תיאטרון פרינג' - 'קצת אחרת': לא קונה את הבלוף!

לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק למקרא קיומו של "פסטיבל בית-ליסין לתיאטרון פרינג' - 'קצת אחרת'" - מה לתיאטרון בורגני עשיר וטלנובליסטי ולפרינג'? "קצת אחרת"? – הרבה אחרת!!! הרי ברור לכל בר-דעת שמדובר בגימיק בלבד מבית היוצר של פטרונים ציניים ומדושני עונג ושכר, אשר החליטו לפתוח לרגע את "קופת הצדקה" שלהם בפרהסיה, ולאמץ לרגע תיאטרון שעשייתו נובעת ממניעים הזרים להם לחלוטין. תיאטרון בית ליסין הוא סופרמרקט של הצגות (או במילים אחרות "מפעל לקידום מכירות" כדברי ניסן נתיב ז"ל, אושיית תיאטרון גדולה). מלבד הצגות ספורות ובודדות, המהוות עלה תאנה אמנותי יבש ומצומק, עיקר עשייתו היא מסחרית ובראש מעייניו כסף-כסף-כסף... ועוד פעם כסף! באמצע שנות השמונים של המאה שעברה, כשתיאטרון בית-ליסין שכן במעונו הצנוע ברחוב ויצמן בתל אביב, ונוהל על-ידי יעקב אגמון, ההצגה "זה מסתובב" מאת יוסף מונדי (שהיה לי העונג והכבוד לשחק בה בבימויו של המחזאי) המועלית בפסטיבל הזה, הייתה הצגה מן המניין בתיאטרון, והיא תאמה את טעמו האמנותי; היא ושכמותה לא נזקקו לאימוץ ולחסות מטעם פטרוני התיאטראות הרפרטואריים, כפי שהדבר כיום. האמנים של הפרינג' ייהנו מחמש-עשרה דקות של תהילה, ויישלחו בחזרה לאלמוניותם בבתי היוצר הפרינג'יים האותנטיים והעניים שלהם, שהרי "אמנים אמיתיים אוהבים לסבול חרפת רעב, ממש כמו וואן-גוך, נכון?!". אין גבול להמצאות האבסורדיות של שליטיהם האבסולוטיים והנצחיים של התיאטראות הרפרטואריים. נכון שכבר נאמר כי "באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה", אז יש - תתפלאו... גם לי, ממרומי שנותיי וניסיוני, יש רעיון: בפעם הבאה שנחזה בתיאטרון "תמונע" מאמץ את כוכבי ושחקני תיאטרון בית-ליסין לשתי הצגות בחודש, כפי שנהוג בפרינג', ומשלם להם בדיוק כפי שהוא משלם לשחקני האנסמבל שלו, סך של 256 שקל לפני מע"מ לכל הצגה. אה?! לא קונה את הבלוף, או במילים אחרות: "קאט דה בולשיט". לא מאמינה לכם. לא מאמינה ליושר האמנותי שלכם. יש בוודאי שיקול כלכלי ארוך-טווח מאחורי המיזם הלכאורה אמנותי הזה. אולי תקבלו עוד כמה נקודות שוות כסף ממקורות המימון הממסדיים על מפעלי החסד והצדקה המיוחצנים והראוותניים האלה. מי שבאמת אוהב תיאטרון ורוצה לדעת מה זה פרינג' אמיתי – שיטריח את עצמו לאולמות הבית שלו, שלרוב הם נידחים ואינם מצויים במרכזים הגדולים והמפנקים של העיר, כמו, לדוגמה, תיאטרון "קרוב" השוכן בתחנה המרכזית החדשה והרחוקה מלהיות נוצצת. "נקודת האור" היחידה שאני, כאחת ממקימות הפרינג' האמיתי, חוזה – היא אימוץ שחקנים מוכשרים ואמני במה אחרים, ויש רבים כאלה, שאינם מתפרנסים כיאות בפרינג', לשורותיכם ברמת משכורותיכם, לעונה שלמה או שתיים... זה הכל. ולכם, שחקני פרינג' יקרים בפסטיבל "קצת אחרת" (עאלק), עצה ידידותית ואוהבת משחקנית ותיקה שזכתה לשחק כמעט על כל הבמות האפשריות: אם חפצי עבודה אתם, שחקו ושחקו בלבד, והימנעו מלהביע את דעתכם בפומבי על מה שמתרחש כיום בתיאטראות הממסדיים הגדולים, המנוהלים תמיד על-ידי אותן דמויות. הרודנות אינה סובלת מרדנים וביקורת. בהצלחה לכולכם באשר אתם שם, גם לאחר שיידומו תרועות הפסטיבלים.