X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  פסיקה
"ההיגיון של הקורבן לעבירת מין אינו בהכרח ההיגיון של הקורבן לעבירות אחרות" כך קבע השופט ניל הנדל בערעור שהגיש גבר שאנס את אחייניתו בזמן שבאה לנקות את ביתו לקראת חזרת אישתו מחדר הלידה השופט ניל הנדל מגלה הבנה למצבן המיוחד של קורבנות עבירת מין במשפחה
▪  ▪  ▪
הנערה שמרה על שתיקה במשך 12 שנה [פלאש 90]
לבטל את ההתיישנות בעבירות מין
עו"ד יוסי דר
קורבן של עבירת מין שהתיישנה מובאת אל דוכן העדים ומעידה בהתרגשות ובדמעות על אונס שביצע בה הנאשם, לא כדי להרשיע אלא כדי למסור לבית המשפט "עדות שיטה", במטרה לחזק עדויות אחרות של קורבנות שמעשי האונס שאותו נאשם מואשם בהם טרם התיישנו
לרשימה המלאה

"מי שגורם להתיישנות בבריחתו אינו יכול להתלות בה"
ענבל בר-און
בית המשפט העליון הורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על הסגרת אברהם מנדרוביץ' לארצות הברית * בעוד שבית המשפט העליון קבע כי על העבירות שביצע לכאורה מנדרוביץ' חלה התיישנות, העדיף בית המשפט המחוזי לראות במנדרוביץ' האשם להתיישנות, בעצם הימלטותו מן הדין * להלן פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לרשימה המלאה

על חסרונותיה העצומים של השיטה האדברסרית
ענבל בר-און
מה שנתפס בטעות בתקשורת כשיטת משפט גזענית אשר אוכפת חוקי גזע, התגלה כפרשה מחרידה של אונס כוחני * מה קרה לתקשורת ומי אשם בטשטוש האמת?
לרשימה המלאה

ח"כ חוטובלי: "לבטל ההתיישנות על גילוי עריות"
עופר וולפסון
ורד לב, נפגעת גילוי עריות אשר שובתת למעלה מחודש מול הכנסת בדרישה להחרמת הענישה על עבירות גילוי עריות, השתתפה בדיון מקצועי בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה * "לבטל חוק ההתיישנות על עבירות אלו, לקבוע פיצוי מינימלי ולהתאים בין הדין הפלילי לאזרחי"
לרשימה המלאה

ארגוני הנשים מבקשים להצטרף לתביעה נגד עופר גלזר
ענבל בר-און
עופר גלזר הורשע במעשים מגונים באחות סיעודית שעבדה בביתו * האחות הגישה תביעה * כעת מבקשים שלושה ארגוני נשים להצטרף לתביעה משפט
לרשימה המלאה

>
>
>
>
>
"... מגמת המחוקק, כפי שמסתמנת, היא לסייע לקורבנות עבירות מין להשמיע את קולם. התוקף בעבירת מין אינו רק אלים כלפי קורבנו, אלא בכוחו להפוך את הקורבן אף לאילם". כך קבע (יום ב', 6.9.10), שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, בערעור שהגיש גבר אשר אנס את אחייניתו לפני 18 שנה, בהיותה בת 15, על עצם הרשעתו כמו על חומרת עונשו: כעשר שנות מאסר וכ-100 אלף שקלים פיצוי למתלוננת.
המערער העלה טענות רבות מספור כנגד הרשעתו, וביניהן את טענת ההתיישנות ואת הטענה השגורה בפי עברייני מין, ולפיה התלונה הוגשה כנגדו כנקמה על סכסוך עם משפחת המתלוננת. עבור מתלוננת, המערער היה הדוד הנערץ, אשר אנס אותה בהיותה בת 15, עת הגיעה לנקות את ביתו לקראת חזרתה של אשתו מחדר הלידה עם תינוק חדש.
מהכרעת הדין עולה כי לאחר שעלתה במדרגות לחדר האמבטיה בכדי למלא דלי במים, התנפל עליה הדוד מאחור, אחז במתניה בכוח, הפשיט אותה חרף התנגדותה, ואנס אותה, ורק בקושי עלה בידה להימלט ממנו.
כעולה מעדותה, היא ביקשה להגן על אימה, ולשמור על מראית עין של "משפחה כרגיל" ועל כן לא סיפרה לאיש את סודה, למעט חברה טובה, אותה שתפה כעבור שנה באונס אשר אירע לה. בכדי להסביר את מצבה הנפשי הקשה לאחר האונס בדתה סיפור בדבר "אובדן ידיד מהצפון" - הכל בכדי להסתיר את דבר האונס ממשפחתה ולהגן על 'שלמות המשפחה'.
עם זאת, דרכה של אמת לצאת לאור. הגם שהדוד ניסה להציג את תלונת האחיינית ככזו שבאה כ"נקמה" בשל סכסוך משפחתי בינו לבין אמה, סדר הדברים היה הפוך. החל משנת 2000 החל הדוד לצבור חובות, וניסה להפיל את החובות על האם, אשר חלתה באותו זמן. המתלוננת העידה כי עזבה את לימודיה, הצטרפה לעסק המשפחתי ועשתה הכל בכדי לגייס כספים לטובת אימה, אולם כשקיבלה טלפון מנושים, למדה כי הדוד מפיל על אימה את חובותיו, לא יכלה לשאת יותר את הכאב והזעם, הלכה לדירת הדוד, הצהירה כי לא תרשה להפיל על אימה חובות של הדוד, וכינתה אותו לעיני אשתו: "האנס הזה, החלאה הזה", וכך הסוד יצא החוצה.
משנודע הדבר לאם, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה טרם מלאו לה 28 שנים. על כבישת העדות ועל התפרצות הטראומה שנים אחרי כותב השופט ניל הנדל:
  • "... היגיון הדברים הוא ההיגיון של נפגע עבירת אונס. לעתים, הזרז להגשת התלונה יכול להידמות לכפתור שאם לוחצים עליו - מנגנון ההשהיה נעצר והתגובה לא מאחרת לבוא. מנגנון ההשהיה יכול שיהיה נחלתה של קבוצה לא קטנה מקרב קורבנות עבירות המין. ברם, הפעלת המנגנון ועצירתו עשויה להיות אינדיבידואלית יותר. החומר תומך בהסבר המתלוננת. גם אם אמה לא הייתה חולה סמוך יותר להגשת התלונה, עדיין אין הדבר שולל רצון של בתה להגן על האם מפני חשיפה לסיטואציה הקשה שנוצרה: בתה הצעירה - המתלוננת - נפלה קורבן לאונס על-ידי אחיה של אמה. יש לזכור גם כי הקורבן לאונס - ודאי הקורבן הצעיר - לא תמיד מבין עד תום מדוע הוא לא מגיש את התלונה, שהרי ממילא מדובר בדינמיקה רגשית מורכבת..."
השופט מביא את מילותיה של המתלוננת בעדותה בכדי להציג את הקושי שלה להתמודד עם הטראומה, ולהסביר מדוע השתהתה זמן כה רב:
  • "... זה דברים שמאוד קשים לי. לי אישית לבוא להוציא אותם החוצה... גם הפסיכולוגית שלי מאוד קשה לי לדבר על הנושא הזה... אני באיזה שהוא מקום מנסה להתחמק או לברוח. זה משהו שלוקח לי את כל האוויר ומוציא את כל המפרשים"
השופט ניל הנדל נדרש גם לשאלת ההתיישנות, שכן התלונה הוגשה כ-12.5 שנים לאחר המקרה כשהמערערת הייתה בת 28 פחות שלושה חודשים - השופט הנדל מצא כי היות ובשנת 1996 תוקן החוק כך שעבירות מין שבוצעו בקטין תתיישנה כעשר שנים מיום הגיעו לבגרות, והיות והחוק תוקן בתקופת ההתיישנות הקודמת (העבירה בוצעה בשנת 1992 והייתה אמורה - על-פי הדין הישן - להתיישן אך ורק בשנת 2002) - הרי שהארכת תקופת ההתיישנות אינה פוגעת בעיקרון החוקיות בפליליים, שכן אין מדובר בהשתת עונש רטרואקטיבי על מעשה שבזמן ביצועו לא נחשב כעבירה: במשפט, כלל דיוני יכול לחול מפרע וזאת להבדיל מכלל מהותי אשר אינו יכול לחול למפרע, והיות והארכת תקופת ההתיישנות הינה כלל דיוני, יש בכוחה לחול למפרע, כל עוד טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
השופט מסביר כי הארכת ההתיישנות בגין עבירות מין שמבוצעות בקטינים עולה בקנה אחד עם מגמת המחוקק, וכי חרף חלוף הזמן, לא נרפאו הצלקות בנפשה של המתלוננת:
  • "... מעשיו של המערער חמורים המה עד מאוד. הוא ניצל את האמון והקרבה המשפחתית בינו לבין המתלוננת הקטינה בת ה-15. היא התבקשה לנקות את ביתו לקראת בואה של אשתו והרך הנולד מבית החולים. שכרה בגין מעשה חסד זה היה ניתוץ עולמה. איחוי השברים כמעט שאינו אפשרי, דווקא משום שמדובר בדוד ובמשפחה קרובה. הדוד - הוא המערער - היה דמות נערצת בעיני המתלוננת. היא שבה ופגשה בו באירועים משפחתיים לאחר המקרה. בשל הקושי הכללי בדבר גילוי המעשה והקושי הפרטני בגילוי עקב רצונה לשמור על המרקם המשפחתי ובשלב מאוחר יותר חששה שהגילוי יפגע בבריאותה של אמה - החליטה היא לעטות מסכה ולשדר "משפחה כרגיל". כתוצאה מכך, עומתה המתלוננת לעתים קרובות עם האדם שתקף אותה. שתיקתה בדבר האירוע הינה פאסיבית אך לאורך הזמן הותירה צלקות בנפשה".
שלושת השופטים הסכימו, פה-אחד, להותיר על-כנו את העונש אשר הושת על המערער.

עובדות המקרה

בשנת 1992, בעת שהייתה המתלוננת בת 15 ושלושה חודשים, היא הגיעה לבית דודה בכדי לנקותו לקראת חזרתה של דודתה מחדר הלידה. בעת שעלתה לחדר האמבטיה למלא מים בדלי, נכנס לשם המערער, תפס אותה מאחור, הפשיט אותה בכוח חרף התנגדותה, השכיב אותה על הרצפה ואנס אותה, ורק בקושי היא הצליחה להימלט מן הסיטואציה, וזאת לאחר שהדוד ביצע בה את זממה. היות ובאותה תקופה מצב בריאותה של אימה של המתלוננת היה בכי רע, היא הסבירה את מצבה הנפשי הקשה לאחר האינוס שביצע בה הדוד בכך ש"איבדה ידיד מהצפון" – גרסה שקרית שטוותה בכדי "להגן על שלמות המשפחה" ולהסביר את מצבה הקשה באירוע אחר. בית המשפט המחוזי מצא את גרסתה אמינה, והרשיע את הדוד. על פסק דין זה מערער הדוד.

טענות הצדדים

טענות הדוד
  • על המקרה חלה התיישנות - לטענת הדוד, המערערת הגישה את תלונתה כ 12.5 שנים לאחר קרות המקרה, וזאת בניגוד לסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 אשר קובע כי על מעשה אינוס תחול התיישנות כעשר שנים מיום המקרה, היינו – בשנת 2002.
  • לגופו של עניין - מלין המערער על הרשעתו אשר נסמכה על עדות יחידה של המתלוננת, כאשר העדים האחרים אך ורק היו נוכחים במצבה הנפשי הקשה (בשפת הראיות, מצב בו עד לא חזה בפשע, אך ראה את הקורבן לאחר המעשה במצב נפשי נסער, קרוי "רס ג'סטה"). לטענתו, התלונה שהגישה המתלוננת נבעה מסכסוך כספי שנתרחש בשנת 2002.
  • לעניין העונש - גורס המערער כי היה צריך להתחשב במצבו הבריאותי, בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, בעברו הפלילי הנקי, ובכך שסכום הפיצוי שהושת עליו (100 אלף ש"ח) חורג מיכולותיו הכלכליות.
טענת פרקליטות המדינה
לטענת המדינה אין התיישנות, עדותה של המתלוננת נמצאה אמינה ואילו עדותו של הדוד נמצאה בלתי אמינה, ולאור חומרת מעשיהו של הדוד אין להקל בעונשו.

קביעות בית המשפט

  • אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה דלמטה - ערעורו של המערער נסוב על השגותיו על ממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, וערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות, אלא אם כן הכרעת הערכאה דלמטה בלתי סבירה לחלוטין (ע"פ 347/07 פלוני נ' מ"י [פורסם בנבו] (18.11.2007); ע"פ 7595/03 פלוני נ' מ", פ"ד נט (1) 1).
  • אין בשיהוי בהגשת התלונה בכדי לאיין את דברי המתלוננת - הסניגור תוקף את אמינות המתלוננת בשל השיהוי הרב בהגשת תלונתה, אולם "ההיגיון של הקורבן לעבירת מין אינו בהכרח ההיגיון של הקורבן לעבירות אחרות". לגרסת המתלוננת, העבירה בוצעה באפריל 1992. התלונה הוגשה רק באוקטובר 2004 – בחלוף 12 שנים וחצי. הסברה של המתלוננת לעיכוב בהגשת התלונה הוא חששה מפני פגיעה באמה – שאינה בקו הבריאות – אם הדברים ייוודעו. הסנגור דוחה הסבר זה בטענה שרק בשנים 2000-2003 חלה התדרדרות במצבה הבריאותי של אם המתלוננת. לפיכך, אין הסבר לשיהוי בהגשת בתלונה בין השנים 1992-2000. יש בכך, לגישתו, לחזק את הסברו להגשת התלונה והוא שמדובר בתלונת שווא המהווה תולדה של סכסוך כספי בין המערער לבין משפחת המתלוננת, כפועל יוצא מהשתלטות המערער על חלק מהקרקע השייכת לאמו. עם זאת, טענתו זו של הסניגור אינה יכולה לעמוד היות והמתלוננת סיפרה על המאורע לחברתה כבר בשנת 1993, כשנה לאחר האירוע: "לא ייתכן שהמתלוננת בדתה מלבה סיפור באותו שלב – 1993 – כדי להכין תשתית לויכוח כספי בין המשפחות, שהתגלע רק כעשור לאחר מכן".
  • השהיית תלונות אצל קורבנות עבירות מין - באשר להשהיה בהגשת התלונה, הניסיון המשפטי מלמד כי קורבן לעבירת מין לא פעם דוחה את מועד הגשת התלונה. אחד הטעמים לכך הוא המנגנון הפסיכולוגי הייחודי שפוקד קורבנות לעבירות מין לא מעטים. לכן, המונח המופיע בחוק – "נפגע עבירה" – מתאים יותר מאשר 'קורבן'. הנפגע בעבירות מין יודע שאחר פגע בו, אך לא תמיד מבין שהוא קורבן. לעיתים, הוא חש אשמה לא מוצדקת, הדחקה והכחשה. לכך ראוי להעיר נקודה נוספת: ישנם קווים כלליים המאפיינים את תגובותיהם של נפגעי עבירות מין, אך אין בכך לשלול את התגובה הסובייקטיבית של הקורבן הפרטני. במקרנו, החומר תומך במסקנה שהמתלוננת קרובה מאוד לאמה ואף חשה צורך ורצון להגן עליה.
  • הטריגר שהוביל להגשת התלונה מצד המתלוננת - טענתו של המערער כי הסכסוך הכספי בינו לבין משפחת המתלוננת הוביל את המתלוננת להתלונן עליו כנקמה, נסתרת מניה וביה באמצעות סדר הדברים כפי שהוצג בידי המתלוננת: לטענת המתלוננת, כל השנים שמרה את האירוע בסוד, אולם, משנודע לה, לקראת שנת 2002 כי המערער, הוא הדוד, בחובות, ומנסה להפיל את החובות על אימה החולה אשר זקוקה להשתלה (לא ברור מפסק הדין איזו השתלה), ניגשה המערערת לבית הדוד, כשהיא שרויה בזעם על כך שהוא מנסה להפיל את החובות על אימה, וצעקה מתוך כעסה אל עבר אשתו "החלאה הזה, האנס הזה" וכך יצא הסיפור לאור. השופט ניל הנדל מציין:
  • "....היגיון הדברים הוא ההיגיון של נפגע עבירת אונס. לעתים, הזרז להגשת התלונה יכול להידמות לכפתור שאם לוחצים עליו – מנגנון ההשהיה נעצר והתגובה לא מאחרת לבוא. מנגנון ההשהיה יכול שיהיה נחלתה של קבוצה לא קטנה מקרב קורבנות עבירות המין. ברם, הפעלת המנגנון ועצירתו עשויה להיות אינדיבידואלית יותר. החומר תומך בהסבר המתלוננת. גם אם אמה לא הייתה חולה סמוך יותר להגשת התלונה, עדיין אין הדבר שולל רצון של בתה להגן על האם מפני חשיפה לסיטואציה הקשה שנוצרה: בתה הצעירה – המתלוננת – נפלה קורבן לאונס על ידי אחיה של אמה. יש לזכור גם כי הקורבן לאונס – ודאי הקורבן הצעיר – לא תמיד מבין עד תום מדוע הוא לא מגיש את התלונה, שהרי ממילא מדובר בדינמיקה רגשית מורכבת... ראוי להעיר כי רק חלק מקורבנות האינוס נוטות להתלונן במשטרה. אצל אחרות עשוי לחלוף לעיתים פרק זמן של היסוס, התלבטות או צורך בהתייעצות עד שתספרנה ולו למקורבים על אשר אירע או עד שתוגש תלונה למשטרה ".
  • הקשר בין המתלוננת לדוד לאחר אירוע האונס אין בו כדי ללמד כי לא היה אונס - דוגמא נוספת לאופיו המיוחד של הקורבן לעבירת מין נסבה סביב טענות הסנגוריה ביחס לקשר בין המתלוננת לבין המערער בתקופה שלאחר ביצוע העבירה כנטען. הסנגור ציין כי המתלוננת עבדה בבית העסק של המערער משך חודשיים במהלך שנת 1999. היא נסעה עם המערער לאירועים שונים, לרבות מופע של הזמר מייקל ג'קסון בפארק הירקון, כשנתיים לאחר האירוע. כן יש קלטת מצולמת המראה שהשניים רקדו יחד באירוע בר המצווה של בן המערער. ושוב, אין להתעלם מכך שהיגיון של הקורבן לעבירת מין עשוי להיות שונה מהיגיון של הקורבן בעבירות אחרות. יש לזכור כי המתלוננת הייתה כבת 15 במועד ביצוע העבירה. היא החליטה שלא להתלונן במשטרה. מהחומר עולה שמדובר במשפחה קרובה, שבניה ובנותיה רואים זה את זה בתדירות גבוהה. על פני השטח, שרר קשר 'טוב' בין המתלוננת לבין המערער – כפי שהיה עד למקרה המצב בפועל מנקודת מבטה של המתלוננת. במארג עובדתי זה, היה על המתלוננת כקורבן עבירת מין להחליט על דרך התנהלותה עם המערער. האם עליה לדבר איתו, לשתוק, להתנהג בטבעיות, או להטיל מעין חרם חברתי? כל פתרון אינו פיתרון טוב. ובכל זאת – המתלוננת הייתה צריכה לגבש עמדה. אין לשלול את אפשרות הבחירה לפיה היא תתנהג כתמול שלשום, גם כדי לא למשוך תשומת לב ולעורר חשד. יודגש שוב שהמונח המתאר את המתלוננת הינו 'נפגעת' יותר מאשר 'קורבן'. היא אינה עומדת באותו שלב על זכויותיה, אלא בחרה שלא להתעמת עם תוקפה המערער. נראה שהחליטה באותו זמן על סוג של "שלום בית". לכן, שנים רבות חלפו עד שהצליחה לספר לקרוב משפחה את אשר עשה לה "דודה האהוב והנערץ". על סמך האמור, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שיש לקבל את עמדת המתלוננת, לפיה השתהתה בהגשת תלונתה גם מפני שלא רצתה לפגוע במרקם המשפחתי.
  • האם חלה התיישנות על המקרה? - סעיף 9(א)(2) לחסד"פ קובע כי ההתיישנות על פשע היא עשר שנים, "באין הוראה אחרת לעניין זה", וחלפו כ 12.5 מיום המקרה. האם "יש הוראה אחרת לעניין זה?" בשנת 1996 נקבע כי התיישנות בעבירות מין בקטין תחול כעשר שנים מיום הגיעו של הקטין לבגרות, היינו, מיום היותו בן/בת 28, והמתלוננת הגישה את תלונתה כשלושה חודשים טרם הגיעה לגיל 28. התיקון לחוק משנת 1996 נכנס לתוקפו במהלך תקופת ההתיישנות ה'קודמת':
  • "...מה הדין מצב בו תקופת ההתיישנות התארכה ( להלן 'התקופה החדשה') במהלך תקופת ההתיישנות המקורית? איזה מועד הוא הקובע? האם יש ללכת לפי התקופה החדשה או לפי התקופה המקורית? התשובה לכך היא התקופה החדשה. בכך אין לפגוע בעיקרון החוקיות בפלילים. כלל מושרש הוא כי דבר חקיקה שעניינו התיישנות מסווג כנורמה דיונית והוראותיו חלות על כל העבירות שטרם התיישנו במועד כניסתו לתוקף. אם נקבעה תקופת התיישנות חדשה וטרם חלפה תקופת ההתיישנות המקורית – בין אם התקופה החדשה ארוכה יותר או קצרה יותר מתקופת ההתיישנות המקורית – תקופת ההתיישנות החדשה היא שתחול. הדין המשנה הוא הקובע. אומנם, הנאשם איננו אמור ליתן את הדין על פי יסוד מחמיר כלשהו שהוסף לעבירה, אך אין לו זכות ביחס לתקופת ההתיישנות כל עוד זו הוארכה במהלך התקופה שבה טרם התיישנה העבירה הקודמת. עיקרון החוקיות בפלילים חל מקום בו נאשם נושא באחריות בגין עבירה שלא הייתה קיימת במועד ביצועה. כאן, מעשה המערער סווג כעבירה במועד הביצוע. תקופת ההתיישנות החדשה התארכה במהלך תקופת ההתיישנות המקורית. בנסיבות אלה המערער אינו נענש על עבירה שלא הייתה בתוקף בעת ביצועה ואף אין הוא נושא באחריות מכוח תקופת ההתיישנות שהתארכה לאחר סיום תקופת ההתיישנות המקורית".
  • מגמת המחוקק: להרחיב את ההתיישנות בעבירות מין - להשלמת התמונה החקיקתית, תשורטט מגמתו של המחוקק להרחבת גבולותיה של תקופת ההתיישנות בעבירת מין שנעברה כלפי קטין. תיקון מספר 84 משנת 2005 קבע כי תקופת ההתיישנות של עבירה לפי סעיף 354(ב) לחוק העונשין, שהובא לעיל, תימנה מהיום בו מלאו 18 שנה לקטין הנפגע בעבירת מין על ידי אדם שאינו אחראי לו ואינו בן משפחה (חוק העונשין (תיקון מס' 84), התשס"ה – 2005, ס"ח התשס"ה, עמ' 104; תכלית החקיקה הייתה להאריך את תקופת ההתיישנות במקרים בהם בוצעו עבירות מין בקטין. הרציונאל לכך ברור. מגמת התיקון הייתה למצוא מענה לתופעה אופיינית לקורבנות של עבירות מין, אשר בתקופת קטנותם נמנעים מלהתלונן נגד מי שרומס את כבודם ומבזה את גופם. הכוונה הייתה שמי שבהיותו קטין נפל קורבן לעבירת מין, יוכל להביא להאשמת העבריין אם יתלונן עליו תוך 10 שנים מיום בגירותו. הניסיון מלמד, כך נטען בדברי ההסבר, שכאשר קטינים הפכו לבגירים והיו מסוגלים ליזום הליכים פליליים, הם איחרו את המועד לכך עקב התיישנות.
  • "...מגמת המחוקק, כפי שמסתמנת, היא לסייע לקורבנות עבירות מין להשמיע את קולם. התוקף בעבירת מין אינו רק אלים כלפי קורבנו, אלא בכוחו להפוך את הקורבן אף לאילם"..
  • אין להתערב בגזר דינו של המערער - בית המשפט המחוזי נטל בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, ועם זאת, שם לנגד עיניו את היות עבירת גילוי העריות, "עבירה של בגידה ביחסים הראשוניים כלפי המתלוננת"; תסקיר הנפגע המעיד על המאפיינים הטראומטיים שחוותה ואשר התעצמו על רקע מעמדו של המערער וניצולו את תמימותה של המתלוננת והאמון שרחשה לו; פער הגילאים ביניהם; יחסי הכוחות; אי מוכנותו של המערער לקחת אחריות על מעשה העבירה; והאינטרס הציבורי להרתיע.
  • אין בחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה כדי לשנות במשהו - צר לי לציין כי מתסקיר הנפגע עולה שחרף הזמן הרב שעבר חווה המתלוננת קשיים תפקודיים במהלך חיי היומיום ובניהול קשר זוגי. בתסקיר הנפגע צוין כי המתלוננת תזדקק לטיפול פסיכותראפויטי ארוך שנים. כפי שהוזכר בפסק הדין, המתלוננת תיארה את מצבה במילים אלה: "אני בן אדם מת מהלך על שניים. את הנשמה שלי כבר תלשו". זהו צד אחד של המטבע. הצד האחר – צדו של המערער – הוא שהלה לא הביע חרטה על המעשה. הוא הוסיף להכחיש את המיוחס לו.

תוצאת ההליך

העונש שהושת על המערער יוותר על כנו.

פרטי ההליך

- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
- בפני השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל, ניל הנדל
- בשם המערער: עו"ד ר' נגר, עו"ד מ' רובינשטיין
- בשם המדינה: עו"ד מ' חדד


ע"פ 7097/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן: 6.9.10).
תאריך:  10/09/2010   |   עודכן:  10/09/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
השופט הנדל מגלה הבנה לשיהוי מצד נפגעות אונס
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב הודעה 
1
ומה עם הגיון השופטים? בושה מכל
זהו, התייאשתי  |  10/09/10 20:48
2
ומה עם
שמעון מוסקוביצר  |  11/09/10 01:51
3
השופט טימן כבר הסביר לכולם
גיל רונן  |  12/09/10 10:25
4
עדות מול עדות למי להאמין?
נחום שחף  |  12/09/10 11:49

פורום: זכויות אדם
+
שאדון שטיין יחזור לאמריקה
עו"ד שמעון הצדיק  |  19/08/19 18:02
 
- אך כמובן שמותר לסרב ליהודי
הגלשנית  |  19/08/19 21:53
+
הארגון מתימר ליצג את האזרחים ו
הלוי  |  10/12/15 07:02
 
- הארגון לא מתיימר לייצג אזרחים
ליצן חדש  |  18/12/15 06:22
+
בליל של שטויות ל"ת
רונן שלומאי  |  26/11/15 21:17
+
ואצלינו אין כל חדש
צורי  |  2/08/15 14:29
+
ממליץ להתייחס למכרז הכלא הפרטי
מזכיר נשכחות  |  2/08/15 14:03
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
ענבל בר-און
החוק למניעת הטרדה מינית דורש "הצעות חוזרות ונשנות" אשר המוטרד מסרב להן    האם מספר הצעות מיניות במהלך שיחה אחת יכולות להיחשב כ"הצעות חוזרות ונשנות"? על-פי בית הדין לעבודה - כן
ענבל בר-און
בבקשת פסלות שהוגשה לשופטת ביניש, עקב מערכת יחסים היסטורית עכורה בין עורך הדין לשופט, היא שבה וחזרה על כל הקלישאות המשפטיות הנבובות, ולפיהן "אין חשש למשוא פנים"    אולם, היא הושיטה לשופט סולם וקבעה כי "לאור האוויר העכורה, ראוי שיפסול את עצמו"    על סולמות, חבלים, עורכי דין, שופטים, וטענת הפסלות
ענבל בר-און
ילדה שנולדה עם תסמונת CDH לא אובחנה בזמן אמת, ושוחררה מבית היולדות בלא כל הנחיות לטיפול    כשהתסמונת אובחנה - זה היה מאוחר מידי    היא אבדה את סיכוייה להחלים ממנה, עברה שלושה ניתוחים קשים, שבקושי סייעו    היא צולעת, וסובלת מלעג הילדים    הפיצוי 630,000 ש"ח
ענבל בר-און
הנחיה 80.23 קובעת כי נכה שקיבל הכרה בעקבות ערעור לבית המשפט יקבל תגמול רטרואקטיבי, אך הטבות אחרות - מעתה ואילך    אך ההליכים המשפטיים אורכים שנים ונכים מסוימים זוכים בהכרה כעבור עשור    הנחיה סבירה? השופטת אגמון גונן קבעה שלא, וביטלה אותה    על שיקולי תקציב, סבירות ומידתיות
ענבל בר-און
העובד לקה בפרקינסון עקב עבודתו במשך עשורים עם חומרים כימיים מסוכנים    לא יפוצה בשל דיני ההתיישנות    השופטת ארבל מותחת ביקורת על דיני ההתיישנות ככל שמדובר במחלות סמויות
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il