אנרכיה באיו"ש

בשנים האחרונות ירדו כמות ואיכות הפיגועים. מאז מהלך ההינתקות והמהומות שהיו לאחר מכן, יחד עם גדר ההפרדה, הפלשתינים שינו כיוון. לא עוד פיצוצים באוטובוסים (זה לא מצטלם טוב) או ריסוס בלב עיר - אלא ירי, זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מתנחלים. מי שזוכר את הראיון שקיים דן מרגלית עם חבר הכנסת זחאלקה לאחר עופרת יצוקה, אז גילה האחרון את פרצופו האמיתי ודרש את שייח' מוניס הלא היא רמת אביב, יכול להבין את השאיפה האמיתית של הפלשתינים - כולה שלי. כל הארץ. אך אם יבקשו הערבים את כל הארץ ודאי שלא יקבלו מאום, לכן הם פונים אל היסוד המעורער אצלנו - קווי 67'. אם אצלנו אין ודאות לגבי חוקיותם של השטחים, ודאי שיש להם מקום לבוא ולדרוש אותם. כמובן שיש לציין גם את זכות השיבה עליה הם מעולם לא ויתרו, אך זה כבר נושא אחר. לכן החליטו הפלשתינים לחזור למדיניות שלהם בשנות השמונים - פיגועים רק באזורי ההתיישבויות. עד עכשיו מדובר היה באזרחים, כאלה שניתן להתדיין איתם אידיאולוגית על משמעות שהותם במקום מסוים, אך כעת ישנה עליית מדרגה. תקיפת שוטרים, אנשי אכיפת החוק היא אינה "סתם" עוד פיגוע; זהו ניסיון לערער את שלטון החוק של מדינת ישראל בשטחים. המטרה היא ליצור אנרכיה באיו"ש. אם אין מחסומים שיגנו על המתיישבים, אם אין שוטרים שישמרו על הסדר ועל החוק, אין למתיישבים זכות קיום בהתנחלויות.