"טענת הפסלות הנטענת נותרה כשהיא נשענת רק על תחושותיו של עורך הדין כי המתח, ככל שהיה קיים בינו ובין השופט טרם מינויו, וממשיך גם כעת לדעתו, אינן אלא תחושותיו בלבד, שכן בית המשפט הכחישן מכל וכל, והן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן", ציינה נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש, בפסק דין בו סירבה לפסול שופט, במניפולציה הרטורית הידועה של בית המשפט בו שופט, בשר ודם, מכונה "בית המשפט" בכדי שאנו, האנשים הרגילים שצריכים לאכול וללכת לשירותים ושיש לנו רגשות, נסבור, בטעות, כי "בית המשפט" הוא אובייקטיבי (להבדיל מאיתנו, בני-אדם, צדדים לדיון, ואף עורכי דין, חיות רגשניות חסרות מעטה תרבותי מאופק שכמותנו), ובקביעה ש"תחושותיו של עורך הדין הן סובייקטיביות".
אכן, פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה וכך גם הרגשות. כשאתה יושב על כס השיפוט אין לך רגשות, אתה אובייקטיבי, וכל מה שאתה כותב אינו אלא "שיקוף של דעת הציבור הנאור בישראל" ו"קביעות חלוטות". אין לך רגשות, לא משקעי עבר, לא מערכות יחסים, אתה רובוט חתום-שפתיים עם שיקול דעת שיפוטי משודרג שלקוח הישר מספריו של
אהרן ברק. אין לך אבא, אימא, אחים, חברים, קרובים, היסטוריה אישית, אין לך מטען אישי. כפי שנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק אוהב לתאר בספריו, אתה יושב, בתוך חלל שיפוטי קוסמי ושוקל ערכים מתנגשים, הכל לפי הספר "שיקול דעת שיפוטי". אתה זוכר את העובדות, מעולם לא מנמנם מול מתדיינים, מעולם לא נוזף או גוער (ואם כן, אתה "בית המשפט" והמתדיינים צריכים להתבייש), והכל בצורה הכי אובייקטיבית שאפשר.
אך אם אתה עורך דין או צד לדיון ויש לך יסוד סביר להניח כי השופט הינו בעל דעה קדומה, הכל בראש שלך. אתה הרי ניאנדרטל פרימיטיבי בחליפה ועניבה, וקל וחומר אם אתה בכלל צד לדיון ולא עורך דין שעבר את תהליך החברות ל"אובייקטיביות" במשרדי עורכי הדין ובפקולטות למשפטים, ואתה רק "חש כך". לך לספת הפסיכולוג, כן, אנו יודעים שזה קשה לך, הרי מעסיקים אתכם משמונה בבוקר עד שמונה בערב ולא משלמים לכם שעות נוספות, ואחר-כך אתם צריכים לשוב לאישה ולילדים, איתם אתם נזהרים במיוחד להתנהג יפה כי כעורכי דין אתם יודעים אלו טענות עורכי הדין שלה יעלו אם לא. אין לכם זמן לשכב על ספת הפסיכולוג. אבל באמת כדאי שתעשו כן. כי אתם מלאים בתחושות-שווא כי השופט "אינו אוהב אתכם", ו"יש לו דעה קדומה" אך ורק משום שהוא פלט הערה לפני הדיון. אה, ושכחנו, אולי תבדקו פסיכיאטרית. אולי אתם זקוקים לכדורים פסיכיאטרים נגד מחשבות-שווא.
אתם טוענים שהשופט אמר משהו לפני הדיון, העיר הערה, שללקוח שלכם אין סיכוי וחבל לו על הזמן והשופט ידפוק לו הוצאות? אתם מדמיינים! זה הרי לא נכתב בפרוטוקול והרי הפרוטוקול הוא חזות הכל, האמת המשפטית הצרופה, תיאורם המדויק של הדברים כפי שהשופט הכתיב בקולו המונוטוני לקלדנית זריזת האצבעות שחיה משכר-מינימום ומתקשה לשלם משכנתה משכר של קלדנית.
אתם סובלים ממחשבות-שווא, אתם שומעים את קול השופט בחלל האולם מעיר הערה בין לבין, אבל זה לא היה כי זה לא נרשם בפרוטוקול. תשאלו את השופט! הוא הכתיב את הפרוטוקול לקלדנית שמרוויחה שכר-מינימום.
מתי תתפסו שאתם בשר ודם, והשופט הוא בעצם "בית משפט"? מעין ישות ניטרלית חסרת-רגשות, היסטוריה או משקעים, שהגיע לכס השיפוט תודות לבינה טהורה מזוקקת והיעדר משוא-פנים. אין, אין סיכוי שהשופט ייפסל. חותנת ושופט הם שני דברים שאתם צריכים לקבל כעובדה מוגמרת, לבד מהעובדה שלחותנת יש רגשות-יתר ותמיד, אבל תמיד יש לה הערות על איך שאתם מתנהגים, וגם לשופט יש, הוא רק אובייקטיבי, ובכלל הוא "בית משפט", מעוקר משיירים אנושיים מיותרים.
