X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מושגים
בהלכת אטינגר כוננה 'הלכת השנים האבודות' לראשונה אך נדונו שם נושאים נזיקיים נוספים כגון פיצויים עונשיים ושאלת כימות נזק לא ממוני (כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים) באמצעים ממוניים
▪  ▪  ▪
אליעזר ריבלין. פיצוי בגין השנים האבודות [בוצ´צ´ו]
הלכת השנים האבודות
ענבל בר-און
מאז היפסק "הלכת השנים האבודות" כבר לא "זול" יותר להרוג מאשר לפצוע * הניזק שנפטר בטרם עת יקבל פיצוי על שנות השתכרותו האבודות * למעשה, עזבונו יקבל
לרשימה המלאה

"הלכת השנים האבודות לא תחסום את חלומות הילדים"
ענבל בר-און
חמש שנים לאחר הינתן הלכת השנים האבודות, שבים התובעים אל בית המשפט העליון * הפעם עומדת על הפרק דרך חישוב ה'השתכרות האבודה'
לרשימה המלאה

>
>
הלכת אטינגר ידועה בעיקר בזכות 'הלכת השנים האבודות' אשר התגבשה במסגרתה: הלכת אטינגר היוותה את התקדים, אשר ממנו והלאה, עזבונם של ניזוקי-גוף אשר נפטרו כתוצאה מהתאונה, נמצא זכאי לפיצוי בגין 'אובדן ההשתכרות בשנים האבודות'. מותו הטרגי של אטינגר, אשר היה בן 12 כאשר נפל לבור בעיר העתיקה בעת משחק, הוביל לדיון משפטי מרתק על אודות סוגיות אשר אז היו בגדר חידוש בדיני הנזיקין, כגון פיצוי בגין השנים האבודות ופיצויים עונשיים.
השופט ריבלין קבע באותה פרשה כי:
  • "מן הניזוק נשללה, בעוולה, היכולת להפיק הכנסות ולעשות בהן שימוש לצרכיו ולצרכי משפחתו. מתן הפיצוי עונה על הצורך ליתן לכך ביטוי, ומבטיח כי חוסר האיזון שנגרם בעוולה לא יוותר בעינו דווקא במקרים בהם נתאפיינה תוצאת המעשה העוולתי בחומרה יתירה. פסיקת הפיצויים מבטאת את התפיסה, כי עקב מעשה העוולה נשלל מן הניזוק נכס, פוטנציאל השתכרות, שהיה מצוי בידיו אלמלא מעשה העוולה".
קביעה זו שינתה את הפסיקה הנהוגה אז, ולפיה, ניזוק שנפטר עקב התאונה לא יפוצה בגין השנים האבודות. נפסק כי:
  • "לעניין הצורך למנוע תשלום כפול לתלויים הן מכוח זכות תביעתם כלפי העיזבון והן מכוח ירושת העיזבון: בתי המשפט מורגלים בהתמודדות עם טענות מעין אלה, שמשמעותן היא, כי פסיקת הפיצויים צריכה להיעשות בהתחשב ברווח ובהפסד הכספי, הנובעים ממעשה העוולה, ותוך קביעת אמות-מידה שימנעו פיצויי-כפל, אך אין לכך השלכה על השאלה המהותית בדבר הזכות לפיצוי: הפתרון הראוי הינו ניכוי מתוך עיזבון המנוח את אותן ידות שהיה מוציא על בני משפחתו, ואת אותה ידה שהייתה מוצאת על כלכלתו שלו, תוך השארת ידה נוספת המגלמת את החסכון שהיה חוסך העיזבון: צירופה של זו לתביעת התלויים בגין אובדן תמיכה אינו 'מעמיס' יתר על המידה על המזיק, יוצר 'צירוף פיצוי' מתון, מונע כפל פיצויים".
באשר לפיצוי העונשי נפסק באותו עניין כי:
  • "...ראוי לציין, כי פסיקת הפיצויים העונשיים מתמקדת, בדרך-כלל, בעוולות-כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי. שיטות משפט שונות הכירו באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות המתבססות על עוולת הרשלנות, אולם בתי המשפט עושים זאת, על-פי-רוב, במשֹורה ובמקרים חריגים.
    התרשלותם של המשיבים, כפי שהיא משתקפת בפסק-הדין המרשיע, היא אכן צורמת והביאה לתוצאה טרגית. אך דומה הרי שלא נתקיים, במקרה זה, טעם מספיק להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא לפסוק לטובת המערערים פיצויים עונשיים".

כימותו של הנזק הלא ממוני

באותה פרשה נדון גם הפיצוי בגין נזק לא ממוני, והקושי לכמתו. כשמדברים בדיני הנזיקין על נזק לא ממוני מתכוונים לרוב ל"כאב וסבל" ול"קיצור תוחלת חיים", שני נזקים שקשה לאמוד אותם בממון, אך היות שמהות דיני הנזיקין היא לפצות בכסף על מה שלא ניתן לאמוד בכסף כאשר לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, הניסיון המלאכותי באותה עת לכמת כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים הופך לשגרה בדיני הנזיקין. נכתב באותה פרשה:
  • "יש הנרתעים מפני הענקת פיצוי בגין נזקים לא-ממוניים, בשל הקושי להעריך את שיעורם, שכן 'שום כסף לא ישווה לאבדן חיים ולא יפצה על שלילת טוב החיים'. עם זאת, מושרש הפיצוי בגין ראש הנזק של קיצור או אבדן תוחלת חיים במשפטנו; אף הגישה, הפרדוקסאלית-משהו, לפיה יש להמעיט בפיצוי בגין ראש-נזק זה דווקא משום הקושי באומדן שיעורו – אבדה מכוחה. הצורך בפיצוי מדוד אינו בהכרח גם צורך בפיצוי מתון. אכן, בדברי חקיקה מסוימים, שומת הנזק הלא-ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיבידואלית (ראו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975; תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976; חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980). זניחת המידה המתונה והמרתה במידה הראויה באה לכלל ביטוי, מטבע הדברים, במשפט הישראלי, כמו-גם בשיטות משפט אחרות, במגמה של הגדלת סכום הפיצוי בגין ראשי-הנזק הלא-ממוניים. מגמה זו קיבלה ביטוי בפסיקה".
באשר לפיצוי בגין כאב וסבל נפסק כי:
  • "בעיקרון, הפיצוי בראש-נזק זה נעשה, בשיטתנו, לפי השיטה הסובייקטיבית-פונקציונלית. ההלכה שנפסקה היא כי אין לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל, מקום שהכרתו של הניזוק ניטלה ממנו מרגע הפגיעה ועד לרגע המוות. בענייננו, לא הוכח כי למנוח הוסבו כאב וסבל בגין התאונה, ואף אם נראה בזמן שחלף בין התאונה לבין המוות – שבו כפי הנראה היה המנוח מחוסר-הכרה – כבר בגדר "קיצור תוחלת החיים" – הרי שתוספת זו היא מזערית ואין בה כדי לשנות את שיעור הפיצוי בראש-נזק זה".

אחרית דבר

הלכת אטינגר התפרסמה בגין הלכת השנים האבודות אשר צמחה מתוכה, ואשר הביאה את חברות הביטוח לכלכל מחדש את תקציבן ולהעלות את שיעור הפרמיות שלהן, בידיעה שעתה ייאלצו לשלם בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות. מאז הינתן הלכת אטינגר, נדונה הלכת השנים האבודות רבות בפסיקה ופותחה בדרכים שונות: נפסק כי יש לפצות גם על אובדן פנסיה ו/או קצבת נכות בשנים האבודות, ונפסק כי אין להפלות – כאשר הוא נפטר הוא ילד רך בשנים – בין ילד ממשפחה מבוססת לבין ילד ממשפחה ענייה או מקבוצת מיעוט, שכן לכל הילדים זכות לחלומות, לשאיפות ולסיכוי שווה, ו"הלכת השנים האבודות אינה צריכה לגנוז את חלומות הילדים". אותה פרשה התגלגלה בפעם השנייה אל פתחו של בית המשפט העליון, וזאת לאחר שבפעם הראשונה קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי ישום את הנזק לאור הלכת השנים האבודות.
משפחתו של המנוח ערערה על אומדן הנזק של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, שכן אטינגר מגיע ממשפחה מבוססת, ובית המשפט העליון קבע כי כפי שאין לשלול מילד ערבי פיצוי לפי השכר הממוצע במשק מכוחה של הלכת השנים האבודות, אך ורק משום שבני המגזר הערבי לרוב משתכרים פחות, כך אין להעניק לילד ממשפחה מבוססת פיצוי מוגבר: בכך יישם בית המשפט העליון עיקרון סוציאלי של שוויון.

תאריך:  06/09/2010   |   עודכן:  06/09/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
ענבל בר-און
האם נזק נפשי שנגרם לאדם שהיה עד לתאונת דרכים או לתוצאותיה, הוא נזק בר-פיצוי לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו נדונה בהלכת אלסוחה
ענבל בר-און
מאמר שמערבב בתוכו עמדות ועובדות - ייחשב - לצורך הגנה מפני תביעת דיבה, כמאמר דעה או כמאמר 'עובדתי'? הכל עניין של שיקולי מדיניות שיפוטית
ענבל בר-און
במידה שלמאמר דעה משמיץ השתרבבו עובדות, האם זכאי הכותב לחסות בצל הגנת 'הבעת הדעה'    הזכות לשם טוב או חופש הביטוי - מה גובר? שאלות אלו נדונו בהלכת חברת החשמל נ' הארץ
ענבל בר-און
האם אמירה שייחסה הכתבת איילה חסון לדוד אפל "הוא יהיה משלנו" עולה כדי לשון הרע? תלוי כיצד האדם הסביר יפרש זאת    ותלוי במידת ההגנה שאישי ציבור זכאים לה מפני לשון הרע
ענבל בר-און
האם ראוי שבית המשפט יתן צו מניעה כנגד פרסום המוציא את לשונו של הנפגע רעה? הכל תלוי באיזון בין הערכים המתנגשים - חופש הביטוי והזכות לשם טוב
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il