עיבודו של גור קורן למחזהו של מקסים גורקי "בשפל" זכה לשידרוג ולהעלאתו לפסגה. שם ההצגה - "הפיסגה" מתאים לה להפליא.
סלבה מלצב, שביים יחד עם גור קורן הצעיר, עיצב גם את התפאורה. תוצאת העיצוב - מזכירה את המיצבים של האמן האמריקני אדוארד קינהולץ, אלא שבעוד שביצירות קינהולץ הדמויות בסט הן פסלים ריאליסטיים דוממים - הרי כאן מלאה הבמה ביצורים חיים, בין כל החפצים הנערמים עליה. האימפקט החזק של העיצוב נובע מהתחושה למראה התריסים המוגפים בתחילת כל מערכה, שכאשר הם נפתחים, נשארת המסגרת וחלקי קירות, וכך הקהל חש שהוא נמצא בדירת כמה חדרים ממש. כל זאת באולם הקטנטן.
בדירה זו גרים בהוסטל "הפיסגה" חלכאים ונדכאים:
- פרופסור לפיסיקת קוואנטים (אביב לירון המצוין), שכל שהציעה לו הפקידה במשרד העבודה היה להחליף נורות חשמל...
- מסומם שמוכר את גופו בלילה בעבור סמים (יניב בומברג המרשים);
- מלכי, סנדלר בדימוס (מישל יופה הנפלא), מקסים באנושיותו;
- עבריין מסוכן שמנהל רומן עם אשת בעל הבית - הרצל (יוני קצב הנהדר);
- שחקן מובטל (מיכאל גמליאל המצוין);
- אלבז - אסיר בדימוס (חייקה מלכה המרשים בעושר הבעותיו);
- קלאש, נגן גיטרה מובטל (טל דנינו המצודד) שאשתו העדינה גוססת;
- וטיפוסים ססגוניים אחרים.
את הדירה פוקד שוטר - אברם (רז מזרחי), דודן של בעל הבית, שמסתבר כי הוא מעלים עין מהגניבות של הרצל, המוכר אותן לבעל ההוסטל, עידו אדלר, דמות נלעגת של דתי רודף בצע.
מתוך שלל הטיפוסים העשיר ומהדרמות העסיסיות הטובלות בטרגדיות, יש המון רגעי חסד של צחוק שמצליחים להכניס לעלילה כמה מהדמויות, ובמיוחד עוז ניסן כאביאל, בעל תשובה, ששפת דיבורו בעברית צחה של פעם עושה אותו למגניב ממש, ובכך מצליח להפריד בין הניצים.
ככלל - המחזה המדכא של גורקי על עלובי החיים, מקבל בהפקת בית צבי, ובעיבוד של גור קורן - שדרוג ונסיקה למעלה, תוך שילוב הצחוק והבכי גם יחד. עושר של הבעות, משחק מקצועי מבריק משובח ביותר של
כל הצוות הגדול של השחקנים, שתופס אותך בגרון עד שאינך ממצמץ כדי לא להחמיץ רפליקה או הבעה.
הצגה מעולה, דרמטית-קומית משובחת, מענגת, וראויה להיות מועלית על במה מקצועית כמות שהיא.
