גופים דו מהותיים הינם גופים אשר הולדתם במשפט הפרטי, הם התאגדו מכוח דיני המשפט הפרטי, אולם עקב מאפיינים מסוימים, כגון מילוי תפקיד ציבורי על-פי דין, או מילוי פונקציה ציבורית חיונית, או זיקה מוסדית לגופים ציבוריים, ישנו הצדק להחיל עליהם את
דיני המשפט המנהלי והם קרויים גופים דו מהותיים.
המושג
גופים דו מהותיים התפתח בפסיקה, בהקשר של גופים ציבוריים ו/או ממשלתיים אשר פעלו במשפט הפרטי, והועלתה השאלה, איזה דין צריך לחול על גופים אלו בפועלם במשפט הפרטי.
הפסיקה טבעה את המונח
דואליות נורמטיבית וזאת בכדי להתמודד עם סוגיה זו, קרי, תחולה משותפת הן של כללי המשפט הפרטי והן של
דיני המשפט הציבורי לצורך הגעה לפתרון המשפטי הנכון של הסוגיה שעולה בהקשר של הגוף הדו-מהותי. הגם שהפסיקה החלה לדון בגופים דו מהותיים דרך גופים ציבוריים אשר פעלו בתחומי המשפט הפרטי, מהר מאד הדיון ב
גופים דו מהותיים ובדין הראוי שיש להחיל עליהם, עבר למגרש הגופים שנוסדו במשפט הפרטי אך קיימו מאפיינים שונים של רשויות שלטוניות וגופים ציבוריים. דיון זה רלוונטי בייחוד ב
עידן ההפרטה אשר בו ממשלות מתפרקות מתפקידיהן המסורתיים לטובת גופים פרטיים ו
אוצלות להם סמכויות: אותם גופים פרטיים, אשר נכנסו לנעלי הרשות השלטונית, אינם יכולים לחסות בצל היותם "גופים פרטיים" בכדי להנות מן ה
אוטונומיה שמקנה המשפט הפרטי ל
גופים פרטיים, שכן היות והם עושים שימוש ב
משאבי ציבור, קרי, נכסים ציבוריים הופקדו בידיהם והם אינם עושים בקניינם שלהם, עליהם לנהוג כ
נאמני הציבור ולהיכפף ל
כללי המשפט הציבורי.
גופים דו מהותיים בעצם קיומם, מטשטשים את ההבחנה המסורתית בין
משפט פרטי המבוסס על התקשרות בין שני פרטים רצוניים ושווים, לבין
משפט ציבורי אשר מושתת על ההכרה בפערי הכוחות בין האזרח הקטן למדינה ועל הצורך להגן, באמצעות
כללי המשפט המנהלי, על האזרח הקטן, מפני פערי כוחות אלו. עצם קיומם מחייב התייחסות לאותו גוף על-פי שתי מערכות דינים, הפרטית והציבורית כאחד: מחד, בשל הולדתו של הגוף במשפט הפרטי, יש לכבד את כובעו הפרטי, ולהכיר בהיבטיו הפרטיים ומאידך, בשל השימוש שהגוף עושה במשאבי ציבור, יש להכפיף אותו לנורמות מתחום המשפט הציבורי.
אך דוקטרינת הגופים הדו מהותיים אינה הדרך היחידה לטשטוש גבולות בין ה
משפט הפרטי ל
משפט הציבורי; דוקטרינת
זכויות האדם במשפט הפרטי אשר פותחה על-ידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אהרן ברק גם היא מהווה דרך נוספת לטשטוש הגבולות בין המשפט הציבורי לפרטי.
לפי דוקטרינה זו, יש להחיל את זכויות האדם החוקתיות ביחסים בין פרטים, וזאת משום שזכויות האדם מהוות "טוב טבעי" ומשום שגם בין פרטים יכולים להווצר פערי כוחות: כך לדוגמא, בין מעביד לעובד ישנם פערי כוחות, בין בעל דירה לדייר, וכדומה.
אך בעוד שדוקטרינת
זכויות האדם במשפט הפרטי אינה מכירה בהבדלים בין משפט ציבורי למשפט פרטי, ומוחקת הבדלים אלו לגמרי, הרי שדוקטרינת הגופים הדו מהותיים מכירה בדיכוטומיה 'משפט פרטי-משפט ציבורי' ואך ורק מבקשת להזיח את קו הגבול ולהכיר במצבים שבהם גופים מצוים ב'מרחב התפר' שבין הפרטי לציבורי.
בעוד שדוקטרינת
זכויות האדם במשפט הפרטי קוראת אל תוך המשפט הפרטי, דרך מונחי שסתום כגון
תום לב,
תקנת הציבור,
רשלנות ו
היפר חובה חקוקה את זכויות היסוד החוקתיות כגון
חופש הביטוי, הזכות ל
שוויון, הזכות
לכבוד, וכדומה, אך לא את
דיני המשפט המנהלי, דוקטרינת ה
גופים הדו מהותיים קוראת אל תוך המשפט הפרטי, מקום בו מן הראוי להחיל את הדוקרינה, את
כללי המשפט המנהלי לתוך גופים פרטיים.
הפסיקה אינה עקבית בסיווג גופים כדו מהותיים; היא לא השכילה ליצור משנה סדורה וקוהרנטית לסיווג גופים דו מהותיים: היא אומנם הצביעה על מאפיינים שונים בתוך גופים פרטיים אשר יהפכו אותם לגופים דו מהותיים, כגון ביצוע תפקיד שלטוני מכוח דין, ביצוע פונקציה שברגיל גוף ציבורי אמור לבצע, מימון מכספי הציבור, מונופול, זיקות מוסדיות שונות וכו', אך היא לא יצרה דרך סדורה ובדוקה לסווג גופים כדו מהותיים באופן שיוביל לתוצאות קוהרנטיות בפסיקה, ומחד, לא יעוול גופים פרטיים תוך הגדרתם כ"דו מהותיים" ומאידך, לא יפגע בציבור על-ידי המנעות מהגדרת גופים דו מהותיים כפרטיים.
ד"ר אסף הראל, בספרו
גופים דו מהותיים נטל את המשימה של סיווג גופים דו מהותיים על-פי פרמטרים ברורים. הוא מצא כי המשותף לגופים דו מהותיים הוא שהם עושים
שימוש במשאבי ציבור.
לשיטתו, יש להגדיר גופים דו מהותיים ככאלו לעניינים נקודתיים, ולא באופן גורף. אוניברסיטה, לדוגמא, תיחשב כגוף דו מהותי ביחסיה עם התלמידים, לדוגמא, אך לא תיחשב כגוף דו מהותי כאשר היא רוכשת ציוד משרדי לצורכי פעילותה השוטפת.
עוד לשיטתו, גם אנשים - ולא רק תאגידים, עשויים להיחשב כ"אישיות דו מהותית".
בספרו
"גופים דו מהותיים: גופים פרטיים במשפט המנהלי (תשס"ח)" הוא מקטלג את הטעמים שבשלם סיווגה הפסיקה גופים פרטיים כדו מהותיים:
א. ביצוע תפקיד שלטוני על-פי דין: כך לדוגמה חברת החשמל, או החברות אשר מתפעלות את תוכנית
ויסקונסין, מבצעות תפקיד שלטוני על-פי דין.
ב.
זיקה פונקציונלית - גוף אשר מקיים פונקציה ציבורית חיונית, מעניק שירות לציבור, פועל שלא למטרות רווח, מהווה מונופול בתחומי, מרכז בידיו כוח בלתי מרוסן העלול להיות מנוצל לרעה, או ניזון מכספי ציבור.
ג.
זיקה מוסדית - גוף אשר מצוי בבעלות גוף מוסדי, קרוב לו רעיונוית, מפוקחת על ידו או ממומן על ידו.
כאמור, לשיטת הראל, המשותף לכל אלו הוא השימוש שעושה הגוף במשאבי ציבור: המבנה החברתי הוא שהוליד את הצורך הציבורי בשירותים אלו שהגוף ממלא, והיות וכוחו של הגוף נשאב מן הצורך הציבורי והמבנה החברתי, עליו, בתמורה, לתפקד כנאמן הציבור ולהיכפף ל
כללי המשפט המנהלי למען הציבור.
חידוש נוסף של ד"ר אסף הראל בספרו הוא שיש להחיל את דוקטרינת הגופים הדו מהותיים על גוף פרטי לאורו של
עיקרון המידתיות - היינו, היות והחלת הדוקטרינה על גוף פרטי פוגעת באוטונומיה שלו כגוף פרטי, יש לבדוק טרם מחילים על גוף פרטי את
כללי המשפט המנהלי אם אין דרך להשיג את תכלית השמירה על אינטרס הציבור בדרך פחות פוגענית.