קשה להאמין כמה צוחקים הצופים במערכה הראשונה, ואיך סיפור על משפחה ישראלית שכולנו מכירים עם כל הניואנסים שלה, הופך בהמשכו לדרמה עזה מלאת מתח, עד לדקה האחרונה. הצופים לא חשים שהם נוכחים בהצגה. המשחק הכה נפלא של הצוות, שביים
אלון אופיר הנהדר, נותן לך תחושה שאתה נמצא בבית המשפחה ולא בתיאטרון. כך נחשף פרצופה של החברה הישראלית בצורה הכי אמיתית שאפשר, בקומדית הדרמה הזו.
כל החומרים עליהם בנויה דרמה משובחת - מצויים כאן. בגידה, שקרים והסתרת האמת, הצביעות והעמדת הפנים של דור ההורים, שכופים זאת על ילדיהם, ובכך גורמים לבעיות נפשיות. השתלטנות של האם היהודיה שכולם פוחדים ממנה, ומתנהגים לפי מה שהיא מצפה מהם, ולא חיים את החיים-שלהם עצמם - ההתנגשות בין החילוניות לבין החזרה לדת של הבן השני, נמרוד, אותו משחק בטבעיות כובשת ובקסם בלתי נדלה עידן אלתרמן;
סנדרה שדה כאם, שרה, נכנסה לנישה של תפקידי מרים זוהר בהבימה בקלות רבה. כאשה שתלטנית, נשית, יפה וחזקה, שיודעת איך לתכנת את כולם ולסובב אותם סביב אצבעה הקטנה, היא נפלאה. את יוסי,בנה הבכור שעשה קריירה בחו"ל (נתי רביץ המקסים) הכריחה לחזור לארץ, ולנהל את המלון בנתניה שהשאיר לה בעלה המנוח. את הטראומה שחוותה בתה הקטנה אלה (רינת מטטוב שהבשילה לשחקנית אופי מהמעלה הראשונה), כפתה עליה לשכוח. מה שגרם לה לבעיות נפשיות עם גברים בהמשך. גם החבר הנוכחי שלה, אמיר הלל הסקסי והקסום, לא מצליח לשחרר אותה מבעייתה. חרף חשיפת גופו החטוב ותנועות הריקוד (בהדרכת אלדד גרויסמן המצוין). את אחיה התאום של אלה, אסף, (אשרי כהן שהפך מילד ב"כל החיים לפניו" לגבר מושך, יפהפה ומלא קסם) היא דירדרה עד לאישפוזו ב"אברבנאל".
חברתו לשעבר של אסף, נלי תגר החביבה, מקיימת קשר אהבה סודי עם יוסי, מה שגורם להסתבכות היחסים בין כולם, ומוביל בסופו של דבר לפתיחת תיבת פנדורה. כל העמדות הפנים והחיים השקריים מתנפצים אל מול המציאות. רשף לוי מוליך את הקהל לאט לאט לתוך המערבולת, כשלפתע הופכת הקומדיה - לדרמה נוקבת. שום דבר לא מלאכותי. כל דבר נובע ממשנהו, הדרמה זורמת בקצב, ששני המאסטרים (אלון אופיר בבימוי הגאוני שלו ורשף לוי במחזה) אחראים לו יחדיו.
כך גם צלחו שניהם להחצין את מלוא יכולתו האמיתית של חיים חובה כאב הבית, בתפקידו המרשים ביותר ב"הבימה" מאז נכנס לתפקיד אברם במקום שרגא הרפז ב"מי תהום". המוזיקה של קורין אלאל, התפאורה המתנייעת של מיכאל קרמנקו, התלבושות של אורן דר והתאורה המדויקת של עדי שמרוני - כולם תרמו אף הם להצלחה המקצועית.
הצלחה לא רגילה למחזה ישראלי של ממש, ללא שמץ של מבט קל למחזאות זרה, בלי "השאלה" מחו"ל, הכל שלנו נטו. הצלחה לתיאטרון הלאומי שלנו עם סופר-מחזה בסופר-הצלחה, שיובילו את הלאומי למשכנו המחודש במזל טוב.
