השבוע, כששמעתי על המעבר האפשרי של
יאיר לפיד לפוליטיקה, כבר לא הרמתי גבה. שמות כמו
ניצן הורוביץ, דניאל בן סימון ו
אורי אורבך כבר הפכו את המעבר הזה לדרך סלולה. יאיר לפיד אף הוא אשף בתחום התקשורת. כדמות ידועה ומכובדת בציבור הישראלי, הכתיבה שלו לעתים אישית ונוגעת, לעתים מכילה ביקורת ציבורית נוקבת, אך תמיד מבריקה. את המשחק הזה מר לפיד בהחלט יודע לשחק, וזה בדיוק מה שמדאיג אותי. אני גם לא נכנס לוויכוח האם השימוש בתקשורת כמקפצה לתקשורת הוא לגיטימי או פסול, או לשאלת המניעים האמיתיים מאחורי "חוק הצינון" והפחד של מפלגות קדימה והליכוד מפני כניסת שחקן חדש, רענן ופופולרי לזירה הפוליטית המשועממת והרוויה בדמויות שחוקות. אל תטעו, למרות שאישית אינני מסכים איתו בהרבה תחומים, אין לי ספק שאדם מוכשר כמוהו יהווה תחליף מצוין להרבה עסקנים הנמצאים כיום בכנסת. אני חושב שאף אחד לא יהיה מופתע כאשר מר לפיד ייכנס לכנסת הקרובה בקלות מפתיעה, ואף יפעל למען נושאים חשובים.
הדאגה שלי נובעת ממקבילת ניסיון המעבר של שלי יחימוביץ'. אני חושש שיאיר אכן יקבל את המפתחות למשרד בכנסת, ויהפוך לאחד מנבחרי הציבור. כאשר הוא יתרווח בכיסא, ויתחיל סוף-סוף בעשייה לה הוא קיווה וציפה, הוא ואנחנו נגלה שהוא ממשיך לחשוב, להתנהג ולפעול כמו עיתונאי. בצדק תשאלו: מה רע בכך? הבעיה נובעת מעצם מהותו של עיתונאי וצורת המחשבה בה הוא אומן ותורגל לחשוב. לחשוב כמו עיתונאי, זה להיכנע לפיתוי החזק בחיפוש מתמיד אחר נושאים "חמים", פיקנטיים ושטחיים במטרה להעלותם לסדר היום, על-חשבון נושאים עמוקים, חשובים ועקרוניים יותר, אך עמומים, מסובכים יותר וחסרי ברק תקשורתי. לחשוב כמו עיתונאי זה לצעוק מעל הגגות: "הפכנו למונרכיה של שוק ההון" בעוד אינך מומחה (בלשון המעטה) בתחום הכלכלה, כך שאינך מסוגל לראות את התמונה כולה.
שינוי התפיסה הבסיסי הזה, הנדרש במעבר בין תפקיד העיתונאי לנבחר ציבור, הוא כמעט בלתי אפשרי לאדם שבילה כמעט את כל חייו תחת מכבש הלחצים של עולם העיתונות, ובשלב מאוחר יותר של עולם הטלוויזיה, בדרישה המתמדת לאייטמים צהובים ומעניינים יותר, תוך כדי התפשרות על איכות ועומק התוכן, ורק שיביאו רייטינג גבוה יותר או למכירת מספר עיתונים גדול יותר.
עיתונאים יקרים, לפני המחשבה על מעבר לפוליטיקה, תבינו: בתפקיד החדש יופקד בידיכם העט אשר בעזרתו תוכלו לכתוב את הפרק הבא בהיסטוריה של המדינה. עליכם לזכור תמיד: ההיסטוריה של מדינת ישראל איננה סרט, ואתם אינכם השחקן הראשי. מהנבחרים שלנו איננו מצפים לדרמה ולכותרות מרעישות, מאלו שבענו די והותר מכיוון התקשורת והמדיה. תפקידכם האמיתי הוא לאטום את האוזניים לרעש מסביב, ללכת אחרי האמת שלכם שלשמה נבחרתם, ולשאת את הלפיד למען עתיד טוב יותר, לא צהוב יותר.
לסיום, מר לפיד היקר, במקרה שאכן תעבור למשכן הכנסת, בקשה אחת לי אליך: אל תהפוך לשלי יחימוביץ'.
