עוד בין האורטוריות הראשונות, בתקופת התהוותה של צורה מוסיקלית זו, מצויות יצירות המבוססות על ההגדה. האורטוריה המפורסמת הראשונה והגדולה היא "ישראל במצרים", אחת האורטוריות הראשונות של ג'ורג' פרדריק הנדל. יצירה זו נוצרה בשנת 1739 וזכתה בשעתה להצלחה רבה.
בבחירת החומר התחשב הנדל מאוד בקהל היהודי, ואף על-פי שמספר היהודים בלונדון היה אז מצומצם, הייתה להם השפעה וחשיבות. נראה גם שאחד הליברטיסטים של הנדל, ניקולו פראנצ'סקו חיים, היה יהודי והשפיע בכיוון הזה על הנדל.
מאורטוריות המאה ה-18 על אותו נושא בולטת יצירתו של קרל פיליפ עמנואל באך, "היהודים במדבר",
משנת 1770, ומלבד חשיבותה ההיסטורית הכללית, היא גדושה עניין מוסיקלי.
גלגולים מוסיקליים מוזרות תולדותיה של האופרה על נושא יציאת מצרים שחיבר רוסיני שחיבר רוסיני. בשנת 1818 הוצגה בנפולי הצגת בכורה של האופרה "משה", אולם זו לא עברה בצורתה המקורית את גבולות איטליה.
ארבע שנים לאחר הצגת הבכורה בנפולי, הוצגה האופרה בלונדון בלשון האיטלקית ובשינויים בולטים תחת השם "פטר הנזיר". כ-11 שנים מאוחר יותר בוצעה אותה יצירה בלונדון בצורת אורטוריה, אולם עם תפאורות ותלבושות, בשם "מעבר ים סוף". יצירה זו הורכבה מחלקי האופרה המקורית ומחלקים ניכרים מתוך "ישראל במצרים" של הנדל.
טקסט חדש
בצורה המשונה הזו בוצעה היצירה גם בערים אחרות ועברה בשנת 1842 לארצות הברית. בשנת 1845 תורגמה האופרה המקורית "משה" לאנגלית והוצגה בתרגום זה בבוסטון. בלונדון, מאידך, נתנו לאופרה שוב טקסט חדש וביצעו אותה בשנת 1850 בשם "צורה", כשהחל בשנת 1878 שבו לבצעה בנוסחה הראשון.
לא רב הוא מספר חובבי המוזיקה שמודעים לכך שהקטור ברליוז, קומפוזיטור "הסימפוניה הפנטסטית", התעניין מאוד בתנ"ך בימי נעוריו. בשנת 1823, בן 20 בלבד, הוא חיבר אורטוריה על נושא הגדת הפסח. גם קומפוזיטורים רומנטיים אחרים ביססו את יצירותיהם על הנושא הזה - ביניהם אנטון רובינשטיין ב"אופרה הדתית" שלו בשם "משה" והאורטוריה "משה" לפירוזי.
