הצלחת ההצגה "קן הקוקיה" בתיאטרון באר שבע נובעת מכמה סיבות: מחזה שזכה (כסרט) באוסקר, בימוי מעולה וצוות שחקנים נפלא שבראשו זוהר שטראוס במשחק פנומנלי.
בהנהלתו האמנותית החדשה והרעננה של תיאטרון באר שבע (המנכ"ל שמוליק יפרח כשלצידו רפי ניב) - נוסק התיאטרון לתקופה המזכירה את ימיו כתיאטרון הטוב בארץ. אז, כשבלהקה שיחקו דורון תבורי, שרה פון שוורצה, יוסוף אבו וורדה, שירי גולן ויונה אליאן, בין היתר, שכיום הם עמודי התווך של התיאטרון העברי.
גם כעת, הלהקה בנויה על שחקנים צעירים לוהטים, שכשרונם פורץ במחזה המתרחש בבית משוגעים. מה שמעניק להם אפשרויות בלתי מוגבלות בבניית כל הטיפוסים המגוונים שבמוסד.
כשקן קיזי כתב ב-1962 את הספר (שהמחיז דייל ווסרמן), הוא כתב זאת מחווייתו האישית. אז האופק נראה בהיר, כאילו מחזה עם אמירה כה חזקה יכול לחולל שינויים במבנה האכזרי של בתי החולים לחולי נפש. אך כמו אז - גם כיום. הטיפולים המוגזמים בתרופות, במכות חשמל ובניתוחי ראש לא תמו. מה שהקהל רואה בהצגה, כאילו נטל בה חלק. ההזדהות עם השחקנים הנפלאים, הנושא הכואב שעולה עם המון הומור והצחקות, גורמים לקהל לשבת מרותק טוטאלית כשעה וחמישים ללא הפסקה.
מייקל דאגלאס קלט את הטמון במחזה, והפיק אותו כסרט שזכה באוסקרים, עם ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר כאחות המרשעת. כאן - שירי גולן משחקת בקוליות את האחות, שהחלטותיה גורמות לחולה להתאבד, ולאחרים לאבד את ביטחונם האישי כליל, ולהפוך אותם לתלותיים בה, לסמרטוטי אדם. גם רופא המחלקה, אמיתי קדר המצוין, לא יכול שחוות דעתו תתקבל, והוא כלי שרת בידי האחות.
כניסתו של מקמרפי לתמונה, זוהר שטראוס הכובש בקסמו ובלהט הפנימי הבלתי נדלה, משנה את הכל במוסד. הוא בעצם נורמלי, המתחזה לפסיכי, כדי להינצל ממאסר באשמת הימורים ואונס או בעילת קטינה. מסתבר, שתאוות ההימורים לא פגה גם כאן, והוא ממשיך לארגן אותם בין המשוגעים, ומרוויח הון. אך ההימור שלו להחליף כלא בסנטוריום - נכשל. כל רצונו העז, נחישותו, ותעלוליו, לא מצליחים לערער את הממסד, שמפעיל עליו את כל השיטות שהוזכרו לעיל. קסמו לא עובד על האחות רעת הלב כלל. לעומת זאת, הוא מצליח לשחרר את חרצובות לשונו של האינדיאני גדל הגוף (אביב זמר), שנחשב חירש-אילם, וגורם לו לצאת מהקטטוניה שלו, וליתר - להתחיל לרצות למרוד במצב, בו הם השפוטים של האחות.
כשמקמרפי מארגן בחשאי מסיבה עם חתיכות בתוך המוסד, בילי ביביט המגמגם והשפוף, אורן כהן המרשים, הופך לאחר כמה כוסות אלכוהול לגבר רגיל הודות לבעילה ראשונה בחייו עם החתיכה שהגיעה. כשהאחות מגלה בבוקר את השיכורים על רצפת חדר הטיפולים, במילותיה האכזריות נוגעת בנקודת התורפה של ביביט, ומחזירה אותו אחורה למצבו הקודם. ברוב יאושו הוא משסף את גרונו.
ההצגה זורמת כקומדיה, עד לסוף הבלתי צפוי, אותו תגלו בעצמכם. היא מאוד קצבית, גם הודות למשחק המשובח ולבימוי, כשהמוזיקה שערך גן בגנו מפעימה וממריצה את הקצב ללא הרף, בזמן הנכון. משוגעי המחלקה - יובל כרמי רב ההבעות כצ'זוויק, יוסי מרשק כדייל הרדינג, אורי זגורי כמרטיני, אורן כהן כביביט, רון ביטרמן כסקאנלון, קובי אדרת כראקלי, הכמעט-צמח בעקבות הניתוח, אביב זמר ה"צ'יף" שמסמל את העול החברתי כלפי האינדיאנים, גלעד אבנת כאח ויליאם, מירב שירום כקנדי וחלי טויטו כסנדרה, העסיסיות-סקסיות עם הנופך הקומי - כולם צוות מושלם. ותרגומו הקולח של אילן תורן תורם את אף הוא את חלקו. עיצוב התפאורה המלאה של יהודית אהרון והתלבושות של אולה שבצוב סוגרים את מעגל היוצרים המצוין.
לרוץ ולראות, חוויה בלתי רגילה.
