לפני ימים אחדים פרסם ד"ר מאיר כרמון, איש משטרה לשעבר, מאמר
[קישור] ובו הוא מאשים את
עמוס ברנס בדמגוגיה. לא פחות ולא יותר. ברנס, ש"לקחו לו את הנעורים, את חדוות החיים, את כל העסיס שנתן לו אלוהים", כפי שאמר, נשדד על-ידי מערכות הצדק בישראל - אינו דמגוג. ברנס הוא לוחם צדק מזן נדיר, אחד ויחיד. מאמרו של כרמון, הוא בסגנון של "לא יתכן וכולם טעו", וככזה - לא מספק הסבר אלא תחושה. אך תחושה, מסתבר, אינה מספיקה לכתיבת מאמר מקצועי, נטול רגישות (וגם עובדות) לאיש שהמדינה הפכה אותו לאבק החברה בה הוא חי.
כרמון כותב על ראש צח"מ 4, סנ"צ שאול מרכוס, כאילו בזכותו הפרשה קיבלה תפנית. לאחר חצי שנה של כישלון וארבעה צוותי חקירה שהתחלפו, מרכוס החל לחפש "מועמד מתאים" לרצח פלילי או מיני. בין השנים 1976-1966 שבעה מקרי רצח
1 מאותו אזור לא פוענחו, רובם בעלי אופי דומה;
שניים מהם בזמן מעצר ברנס. אלה, לא זכו לציון במאמרו של כרמון. שלוש שנים קודם פרשת ברנס מתח ביהמ"ש העליון ביקורת חריפה נגד מרכוס בנוגע לשיטת חקירה דומה (412/70) שהביאה להרשעתו של טוביה לייבוביץ. בהחלט - מרכוס הביא לתפנית בפרשת ברנס, תפנית שהובילה ל"סגירת" התיק בלחץ ציבורי וממשלתי בראשות
יצחק רבין המנוח. את פרשת ברנס החמורה מתאר כרמון כ"עיסוק אובססיבי של התקשורת", וקובל כי זיכוי ברנס הוא "בבחינת הטחת האשמה חמורה באמינותם ובמקצועיותם של שלושה שופטים מחוזיים ושבעה שופטים עליונים". יוקרת המערכת, כבר אמרנו?
ד"ר כרמון: "מי מודה בפשע שלא ביצע?"
מי שעונה נפשית ופיזית, מי שמאוים שיביימו התאבדותו, מי שניזון מה"נאיביות של השנים ההן", כפי שאומר ברנס. כרמון שם את ברנס וביכונסקי, החשוד הראשון, בכפיפה אחת ו"מנתח" את האפשרות שהשני, קטוע-רגל, הוא בעל סבירות גבוהה להיכנע ללחץ (פיזי) מאשר ברנס החסון, איש הקראטה, אך לא מספק הסבר נוסף. "אם מחליטים על זיכוי של חשוד מעבירה...", כותב כרמון, "...מן הראוי שיציינו עובדה מכרעת, אחת לפחות, שהתגלתה לאחר המשפט, ולו הייתה ידועה אז - הייתה מזכה אותו".
יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כתבה בדוח שהסתמך על ממצאי צוות משטרה מיוחד בפיקודו של ניצב משנה שלמה גל, קצין משטרה, כתבה: "לא הוכחה נגד ברנס ראיה אוביקטיבית-חיצונית ולו אחת, שתקשור אותו עם מעשה הרצח...". אם כך, על איזו "עובדה מכרעת" מדבר כרמון? יש רק אחת: ברנס חף מפשע.
ד"ר כרמון הוא יקיר אותה מערכת על עשרה שופטיה ועשרות חוקריה, שבדיוק עליה אמר ב-1998 השופט הדגול חיים כהן ז"ל,
שהודה בטעותו לדחות בקשה למשפט חוזר ב-1976: "יוקרת המערכת אינה מאפשרת משפט חוזר". דווקא האיש אליו כיוון כהן, השופט
אהרן ברק, קיבל את בקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר. אותו ברק כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנת 1978, שעה שבקשתו הראשונה של ברנס נדחתה.
כן, גם הוא טעה.
כרמון מסיים ומתלונן כי "עמוס ברנס התיש את המערכת המשפטית בבקשותיו החוזרות". אשריך, עמוס היקר, שהתשת את המערכת ואת יוקרתה, עליה אמר המוסרי שבשופטים, השופט חיים כהן ז"ל, שכונה "ספר שופטים", לברנס, בביקור בכלא ב-1983: "עבדך אני, לא לך יש אות קין על המצח, אלא לנו, למערכת המשפט. תילחם על צדקתך מבחוץ".
