10 דילמות בענייני דיומא

הנשיקה או הלחישה לסאאב עריקאת, שליחו של אבו-מאזן, לא להגיע לשיחות ישירות עם ביבי – מעוררת סערה. עד שלב מסוים האמנתי לחיים רמון ולגרסתו, אבל אחרי שהעיתונאי גדעון לוי (הארץ), שהוא חולה סופני "פוליטי" שרואה בפלשתינים, אנשי אש"ף, פת"ח, נוסח אבו-מאזן, שמזדהים בסתר ליבם עם אירן, חמאס וחיזבאללה יותר מאשר עם מדינת ישראל; כאשר גדעון לוי הצהיר במאמר שהוא תומך ברמון – שיניתי את דעתי. ההכחשות של רמון כבר לא יועילו. הנזק לקדימה ולציפי לבני נעשה, ורמון מצטייר כמאכער סוג ב' וקלף פוליטי טוב לליכוד.

ח"כ חנין זועבי (בל"ד), בוגרת משט ה"מרמרה" של בריוני ושונאי ישראל הטורקיים תומכי החיזבאללה, מאיימת באינתיפאדה שלישית של ערביי ישראל. ובכן, גב' חנין, עצם העובדה שאת עדיין ח"כית בכנסת ישראל, היא כשלעצמה הצלחה אישית בנוסח אינתיפאדה שלישית. כי רק בישראל יכולה ח"כית, התומכת בקבוצות טרור אנטי-ישראליות, עם הוכחות ברורות ומצולמות, להמשיך לכהן בפרלמנט. וזאת בשל העובדה שהדמוקרטיה שלנו לא ליברלית ונאורה, אלא פחדנית נסוגה ולא מספיק אמיצה, להוקיע ולהקיא מתוכה ח"כים נוסח זועבי, טיבי, זחאלקה - ממשיכי עזמי בשארה שברח מהארץ בשל פעילות ביטחונית אנטי-ישראלית. אם אכן תפרוץ אינתיפאדה שלישית – התוצאה תהיה מכה קשה לערביי ישראל. הם יוכו, יובסו וישלמו על כך מחיר יקר לטווח קצר, ויקר יותר לטווח ארוך. ואז, שלא יבואו בטענות על קיפוח, על דרישה לנאמנות ועל יחס קר מהממשלה ומהציבור.

הבמאי ההוליוודי הידוע אוליבר סטון, שהוא אנטישימי קיצוני, תומך תנועת מקרתיזם ופשיזם, תומך כוחנות, התבטא בראיון בתקשורת האמריקנית כדלהלן: "העיסוק בשואה מוכתב על-ידי היהודים, השולטים במדיה". למעשה, לטענתו, היטלר הרג יותר רוסים מאשר יהודים, וזה לא מודגש. ובכן, למר סטון, ביחד עם השחקן מל גיבסון, אנטישמי לא קטן בעצמו, שהצהיר לאחרונה כי "רוצה לראות דם יהודי על הידיים", כדאי לקחת שיעורי השלמה בהיסטוריה האנושית. יש הבדל בין מיליונים שמתים במלחמה אכזרית, לבין מיליונים ש"מושמדים במחנות השמדה" בצורה מתוכננת ומתוחכמת על-ידי מנגנוני השמדה והרס, למטרה אחת בלבד - חיסול העם היהודי. כשילמדו שני הבמאים את הנוסחה הזאת, יבינו ש"דם יהודי" נשפך עד היום הזה, כדי לשמור על מעמדנו, כבודנו, המדינה, ביטחונה ועצמאותה. לכן, קולות מעין אלו, מתוך האפלה הגזענית האנטי-ציונית, יביאו כליה וחרפה על אומריהן.

מדובר היה ביום הולדת לבן של ביבי. המסיבה והאירוע נפלו במקרה ליום לא מוצלח של נפילת מסוק היסעור ברומניה. כשהודיעו לביבי על איבוד קשר עם המסוק, האירוע כבר התחיל. האפשרויות היו: א) להפסיק מיד, לפזר הקהל ולבשר על פאניקה גדולה. ב) להמשיך, אבל בלי ביבי – פאניקה קטנה. ג) להמשיך עם ביבי בהפסקות להתעדכנות. תפקידו של ראש ממשלה באירוע מעין זה, הוא פאסיבי בלבד - רק לקבל עידכונים, אין הוראות, אין החלטות, אין צורך בישיבת ממשלה. כלומר, הדרישה של התקשורת והמבקרים מביבי להפסיק האירוע ולנסוע למשרד – היא ריקה מתוכן מעשי. הפסקת האירוע מבחינה תקשורתית-ציבורית גרועה יותר. הביקורת הנספחת – למה אירוע פרטי מבוצע במעון הרשמי של ראש הממשלה, הממומן על-ידי כספי ציבור, הוא ציני ומתגרה. גם הנשיא אובמה לא יעשה יום-הולדת לבנותיו מחוץ לבית הלבן, ויש להניח שחברותיהן יורשו להיכנס לאזור המגורים, כי אלה הם החיים – גם של נשיאים וראשי ממשלה. ואסור לשכוח את הנושא הביטחוני. אירוע של ראש ממשלה כרוך בארגון ביטחוני מסובך ויקר, ואילו במעון ראש הממשלה כל הנושאים האלה כבר מאורגנים מראש ממילא. בקיצור ולעניין – לנפח את האירוע מעבר לפרופורציות זה לא יפה, לא רצוי, אלא אם יש לכתב ולעיתון אובססיה אישית פוליטית וכלכלית. שלא תהיה אי-הבנה – הציבור או חלקים גדולים ממנו, שעיניהם בראשם, ידעו להתחשבן בבוא העת עם המלעיזים, המתוסכלים, המשמיצים, שונאי ישראל, שונאי הדת והאמונה היהודית, ויעמידו אותם במקומם הראוי.

ההחלטה לגרש 400 ילדים של עובדים זרים נשמעת רע. אבל הכותרת על גירוש מטעה, מזויפת ולא נכונה. שימוש בילדים כדי להכשיר את השהות הבלתי חוקית של ההורים, היא החמורה. העובדים הזרים הבלתי חוקיים וילדיהם הם פצצה מתקתקת שיש לפרקה מהר וטובה שעה אחת קודם. הטיפול בעובדים הזרים ובמיוחד בשוהים הבלתי חוקיים, לרבות אלה שזורמים מאפריקה דרך מצרים, לוקה בחסר. אין מדיניות ברורה וזה סוד הכישלון. להשתמש בילדים כמגן לפני המחנה האסור, זהו תרגיל ישן. חבל שרבים מהחברה ומהציבור נופלים בפח הזה. המדובר ב"חומר נפץ" חברתי ומוסרי שיהפוך גם לביטחוני. כמו בניתוח, שיש לחתוך איבר אחד כדי להציל את הגוף כולו, יש לנסח מדיניות הגירה + עובדים זרים וילדיהם ולפעול מהר על-פיה. ולמרות הכל - מדינת ישראל "נוע תנוע"...

טיל גראד אחד נורה על אשקלון, ואחד נוסף נחת בעוטף עזה. הטיל שנחת באשקלון, נחת באזור מגורים, ליד בניין, בנס לא היו נפגעים, רק פגיעה ברכוש. מדובר ברמז מהחמאס, או בתזכורת לבנימין נתניהו, ששיחות ישירות עם אבו-מאזן לפי הנחיה של ברק אובמה הן פתח לצרות מעזה החמאסית. נקווה שהפעם לא יחכו שמונה שנים של קסאמים וגראדים כדי לתת תשובה הולמת. התשובה היא, בשלב א' - "עופרת" ובשפע על עזה ובנותיה בעיקר פגיעה בסמלי ממשל ובמחנות חמאס. בשלב ב' - לעבור ל"יצוקה", לאמור: אם הקסאמים והגראדים ימשיכו לעוף, כך גם ראשי החמאס. ובשלב ג' - "עופרת יצוקה" ב', אבל הפעם לסיים את המלאכה שנשארה בלתי פתורה מ"עופרת יצוקה" א'. לאמור: הריסת כל תשתיות חמאס, חיסול חמאס על מנהיגיו, וכמובן שחרור גלעד שליט עם עד אז עדיין ימשיכו להתברבר בעניינו.

המחזאית מרים קיני, בדיון בוועדת פרס התיאטרון, הצהירה פומבית כי היא לא מוכנה שבוועדה יכהנו חובשי כיפות והמשיכה בדברי חוכמה וחידוד: לא כל יהודי עם זקן הוא יהודי טוב. ונשאלת השאלה - מה לגבי כל יהודי בלי זקן? הגב' קיני שייכת לזן נכחד, שהולך ותופס תאוצה לאחרונה, כת מתוך כוחות האופל, שונאי דת, דתיים וסממני יהדות. לא כל הנשים, נוסח גב' קיני, בלי כיפות, הן נשים טובות, יהודיות ציוניות ומתאימות לשבת בוועדות למיניהן – וכדאי שנשים נוסח קיני לא ישבו ולא יכהנו בתפקידים ציבוריים, כי מדבריה עולה כי היא גזענית, מתוסכלת, חסרת תרבות, מלאת שנאה ותסכול. האבסורד שבהערה הגזענית של המחזאית קיני - שהתנגדה לחברים נוסח עו"ד מיכה ינון (בעל כיפה) ודוד אלכסנדר (בעל כיפה) - היא כי תרומתם לתרבות ישראל, בשנים האחרונות, במסגרת שירותם הציבורי, אולי גדולה יותר מזו של המחזאית (ולא מן הגדולות).

פרשת ח"כ תירוש ועו"ד אלשטיין - נו באמת, בשביל מה יש חברים אם לא בשביל קומבינות כאלה.

ראש ממשלת בריטניה, החדש והצעיר, דייוויד קמרון, בפגישתו עם רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה ("אוהב ציון"), הצהיר כי "רצועת עזה, היא כלא גדול". ובכן, אם רצה להתחנף לארדואן - הוא הצליח, למרות שבתקופת הבחירות טען את ההפך. יחד עם זאת, כלא עזה מנוהל על-ידי ממשלת חמאס, יש לה משטרה, שירותי ביטחון ועכשיו אפילו הצהירו על גיוס חובה. יורים קסאמים/גראדים על ערי ישראל מזה 10 שנים. בטלוויזיה השווקים סואנים ודוכני הפירות והירקות עמוסים לעייפה. ההברחות נמשכות, סיוע נכנס לעזה ברציפות. אז אם זה כלא – יש הרבה מדינות באפריקה שהיו "מתות" להיכנס אליו. ואם כבר מדברים על טרור וטרוריסטים – כדאי לשאול אותו בהזדמנות: "מה הקשר לאירלנד?" אחרי שיפתור את הבעיה שלו – יטיף לנו מוסר.

בן כספית התקנא מאוד בחברו דן מרגלית, שפיתח אובססיה נגד חברו אולמרט וקיבל על כך כותרות רבות בתקשורת, ורוצה להיות דן מרגלית נגד נתניהו. האובססיה של בן כספית נתמכת על-ידי מערכת עיתון מעריב, מתוך שיקולים זרים של מאבק בעיתון "ישראל היום", התומך בנתניהו. התוצאה: עמודים שלמים בעיתון מעריב, עם כותרות-ענק בנושאים שוליים הקשורים לבנימין ולשרה נתניהו, תוך תיאור פרשנות והתייחסות הנובעות משנאה אישית בלתי מרוסנת ותסכול עיתונאי הנובע ומבעבע מבין השורות. חבל, ממש חבל לרחם עליו. בין העובדות והכתבות, יש פה ושם גם דברים נכונים וראויים לביקורת, אבל הם נעלמים ונגנזים במלל המיותר והמעצבן שמסביב. ממש גועל נפש עיתונאי. האבסורד שבעניין שככל שבן כספית יתקוף את נתניהו – כך יגדלו מספר המנדטים שלו, ואם זה מה שהוא רוצה, אז הוא מצליח בגדול.