כשתיאלם תרועת פסטיבל המשט

בעשרות השנים האחרונות הייתה לטורקיה מטרה אסטרטגית עליונה: הצטרפות לאיחוד האירופי. לשם כך היא שינתה את כלכלתה, שינתה חלק מחוקיה, הסבירה פנים לתיירים וכרתה ברית אסטרטגית עם ישראל. הטורקים הניחו, בצדק מסוים, כי ישראל היא הדלת לעולם המערבי. הידידות המופגנת עם ישראל יצרה לטורקיה תדמית של ארץ מערבית, ליברלית ומתקדמת. הלובי היהודי בארה"ב "עבד" קשה למען האינטרסים הטורקיים והצליח למנוע שם ובארצות אחרות את ההכרה בשואה הארמנית. הקשרים הכלכליים הביאו ברכה לכלכלה הטורקית. הקשרים הצבאיים העלו את רמת הצבא הטורקי במדרגה אחת לפחות. התיירות הישראלית, למרות יחסה הקטן בכלל התיירות בטורקיה, גרמה לפריחה כלכלית רצינית באזורים מסוימים. אך, למרות כל זאת, ובעיקר בעקבות עלייתה לשלטון בטורקיה של המפלגה האיסלאמית, אירופה דחתה את צירופה של טורקיה לשורותיה לשנים רבות. ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, הבין נכון את המצב והפנה את מבטו מערב למזרח. ואת מי הוא מצא שם? את סוריה ואירן. המפנה היה בלתי נמנע וההתקרבות והידידות הפכו במהרה לציר שבסיסו אירן, סוריה וטורקיה, ואני צופה בעתיד הנראה לעין הצטרפות של עירק, לבנון וירדן. כמו שהמחיר להצטרפות לאירופה היה הידוק היחסים עם ישראל, כך מחיר ההצטרפות לגוש המזרח תיכוני הוא הינתקות מישראל. ארדואן לא יכול להרשות לעצמו לבצע את ההינתקות במכה אחת. זה היה צורם ושקוף מדי. הקהל החילוני, ואולי גם הצבא, היו מגיבים בחשדנות ובפעילות מסוימת שעלולות היו להפיל את שלטונו. לכן זה בא ב"פרוסות", כל פעם בתואנה אחרת. חוץ מזה, בציר המזרח תיכוני שאירן מובילה אותו, לארדואן היה תפקיד. תפקיד שר החוץ של הציר, האיש שיכול להיכנס בקלות ולהתקבל בכבוד בכל בירה מערבית. הוא האיש שיכול לרכך את ההתנגדות לגרעין האירני ולבלום את הסנקציות המגבשות נגדו. די אם ניזכר בהצהרות שלו בשנה האחרונה ובהסכם המצחיק שחתם עם סלסה הברזילאי לאחסון האורניום האירני. כל זה מוכיח כי ארדואן הפך לידה הארוכה של אירן, לשם בלימת המתקפה הדיפלומטית נגדה, ולשמש כסות לפעולות שנועדו להגדיל ולהגביר את השפעתה.

מאז פיגוע "התאומים" בניו-יורק ובהמשך הפיגועים בספרד, בבריטניה ובמקומות אחרים יש חשדנות רבה כלפי כל מוסלמי ובמיוחד כלפי ארגונים איסלאמיים. הדבר פגע מאוד ביכולתם של הארגונים העוינים לפעול ולכן הם מנסים "לעטוף" את עצמם עם אירופאים, צפון-אמריקנים ורצוי מאוד שיהיו גם יהודים ולצערי, לא חסרים טיפשים כאלה. גם המשט הנידון נבנה כך. לצד גרעין פעילים קשה, נוקשה ואלים, הוזמנו והגיעו מאות אנשים תמימים חדורי אמונה בהשקפת עולמם ובסמליות של מעשיהם. השלטון הצבאי המדכא של החמאס בעזה נראה להם כשיא החופש הציבורי והאישי, העוני המנוון בעזה נראה להם כמזימה ציונית אימפריאליסטית, ובכלל האנשים הללו הם ציבור גדול במספרו אך בטל בכמותו, שנאבק בכל דבר ממסדי בעולם. החל מהסגר על עזה, החברות הרב-לאומיות, מפגין בכינוסים כלכליים ותומך בכל מי שמתנגד לשלטון בארץ מושבו. חלק באמת עושים זאת מתוך אמונה, חלקם הם "טרבל-מייקרים" מקצועיים וחלקם מחפשים את פיסת הפרסומת והפופולריות האישית. כל אלה התאגדו למאות שהקיפו והסתירו את הגרעין האלים. מתוך עדויות שזורמות מהקרב על ה"נאווי מרמרה" מסתבר שהם די צפו את הפעולה הצבאית ונערכו לקראתה בהתאם. אני מניח שהם קיוו, באמצעות כלי הנשק ה"קרים", להדוף את החיילים, להמשיך במסע ולזכות בניצחון על הצבא הישראלי המהולל. התגובה באש חיה, כנראה, הפתיעה אותם והכניעה אותם. על-רקע הפעולה להכנעת המשט ותוצאותיו, אנו שומעים כל הזמן נאומים מתלהמים של אחמדינג'אד, אסאד, משעל, ארדואן ויתר מנהיגי "ציר הרשע". כולם מתברכים בניצחון הגדול ובסופה הקרב של "היישות הציונית". כל מי שיתעמק בנושא התגובות, יבין שרק כלבים שאינם מסוגלים לנשוך נובחים, ואלו שיכולת הנשיכה שלהם אפסית נובחים חזק יותר. מדינת ישראל אינה נובחת - היא נושכת. מארגני המשט וחבריהם לא ישכחו במהרה את הנשיכה שקיבלו. להבא, כאשר יראו כלב, יעברו לצד השני של המדרכה.

המשט היה מהלך מוביל מבחינה זו. בלימתו אולי נתנה לארדואן נשק להמשך דילול היחסים עם ישראל; מנגד חשפה את "דמותו" האמיתית לכל מי שבוחן את התנהלותו בקפידה. לי, אישית, אין ספק - משט נוסף בברכת הטורקים לא יצא יותר מטורקיה. אירן תצטרך לחפש לה נמל ידידותי חדש. הביקורת על ממשלת ישראל חוגגת. בעיקר מצד ה"טיפשורת" הישראלית וכל מיני מומחים שלא עשו דבר מועיל ומעשי בכל ימי חייהם. החשיבות העליונה של הפעולה הישראלית נגד המשט היא הנחישות שהממשלה הנוכחית (ולזכותה ייאמר, גם הממשלה הקודמת) מפגינה לשם שמירת הערך העליון של המדינה - הביטחון. נחישות זו, שבאה לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה (שלמרות ה"טיפשורת" היא כנראה ניצחון ישראלי מובהק), במבצע "עופרת יצוקה" שהפך את החמאס לגוף שמונע ירי טילים לישראל, ועתה בפעולה נגד המשט שייאלץ את אירן וחבריה לחשוב על דרכים אחרות להסרת הסגר על רצועת עזה. ולגבי טורקיה - אין ספק שכל זמן שהמפלגה האיסלאמית בשלטון, המצב עם ישראל יגיע במהרה לניתוק מוחלט ושלם של היחסים הדיפלומטיים, הכלכליים והצבאיים. אין לי אשליות בנושא. נחמתי בכך שהנזק לטורקים לא פחות גדול מהנזק שלנו.