"האתוס המשמידני של היהודים הוא עתיק. מאז המצווה למחיית עמלק ושבעת העממים ועד ימינו עם פרסום הספר, 'תורת המלך', שעניינו הוא השמדת גויים במימדים מפלצתיים, מעלים בזיכרון את אירופה של שנות הארבעים למאה הקודמת." כותב החבר חרמוני ", חב"ע 576, והוא מוסף: "פירסומו של 'תורת המלך' והתמיכה הגאה בו, מחייבים קריעה וישיבת שבעה."
"תורת המלך" - הוא ספר הלכתי מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור העוסק בדיני נפשות בין ישראל לעמים:
פרק א' - איסור הריגת גוי: הריגת גוי אסורה מהתורה, אך מקור האיסור אינו בפסוק "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ,יב), העוסק ברציחת בן-ישראל, אלא בפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט,ו).
פרק ד' - נפש יהודי מול נפש הגוי - בפרק זה טוענים המחברים ש"בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל - מותר להורגו (גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר)". בהערה בסיום הפרק (עמוד קסט) מעירים המחברים ש"למעשה יש סברות לאסור את העניין מצד איבה שתגרום לפיקוח נפש".
פרק ה' - הריגת גויים במלחמה: במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האוייב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע גם באזרחי האוייב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האוייב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם גם ייפגעו.
אין צורך לקבל את פסיקתו של שפירא, אבל האם מדובר כאן, כדברי חרמוני, על קריאה להשמדת גויים (עמים) במימדים מפלצתיים?
והערה, כמו בכל פסיקה הלכתית יש המקבלים ויש הדוחים. הרמב"ם למשל קבע בפסיקותיו שיש להרוג: את הנוצרים כעובדי ע"ז, את היהודים שאינם מאמינים בתורה שבע"פ (אין צורך בסנהדרין, כל הרוצח יעשה מצווה), את היהודים שמאמינים בחלוקת האלוהות לעשר ספירות, ואת כל הפילוסופים שטעו בעיונם. אז מה? מישהו הלך לפי פסיקת הרמב"ם? קל וחומר שאין חובה ללכת לפי פסיקתו של יצחק שפירא...
החבר חרמוני, הפוליטיקאי, שזיגזג בעברו בין הימין לשמאל, וכששיא הקרירה שלו היה שותפות עם גונן שגב (לא בייבוא "סוכריות") - ממשיך במסורת הספרות האנטישמית לאורך הדורות. הנימוקים שהוא מעלה הם אותם נימוקים אחד לאחד. בראיון עם ארנון לפיד ynet 1.7.10 הוא מצהיר: "ככל שאני מבין, היהדות מצווה עלינו להשמיד עמים אחרים, והיא מוכתמת במיתוס התנ"כי של הג'נוסייד בעמלק ובשבעת עממי א"י. זהו מיתוס שהיה לאתוס, לאיווי ולציפייה. אני מעולם לא אמרתי בפסח 'שפוך חמתך על הגויים שלא ידעוך', אבל מה פירוש הפסוק הזה, אם לא קריאה למחות את רוב עמי העולם?"
בעבר אחרי ציטוט כזה היה בא תמיד המעשה - פקודה לשריפת התלמוד, ופרעות ביהודים. לפי החבר חרמוני עם "משמידני" כעם היהודי, דינו לכלייה כמו הנאצים.
אז זהו החבר חרמוני, מסתבר ש"ככל שאני מבין" זו פשוט חוסר הבנה מצידך. הפסוק "שפוך חמתך", אינו קריאה למחות את רוב עמי העולם. קרא את הפסוק במלואו ותבין: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את-יעקב ואכלוהו ויכלוהו ואת-נוהו השמו." ירמיהו, פרק י', פסוק כ"ה. הכוונה בפסוק לעמים שהרגו והשמידו ופגעו בעם ישראל, ככתוב "כי אכלו את יעקב (עם ישראל) ואת נווהו השמו." הכוונה לבבלים, לאשורים, ליוונים בתקופת הכיבוש היווני בארץ, לרומאים בתקופת הכיבוש הרומאי בארץ, לראשי האינקוויזיציה, לחמלניצקי, לנאצים, ולערבים בערב, ולאורך ההיסטוריה. בהמשך מדבר הפסוק על "משפחות", כלומר, לא עמים שלמים, אלא משפחות שפשעו נגד ישראל.
וסיפור אישי. בזמנו הייתי בסיור במחנות ההשמדה בפולניה. והנה בכל מקום, באושוויץ, במאיידנק, וכו' קם יהודי חבר קיבוץ לשעבר, מורה (ממוצא סורי), חבש כיפה וקרא לכולם לקרא "קדיש" ולומר: "יתגדל ויתקדש שמי רבא". יצאתי נגדו בטענה שאני לא מסוגל להודות, להלל, ולקדש מי שגרם למעשה כזה, ולכן מן הראוי לומר במחנות ההשמדה, לא "יתגדל ויתקדש", אלא: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את-יעקב ואכלוהו ויכלוהו ואת-נוהו השמו." האם החבר חרמוני אינו סבור שכך ראוי לומר? מן הסתם הוא אינו סבור כך.
החבר חרמוני ממשיך בדבריו מסורת לא מפוארת של משומדים ומשטינים שהופיעו לאורך כל ההיסטוריה היהודית, והזדהו עם האידיאולוגיה האנטישמית החסלנית. בכל זאת חובה לציין הבדל מהותי בין העם היהודי לבין הערבים-מוסלמים. בניגוד להיטלר החמאס מפרסם בגלוי את מטרתו - חיסול ישראל והשמדת היהודים: בסעיף 7 באמנת החמאס מצוטטים דברי מוחמד שלפיהם התנאי ליום הדין הוא השמדת היהודים, והנה בעוד שאין ערבי-מוסלמי אחד בעולם הרואה בדברי מוחמד המצוטטים במצע פוליטי זה, "גזענות", העם היהודי בכל זאת שונה לטובה. שימו לב, בקרב היהודים קם יהודי "צדיק" אחד בשם חרמוני, היוצא נגד הגזענות היהודית. בכל העולם הערבי אין צדיק ערבי אחד, ולעומת זאת יש בעולם צדיק יהודי אחד.
הגידו אתם, היש בעולם עוד עם כעם היהודי? היש עוד עם המתברך ב"צדיק" כחבר חרמוני?
