X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
מחווה של כבוד לסופר אהרון ירושלמי: ניסיון לעקוב אחר תווי נפשו של סופר יקר שהלך לעולמו לפני כארבע שנים - תיאור הנפש היהודית כחיים בתוך מאבק בתקופה שבין שואה לתקומה - ראוי לזכור את היוצר שידע לתאר את החיים בגולה כחיים על "גחלים לוחשות"
▪  ▪  ▪
ספריו של אהרון ירושלמי ז"ל

אהרון ירושלמי נפטר לפני כארבע שנים, ב-י"א בשבט תשס"ז והוא בן 92. לירושלמי מורשת ספרותית נכבדה: קובצי סיפורים קצרים, טרילוגיות שביסודן סיפורה של הארץ וסיפורו של העם היהודי.
בימים אלה חשוב לומר את המילים הבאות: סיפוריו, ערכיו, המורשת שלו, כל אלה יאירו לנו, יתנו לנו משמעות לימים שהיו, ולימים שיהיו.
הסיפור "הפסנתר" הוא סיפור זוהר כיהלום, והוא מופיע במחרוזת הפנינים של אהרון ירושלמי - 'אהבות נעורים'. ספר זה נראה כמין צירוף של פרקי סיפור שונים וקצרים, אך לאמיתו של דבר כולם מתחברים לאותה עיירה, לאותן דמויות, לאותה מציאות חברתית. מפרק לפרק עולה וצומחת עיירה יהודית על סף חורבנה, קטעי ההווי, המאבקים בוועד הקהילה, ניצני המודרניזם וכולי.
הפרק המדהים ביותר הוא סיפור אהבה קסום הבנוי סביב מוטיב הפסנתר (הסיפור החמישי בקובץ). ירושלמי בונה עולם יהודי כל-כך חסר אונים מול המציאות הגויית, ואינך יכול שלא לחוש התרגשות והזדהות עם הדמויות הנפתלות בין מציאות מרה לאשליה מתוקה בלבו של עולם מתפורר.
הסיפור 'הפסנתר' פותח בתיאור היופי שבילדות, החן הקסום של העיירה וכל זה כפתיחה שקטה בטרם תישמע הירייה באוויר, כל זה כהכנה לפורענות הקרבה:
"הכל היה חלום: הבית שבו נולד, אמא, אבא, האחים, האחיות, גם העיר שבה נולד וגדל, על רחובותיה, בתיה, והאחו שהשתרע על נחל הווליה, כל אלה היוו חלק מחלומו של דן וקסמיו האגדיים הנמוגים עם שחר" (עמ' 50).
כהקדמה למגע של החיילים הגויים עם הפסנתר של המשפחה היהודית, אנו למדים בהקדמה על האווירה ספוגת התרבות בעיירה, על עיתוני היידיש, על אגודת הנוער, והמועדון שבו הציגו סרטים אילמים מלווים "בתזמורת המורכבת מכינור ופסנתר".
בנתיב זה מוליך אותנו ירושלמי מן המציאות החברתית הכללית והיחד היהודי הסגור והתרבותי למהדרין, אל העימות עם החיילים הפולניים. והגיבור הוא כמובן: הפסנתר.
הפסנתר בראשית היצירה הוא מוקד לניצניו של רומן נעורים בין יצחק, אחיו של דן, גיבור הספר, לבין אנגדה. הנגינה המשותפת מתוארת בקווים עדינים שיש בהם גוונים של מתח ארוטי רך. האהבה הקסומה בין השניים על-רקע הפסנתר כאן נכנסת למרכז התמונה אמו של הכותב. האם מצליחה באמצעות הפסנתר לשוב אל עברה, אל זיכרונותיה כנערה ואל אותה כמיהה לשיר, לשחק על הבמה, לנגן. מעגל החובות והשיגרה שחק אותה, אך תמיד למדה "שגם בחיים האפורים ניתן לעצב דמויות ולהישאר נאמנה לדמות של עצמה" (שם, עמ' 55).
כאן עובר המספר לתאר פרעות בשכונה היהודית, מעבר לבית גויים כדי להסתתר, וסיפורו של הפסנתר שהופקר לבדו בבית. במהלך הבריחה מתואר רגע ארוטי נוסף כהכנה לשיא הארוטי של הסיפור. המספר מעלה בין לבין מפגש של אהבה בין דן הצעיר לאנה. באותו רגע של געגועים לכלי הנגינה שנותר בבית לבדו, מביט בה הנער והיא נראית לו קסומה, פיה כמו מנגן אליו: "שיניים הדומות לקלידי פסנתר" (עמ' 58). לאחר שוך הקרבות, יוצאת המשפחה מן המרתף המעופש שבו הסתתרה. ברגע זה חל מפנה נוסף בדמותה של האם: כפי שהפסנתר נתן לה את תחושת החזרה לזיכרונות ולרצון המשחק שלה, כך היציאה מן המחנק גורמת לשינוי חד, שיילך ויעצים כשהעלילה תגיע לרגעי השיא; הרמז המכין לקראת השינוי - ההליכה שלה משתנה: "צעדיה היו מעין שילוב של ואלס ופוקס טרוט" (עמ' 61).
ברגע זה של תחושת רגיעה ואידיליה ושמחת חיים קובעת האם: "חזרנו, ונראה שיהיה לנו שקט", אך כרמז מבשר רעות, נשמעת שכנתה: "שקט בעיר, אבל לא בחצר שלכם".
המשפחה מגלה כי חיילים רוסיים פרצו לביתם והוציאו את הפסנתר החוצה. החייל מצטדק "אמרו שבעלי הפסנתר ברחו מביתם, ואני פסנתרן". האם מסתערת על החיילים בכל העוצמה שהתחדשה בה ותובעת בעוז להכניס את הפסנתר לביתה בחזרה, אך דווקא עוצמתה, להט דבריה והתלהבותה שובים את לבם של החיילים הצעירים ומושכים אותם.
נוצר מתח ארוטי בין היהודייה החולמת על משחק וחופש אשר מעיזה להחציף פנים כלפי החיילים הצעירים, לבין אותם חיילים המוקסמים מיופייה ומחוצפתה. מול כוחניותם ומדיהם היא מפגינה את עוז רוחה ואת כוח המילים. הם צרים עליה ולפתע מתברר שהמצור יוסר והפסנתר יוחזר רק אם תיאות לרקוד ואלס עם החיילים. ירושלמי מתאר ברגישות את הלבטים, את פניה הלוהטים מסומק עז, את הקונפליקט בין החשש מן הבעל הצופה לבין הרצון העז לתת הצגה אדירה של שחקנית נשמה. הריקוד הסוחף הוא פשוט פנינה ספרותית. לצלילי הפסנתר המפיח בה רוח חיים היא חוזרת לעצמה:
"הרגשות פתאום גאו והציפוה. נעה בהיסוס נטול משקל בקצב הואלס וחשה ידיים אוחזות בה. כמו ניצן של אביב הנמשך אל האור חשה ורגליה סובבות-סובבות בהדרכתו ומסרבת להאמין כי זאת היא ולא מישהי אחרת. עיניה עצומות, נמנעת להביט אל החייל המנתב בעדינות את תנועותיה בקלילות משובבת ותפוסת קסם כמו מרחפת ומקשיבה לצלילים, בעוד שתי ידיים נוגעות לא נוגעות בה, ועיניים קנאיות של בעל לטושות לעברה בסערת רוח, קודחות בבשרה בלי הרף, היא מרחפת באוויר כציפור הוזה. ובתוך חלום נהדר שהוא מציאות, היא שועטת לצלילי המנגינה. אבל מתחת לסף ההכרה היא מודעת שהזמן איבד את מסלולו התקין".
הקטע כולו קסום ורווי מתח ארוטי עדין, התלבטות בין מוסר ויהדות לבין תחושת חופש ומשיכה לאמנות. סיומו של אותו ריקוד מחשמל והשתלהבות יצרים סמויה מוביל את האם למעין ערפול חושים, למעין תחושה ברובד שמעבר לאישי: החברותא עם הצעירים הגויים נותנת לה הרגשה, שהנה ניתן לחיות בגולה אחרת: "בפליאה כבירה היא משקיפה על האדמה ורואה בבירור איך צלו של החייל מתארך, וחשה שהמציאות שוב אינה של מלחמה, כאילו אינה קיימת, אינה מאיימת" (עמ' 64).
וכאן מחולל ירושלמי כאמן הסיפור את הפואנטה של המפגש המרתק הזה. לפתע מפלחות יריות את הרחוב "והצלילים ועמם החלום נקטעו". יהודים נסים, החיילים חוזרים למצבם הרגיל "והפסנתר נותר תקוע באדמה התחוחה ונשאר גם המכסה פעור, וכן הקלידים שדמו לשיני שלד". כמה מפתיע ומהמם המעבר מפסנתר שכולו אהבה ואמנות, מפסנתר שהיה התגלמות הארוס, שקלידיו הזכירו לו קודם שיניה של נערה יפה - והנה עתה המציאות מרה וקלידיו הן כשיני שלד.
אנו רגילים ללמד את קורות ההיסטוריה שלנו בגולה רק בצבעים של רדיפות וסיפורים על קידוש השם. סיפור עדין ורגיש, כסיפורו של אהרון ירושלמי, היה צריך להיות משולב, כדי להבין את הקונפליקטים הנפשיים, את המתח בין תרבות לאמונה, את הקווים העדינים המחברים בין נשמות מתרבויות שונות.
לכאורה סיפור אנושי על מפגש בין קצוות, על מגע עם האש הזרה, אך בתוך תוכו משרטט המספר סיפור אנושי של אישה, הכבולה בתוך מסגרת ומסורת ומשפחה, שעה שכל יצריה וחלומותיה נישאים למחוזות של מימוש עצמי וארוס ואהבה. הרגע, שבו הדברים קורים, הוא מעין רגע של פורענות שבו הגויים שולטים ומכתיבים לה את צעדיה. אך דווקא אותו רגע הופך להיות רגע קסום ודווקא אותה תחושת יחד הופכת למקבילה למעגל רחב יותר: מצב היהודים בגולה בסביבה הגויית. האשליה כמובן מתנפצת חיש מהר. האם האומללה לא תזכה למימוש חלומותיה האישיים - וגם החברה היהודית סביבה תצטרך להתעורר מחלום ההתחברות עם הסביבה הגויית.
סיפור זה מיטיב להאיר את דרכו של ירושלמי לתאר את העיירה היהודית, את הזהות היהודית. חשוב להתחבר ליצירות שלו, כי ירושלמי היה אמן הכתיבה על רוח העם במאבק על נפשו, וירושלמי ידע לתאר פרקי העפלה, פרקי לחימה למען תקומה, פרקי הישרדות בתקופה השואה. הדרך להנחיל את הפרקים האלה אינה רק בשינון פרקי היסטוריה יבשים ובשינון תאריכים.

מהות "המאבק"

אחד מספריו על הגבורה היהודית הוא הספר "המאבק" וחשוב להביא כמה מילים על הספר ומשהו מדבריו שלו על מהות המאבק, מהותנו אנו כבני אנוש:
הכתיבה מתעדת את האירועים בספרו "המאבק", אך יש בה ראייה לעומק נפשנו ולא רק לעומק נפשו של הכותב; אותה ראייה של הסופר הבוחן עצמו כל העת, החושף שוב ושוב את הזווית האישית הכואבת של האירועים - וכך אנו עדים למבט מקרוב על מוראות המלחמה. המספר כואב את הצלקת הנותרת בטבע בשל הקרבות וההפגזות:
"בדרך מצ'אסמה חלפנו על פני כפרים. מאות גני פרי ונוי מוזנחים עצים קורסים מכובד פרי הדובדבנים, תפוחי עץ ואגסים ללא יד קוטפת. פרי חמד, שנועד לתועלתו של האדם נושר ארצה ונרקב. קשה לשאת את העובדה שהכיליון נגזר על הפרי..." (עמ' 522).
אין זה ספר רגיל שבו מתארים ביובש תלאות מלחמה והפגזות, או עלילות מקובלות ומוכרות בנוסח מצ'ואיסטי של מחנות שבויים. חשוב למספר להעביר לנו את הפילוסופיה שמאחורי הזמן שהתנכר לגיבוריו, את הפרספקטיבה והתחושה שיש במבט לאחור, באותה שיבה מאוחרת לכל אשר קרה - השכול, הכישלון התקווה:
"מצאתי את עצמי תמה, שמא במשך הזמן הלא רב ששהיתי בארץ זו החמצתי משהו, משהו עמוק יותר משנאה, פחד, הרס והרס? ואם כן, מהו אותו דבר שהחמצתי, לראות, להבין, לדעת? אולי אומללות הגורל הרובצת על תושייה? בדומה, אולי לאומללותו של קין, שנגזר עליו להיות נע ונד כל חייו, נחרץ עליהם להילחם איש נגד רעהו כל הימים... שאלה נכבדה ומטרידה נוספת הייתה, לאן פנינו מועדות? והעיקה עליי התודעה, כי אנו נעים על גחלים רושפות כל העת?" (עמ' 533).

תאריך:  09/04/2010   |   עודכן:  09/04/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ניתוח הסיפור "הפסנתר": קסם האהבה וניגודי התרבויות
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אביטל זנט קשת
הוא חשף בספרו את חוסר האתיקה באי-האשמת ארה"ב ואנגליה על סיוען להשמדה    פנייה להוצאות לאור: הנפיקו עבורנו מהדורה נוספת של הספר "כחש"
גד גזית
ספר תולדות חיי טומי לפיד, כתוב, ערוך ומונח לפנינו ביד בנו יחידו אשר אהב    הוא כולו פרקי דיווח עיתונאי קצר ותמציתי
משה גנן
על אודות ספר השירים החדש של אדלינה קליין, הוצאת "עקד" תל אביב, תש"ע - 2010
בלפור חקק
געגוע אל ארץ התפוז, עולמם של החלוצים    על הספר "בארץ התפוז" (אנתולוגיה), הוצאת דבי אופקים, פורמט אלבומי, 2010
אלי חליפה
ספר חדש לילדים - "קסם של שבת"    מה קורה למשפחה חילונית כשהסבא הדתי מגיע לביקור
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il