסטוריה של מדינות אירופה.
הדינמיקה שהתפתחה בשבעת החודשים האחרונים מאז זיוף הבחירות הגדול, היא שבהפגנות ההמונים נגד משטר האייתוללות נהרגים אנשים, והלוויותיהם הופכות להפגנות נוספות, שבמהלכן נהרגים אנשים נוספים שגם הלוויותיהם הופכות להפגנות, וכן הלאה. השלטון, מתוך כוונה לשבור את המעגל, חוטף את גופות ההרוגים ומשחררן לקבורה באישון לילה בנוכחות המשפחה בלבד.
אמצעי נוסף שננקט לאחרונה הוא ענישה משפחתית: סטודנט הנחשד בארגון הפגנות - משפחתו נעצרת, נחקרת בעינויים, והוריו ואחיו משלמים מחיר גופני כבד על התנהגותו, לא לפני שכוחות הביטחון עושים שמות בבית המשפחה וברכושה. הרעיון מאחורי מעשה שטני זה הוא, שהמשפחה נתפסת כאחראית למעשי הבן הסטודנט, אפילו אם עבר את גיל עשרים. השלטון מניח שאם המשפחות יידעו כי ישלמו מחיר כה כבד, הן יוודאו שהבן הסטודנט לא ייעשה צרות לשלטון ושאם ייכשלו בכך, הן ראויות לעונש. אין לכך ביסוס בחוקי המדינה, אך החוק כבר מזמן אינו נר לרגלי האייתוללות, ואלה יעשו ככל העולה על רוחם, ובלבד שההפגנות תחדלנה והם יישארו דבוקים לכיסאותיהם.
מיר חוסיין מוסאווי, המועמד ה"רפורמיסטי" שזכה כנראה במרבית הקולות בבחירות, הכריז השבוע, כי המאבק למען זכויות האדם באירן יימשך עד להשגת המטרה וכי השלטון הנוכחי אינו לגיטימי. דברים אלה אולי מסמנים לתומכיו להתכונן לסיבוב נוסף של הפגנות, אך הם מבטאים יותר מכל את אי-יכולתו של השלטון לחסל את מוסאווי, למרות שכבר היו קולות בקרבו שקראו לעשות כן. השלטון יודע, שמוסאווי הוא סמל "מהפכת" הפגנות הרחוב אשר טרם הסתיימה, המעודד הגדול שלה ומי שבמידה רבה קובע את גובה להבותיה, ועל כן חיסולו עלול להביא את גל המחאות לדרגת רתיחה ולא להרגיעו. עצם העובדה שמוסאווי ממשיך לערער על לגיטימיות השלטון ונשאר בחיים - דבר שאי-אפשר היה לדמיין לפני שנה - מבטאת את חששם של האייתוללות מההמונים הזורמים ברחובות וזועקים "המוות לדיקטטור", כשכולם יודעים שכוונתם היא לעלי ח'אמינאי, המנהיג העליון.
בימים אלו ממש מתכוננים אפוא הצדדים ל"חגיגות" יום המהפכה. אלה חוגגים את המהפכה שהייתה לפני 31 שנים, ואלה מכינים את המהפכה החדשה, שתכרית את תוצאותיה המרות של המהפכה ההיא של שנת 1979, אשר הביאה לשלטון קבוצת צמאי דם, שהשליטו על אירן את השלטון הנורא ביותר שהיה בה מאז ומעולם.

רמז הטילים האמריקני

נראה שמשהו החל לזוז בוושינגטון, ואובמה כבר אינו מחכה להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות ובירושלים, כי הבין שרק בסיסמאות יש קשר בין מה שקורה כאן לבין מה שקורה בזירה האירנית. בימים אלה פורסת וושינגטון סוללות טילי פטריוט בכל מדינות המפרץ הפרסי – כווית, קטר, בחריין, איחוד האמירויות ועומאן – וסעודיה ממילא מצוידת במערכות הגנה אמריקניות מתקדמות. בכך מכסה ארה"ב את כל מדינות המפרץ במעין שכבת מגן כנגד תוקפנות אירנית צפויה שתגיע מהאוויר, באמצעות מטוסים או טילים. מערכת הגנה זו אינה הרמטית, אבל היא מבטאת בדיוק את מה שמדינות אלה רוצות: מחויבות אמריקנית לביטחונן, לשלמותן ולעצמאותן.
באמצעות פריסת מערכת ההגנה מבקשת וושינגטון להשיג מספר יעדים: הרתעת אירן מפני מעשי תוקפנות נגד מדינות המפרץ ומפני איומים עליהן שמטרתם להעבירן למחנה האירני; ב. הרתעת אירן מפני הבערת סכסוכים פנימיים במדינות המפרץ – בחריין, כווית וקטר – תוך שימוש במיעוטים השיעיים והאירניים החיים בהן; הרגעת האווירה בקרב המשפחות השולטות במדינות המפרץ, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית; הרגעת ישראל, כדי שזו לא תנקוט צעד תוקפני חד-צדדי נגד אירן; הרגעת החששות בקרב צרכני הנפט באשר להמשך זרימתו מהמפרץ, בעיקר לאירופה ולצפון אמריקה השרויות בחורף קר (שורות אלו נכתבות בטורונטו, כשבחוץ מינוס 5 מעלות); השבת האמינות הביטחונית לארה"ב, והחזרת התחושה שהיא תעמוד לצד ידידותיה כנגד תוקפנות אירנית. תחושה זו התעמעמה במהלך השנה האחרונה, עקב היד הרכה שנקט אובמה כלפי המשטרים באירן ובקוריאה הצפונית, ועקב הכישלון האמריקני להשיג תמיכה בינלאומית בסנקציות קשות נגד אירן.
דובריה של אירן יוצאים מגדרם בימים האחרונים כדי להרגיע את מדינות המפרץ וכדי להציג דווקא את ארה"ב כמעוררת מתיחות, בהזרימה מערכות נשק מיותרות לאזור. דוברי אירן שוכחים כמובן את מערכת ההגנה נגד מטוסים S-300, שרוסיה החליטה לאחרונה לספק להם להגנה על אתרי הגרעין שלהם.
פריסת מערכות ההגנה האמריקניות במפרץ נועדה גם לקדם את החרפת הסנקציות נגד אירן הצפויה החודש. במועצת הביטחון יש כיום הרכב מדינות נוח יותר לקבלת החלטות חריפות נגד אירן, וארה"ב מתכוונת לנצל זאת. מנגד, מחריפים מנהיגי אירן את התבטאויותיהם: המנהיג העליון – עלי ח'אמינאי – מאיים להשמיד את ישראל, ואחרים מגדירים את הסנקציות הבינלאומיות כצעד התקפי שיצדיק תגובה אירנית הולמת. ללא ספק, אירן נוקטת מדיניות של "הליכה על הסף", שמשמעותה הצבת איום קבוע על העולם, למקרה שהמערב יצליח להתארגן ולהעביר במועצת הביטחון החלטות קשות נגדה.
הדוגמה של מה שקרה לסדאם חוסיין עדיין מהלכת אימים על האייתוללות, המשוכנעים כי כל ההחלטות שנתקבלו במועצת הביטחון נגד עירק ב-2003-2002 לא היו אלא עלה תאנה בינלאומי לכסות על המזימה האמריקנית-ישראלית לסילוקו של סדאם, לחלוקת עירק ולהשתלטות על שדות הנפט שלה. הם בטוחים שהחלטות נגדה, שכבר נתקבלו ושעתידות להתקבל במה שהם מכנים "מועצת אי-ביטחון", נועדו גם הן להשיג תמיכה עולמית בכיבוש אירן ובשינוי השלטון בה, כפי שקרה בעירק השכנה. לכן רואים שם בעצם קבלת החלטות אלה מעשה תוקפנות ממשי ואמיתי של תחילת מלחמה.
ההתבטאויות בתקשורת השבוע שיקפו עלייה ניכרת במתח בין אירן ושכנותיה במפרץ, שאותן היא מאשימה – עדיין במשתמע בלבד – בהבאת "השטן הגדול" לאזור ובהסתמכות על כוחו. המתח הגובר עלול להביא לצעדים בלתי צפויים, ואם להסתמך על ניסיון העבר, ייתכן מאוד שהאירנים יאתגרו את היציבות באמצעות תפיסת אזרחים זרים, אפילו אמריקנים, אשר לכאורה "חצו את גבול המים הטריטוריאליים" של אירן. זו דרכו של משטר הרודנות האירני להפנות את תשומת הלב הבינלאומית מבעיה גדולה – הפרויקט הגרעיני ועידוד הטרור, אל בעיה קטנה – שחרור הנתפסים, תוך ניצול הלחץ הפוליטי, ההמולה הציבורית וההיסטריה התקשורתית במדינה שאזרחיה נתפסו. כך קרה לפני כשנתיים, כשאירן תפסה קבוצת חיילים בריטיים ששטו בשט אלערב, הנהר המפריד בין עירק ואירן, והורידה את ממשלת בריטניה על ברכיה.
אפשרות אחרת העומדת בפני אירן היא עידוד מהומה פנימית במדינות המפרץ, וגם את זה כבר ראינו בעבר, כאשר המדינה הקבועה המועמדת לכך היא בחריין, שמרבית אוכלוסייתה שיעית אך השלטון בה סוני. מספר פעמים בשנים האחרונות פרצו במדינה זו פרעות רחוב, תוך תקיפת תחנות משטרה, שריפת מוסדות שלטון ופגיעה בסדר הציבורי. שלטונות בחריין טוענים שהאירועים הללו מתוכננים בטהרן ומבוצעים על-ידי סוכנים אירנים החיים בבחריין, לאחר שקיבלו הוראות מפורשות מהאחראים עליהם לערער את היציבות, כדי להסיט את תשומת הלב העולמית מאירן אל שכנותיה.
מה שמדאיג בנוגע לבחריין הוא, שמדינה זו נמצאת במרחק זריקת אבן מסעודיה וכל גל של אי-יציבות בה מאיים על יציבות הממלכה. די גם בכך כדי לעודד את האירנים לערער את היציבות בה.

החביות שלא התפוצצו
קמבק לקסאם? [פלאש 90]

בחורף הקשה הזה חיות שם משפחות רבות ללא קורת גג, לאחר שבתים נהרסו רבים במבצע "עופרת יצוקה". עבודה בעזה – אין, וכך גם שירותי רפואה. אזרחי עזה מאשימים את ממשלת חמאס במצב העלוב שבו הם חיים, וזו חשה שאם לא תעשה משהו דרסטי היא עלולה לאבד את התמיכה הציבורית.

חיסול מחמוד אלמבחוח בדובאי היה מעשה בזמנו, ויש לחזק את ידי כל מי שעמד מאחורי הפעולה, גם אם אינו ישראלי. מבחוח היה רוצח קר דם, שהיה האחראי לרציחת שני חיילי צה"ל, אילן סעדון ואבי סספורטס הי"ד, ובשנים האחרונות עמד בראש המערך של רכש הנשק והברחתו מאירן לרצועה. חיסולו הנקי מעורר מיד חשד שידו הארוכה של המוסד הייתה מעורבת בכך, אך ישראל הרשמית – כדרכה – אינה מגיבה להאשמות חמאס, שרוצחי האיש היו שליחיה של ישראל.
קריאות הנקם מקיפות את דוברי חמאס, ברומזם שבאפשרותם לנהל נגד ישראל מלחמת חורמה בחזית שטרם פנו אליה – פיגועי חו"ל. ישראלים נמצאים כמעט בכל מקום בעולם, וחטיפתם אינה עניין קשה, בעיקר אם הם צעירים המטיילים בשבילים נידחים במדינות אמריקה הדרומית, אפריקה ואסיה. ברבות מן המדינות הללו מתגוררות אוכלוסיות מוסלמיות, ותיקות ומהגרות, היכולות להיות בסיס לוגיסטי ולהעניק מחסה ומסתור לאנשי חמאס.
במקביל מנסה חמאס לחזור אל נשק הפיגועים, והשבוע היו אלה חביות הנפץ ומטעני החבלה שהתגלו בחופי ישראל, לאחר ששוחררו מסירות "דיג" במימי רצועת עזה. חבית נפץ כזו המתפוצצת מפגיעת אונייה בה, עלולה להביא לטביעתה, יהיה גודלו של כלי השיט אשר יהיה. פיצוץ "מוצלח" אחד כזה יגרום לכיסוי תקשורתי אדיר, בעיקר עקב החדשנות שבו, וכך יזכה חמאס לחידוש ההתעניינות הבינלאומית בו, לאחר שזו שככה במידה רבה בשבועות האחרונים.
ממשלת חמאס חשה, שעליה להוציא את עצמה מהצל שאליו נכנסה בשבועות האחרונים. אירועי תימן, ההתפתחויות מול אירן, מלאת שנה להיכנסו של אובמה לבית הלבן ואירועים נוספים הפנו את תשומת הלב התקשורתית מרצועת עזה, שעדיין – זה יותר משנה – לא הוחל בה תהליך השיקום. בחורף הקשה הזה חיות שם משפחות רבות ללא קורת גג, לאחר שבתים נהרסו רבים במבצע "עופרת יצוקה".
עבודה בעזה – אין, וכך גם שירותי רפואה. אזרחי עזה מאשימים את ממשלת חמאס במצב העלוב שבו הם חיים, וזו חשה שאם לא תעשה משהו דרסטי היא עלולה לאבד את התמיכה הציבורית. מכאן הלחץ שלה לשגר פיגועים לישראל, והדרך שבה נקטה לשם כך – שיגור בים – מבטאת את חוסר יכולתה לצאת מהפינה שאליה נכנסה.
אם שיטת פיגועים זו תיכשל, וסביר שזה יהיה גורלה, עלול חמאס לחזור לשיטת הקסאמים הבדוקה והידועה, ולו כדי לאתגר את מערכות ההגנה של צה"ל ובראשן את "כיפת ברזל" שטרם עמדה בניסיון מבצעי. השיטה שינקטו משגרי הרקטות תהיה ככל הנראה שיגור מספר רב של טילים באותו זמן בדיוק, כדי לבלבל את המערכת ולהעסיק את כל המטרות.
ובאשר לראש הפת"ח ויו"ר הרשות הפלשתינית, הוא שוב אומר שהוא מוכן לחזור למו"מ עם ישראל, אבל רק תמורת התחייבות ישראלית לסגת עד לקו הירוק. מוזר איך אבו-מאזן מנסה לקבוע את תוצאת המו"מ כתנאי לתחילתו – אם זהו התנאי לשם מה צריך מו"מ? די אם ישראל תסכים, ובכך יסתיים המו"מ בהגשמת שאיפותיו של אבו-מאזן. האם הוא מייצג את רצועת עזה? ואם כן – האם יש לו תעודת אחריות לכך שהסכם בינו לבין ישראל יוחל באופן מלא גם על עזה? והאם יכול אבו- מאזן להבטיח שמדינה פלשתינית שתקום ביהודה ושומרון לא תהפוך מתישהו למדינת חמאס?
גם ישראלים רבים וטובים מתבקשים לנסות להשיב על שאלות אלה, אם יש עליהן בכלל תשובה. המסקנה היחידה היא שיש רק פתרון אחד לבעיה הפלשתינית, שעליו כתבנו בטור זה מספר פעמים: "פתרון שבע המדינות", כלומר מתן עצמאות לכל עיר בגדה – חברון, יריחו, רמאללה, שכם, ג'נין, טול-כרם וקלקיליה – תוך שישראל שומרת לעצמה את המרחב הכפרי, כדי שגבעותיו לא יהפכו ליעדים מבוצרים.

סנשו פנשה ומלחמתו בצריחים
הכה את הצריח [פלאש 90]

אין הגבלה אמיתית על הגירת מוסלמים לאירופה, אין נקיטת צעדים ממשיים לשמירת אופיה של האוכלוסייה האירופית, אין טיפול בבעיה האמיתית אלא בבעיית הצריחים, כאילו שהאיסור על בנייתם יצמיח למוסלמים כנפיים, והם ישובו לארצותיהם.

לאחר שהתברר בשוויץ באמצעות משאל עם, כי מרבית האזרחים מתנגדים לבניית צריחי מסגדים, נמצא בבלגיה הפתרון: מסגד ללא צריח. חידוש? בכלל לא, שכן האיסלאם אינו מחייב בניית צריח. זה יפה ונחמד אבל לא חובה. ואכן, השבוע נחנך בבלגיה מסגד חדש, שנבנה על בסיס כנסייה ביישוב אשר מרבית תושביו הנוצרים עזבו ועתה יש בו רוב מוסלמי. המוסלמים רכשו את הכנסייה מהוועד שניהל אותה והפכו אותה למסגד. אבל כדי שלא לעורר מדנים עם האוכלוסיה, הם שמרו על אופי הבניין ונמנעו מלבנות צריח.
במצרים מתנוססים צריחים רק על כשליש מהמסגדים – שני שלישים נראים כמו בתים רגילים, וזהו המצב גם במדינות איסלאמיות אחרות.
האירופים יניחו כנראה למוסלמים לבנות מסגדים ללא צריחים, כי אלה אינם בולטים לעין. זהו המצב בשוויץ לאחר משאל העם – אין הגבלה אמיתית על הגירת מוסלמים לאירופה, אין נקיטת צעדים ממשיים לשמירת אופיה של האוכלוסיה האירופית, אין טיפול בבעיה האמיתית אלא בבעיית הצריחים, כאילו שהאיסור על בנייתם יצמיח למוסלמים כנפיים, והם ישובו לארצותיהם.
וכך, המוסלמים יבנו עוד ועוד מסגדים, ימשיכו בהגירה הבלתי חוקית, יחזקו את אחיזתם באירופה, בכלכלתה ובמערכותיה הפוליטיות ויהפכו את אירופה ליבשת מוסלמית, ללא צריחים. חבל שאין פעמונים בצריחי המסגדים שכבר עומדים באירופה, שיעירו אותה מהאשליה.

לאתר מגזין מראה
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
תאריך:  06/02/2010   |   עודכן:  06/02/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מעגל ההפגנות וההלוויות נמשך
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
איראן
אביתמר  |  7/02/10 04:22
2
מהו שם היישוב הבלגי ?
אלי_  |  13/02/10 11:48
3
גם לבית לחם מגיע עצמאות! ל"ת
פיתרון 8 המדינות  |  16/02/10 12:17
4
שיאכלו אחד את השני
ישראלית  |  2/06/10 09:18
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בועז ארד
הצעת החוק "להגנת הספרות והסופרים בישראל" מבטאת תפיסה, הרואה בסופר ילד קטן שיש להגן עליו מפני המו"ל או בעל החנות המרושע    ומה על זכות האדם לסחור באופן חופשי?
עמנואל נבון
משתתפי "כנס הרצליה" נחלקו בשאלה, אם הוויכוח בינינו ובין הפלשתינים הוא על תוצאות מלחמת ששת הימים או על תוצאותיה של מלחמת העצמאות    על הראשונים עדיין מוטל להסביר מה רצו מאיתנו מדינות ערב ואש"ף לפני 1967
אריה אבנרי
איומיו של ליברמן הולכים וגוברים ככל שהוא חש מאויים יותר ויותר מצד השרים ברק וסילבן שלום, הנוגסים בממלכתו    קיפוד (17)
דודו אלהרר
"אתה הולך בעיניים פקוחות אל משימה כפוית טובה מאין כמוה. להצלחותיך יגיחו אבות רבים ותצטרך לשאת בכשלונות אחרים"
קובי קמין
אם ממבצע "עופרת יצוקה" יצאנו כשידנו ההסברתית על התחתונה, אולי מבצע "ביעור חמץ" ישפר את המצב
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il