מעטים הם היוצרים שהטביעו בחייהם חותם עמוק כל-כך על התרבות העברית כפי שהצליח לעשות זאת נתן אלתרמן: משורר, פזמונאי, הוגה ומחזאי. בימים אלה מלאו 100 שנים להולדתו של האיש, שביטא יותר מכל אחד אחר את רוח-תקופתו, כשהוא עצמו היה גם מראשי מעצביה.
את עולמו קנה אלתרמן בשיריו האקטואליים, שראו אור, אחת לשבוע, במדור "הטור השביעי" שלו בעיתון "דבר". רבים מאותם שירים הביעו מחאה נגד הבריטים, עם תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שנלחמו בהם. באחדים משיריו הוא אף הוקיע את מעללי המחתרות אצ"ל ולח"י ושירו המיוחס ביותר הוא "מגש הכסף", שראה אור שלושה שבועות בלבד לאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה.
את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע אלתרמן בספרו "שירי מכות מצרים", שהופיע במלחמת העולם השנייה. התייחסותו אל המלחמה נותרה עד היום עמומה ולוטה בערפל.
לאחר קום המדינה התמקד אלתרמן בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. מאפיינות אותם התנגשות והתנצחות בלתי-פוסקות בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא".