היו לי בשנה האחרונה המון רגעים יפים ומשמעותיים, חלקם מרגשים וחלקם מעוררי מחשבה ושוצפי אדרנלין. חוקים שלי שעברו בקריאה שלישית, שיחות ראשוניות ומתקדמות על אחדות הציונות הדתית, פגישות עם אנשים מרתקים. אבל אני רוצה לציין דווקא אירוע מיוחד ששימח אותי במיוחד דווקא כשהוא התרחש בפעם השנייה.
'הצעה לסֵפר' הוא פרויקט שהצעתי ליו"ר הכנסת
ראובן ריבלין מייד עם כניסתי לתפקידי כח"כ. בשבוע הספר - כך הצעתי - חבר כנסת מכל סיעה יקרא בטקס באולם שאגאל קטע מספר עברי אהוב עליו. ריבלין קפץ על המציאה כמוצא שלל רב ופרש עליה את חסותו המכובדת, ובשבוע הספר כבר עמדו כתריסר ח"כים נבחרים וקראו את הבחירות הסִפרותיות שלהם. הנה בכנסת לא רק צועקים, אלא גם קוראים. אני קורא אותך לספר.
אם בשנה הראשונה התרגשתי, בשנה השנייה ממש שמחתי. כי בשנה הזו חברי הכנסת והשרים כבר עמדו בתור כדי לקרוא את הקטע שלהם. בשנה השנייה, כשהטקס נכנס כבר למסלול ונתקבע, ידעתי שיצרנו מסורת יפה ומוצלחת בכנסת ישראל. פתאום מתגלה כי לנו, חברי הכנסת, עם השם הרע שמוציאים לנו (ולפעמים אנחנו מסייעים לכך בעצמנו), יש גם עולם נוסף. ניתנה לנו הזדמנות להגיד מה אנחנו חושבים על העולם, על עצמנו ועל זולתנו באמצעות לשונם של אחרים ולאו-דווקא בלשוננו שלנו. בחלל הכנסת הדהדו קטעי ספרות ושירה ותורה, והכנסת הביעה את השתתפותה בחגיגות הספר העברי. אורלב קורא את הרב חיים סבתו,
לימור לבנת את
לאה גולדברג,
דליה איציק ו
גדעון סער את אלתרמן, מסעוד גנאים קורא את
ישראל סגל ומאיר פורוש מספר התודעה. איזה פסיפס מרהיב.
חייכתי מתחת לשפמי. הנה רעיון פשוט וקטן וחביב הופך לנגד עיני למנהג, מנהג המדינה. הנה תרומונת קטנה לשיפור דימויה של הכנסת, או לפחות לשעה של נחת. חברי כנסת שוקעים בחיפוש אחר הספר והעמוד שיהלום, שיתאים, שידגיש, שירגש, שינסח ושיתאר אותם ואת טעמם המשובח. ומי יודע, אולי בעיריות ובבתי ספר, במוסדות ציבור ותרבות וביישובים וקהילות יהפכו את הרעיון הזה למנהג גם אצלם. מדי שנה יעמדו ויקראו עמודים מספרים אהובים בפני הציבור. בתוך כל הרעש וההמולה והדחיסות המאפיינת את חיי הכנסת הצלחנו להמציא ולמצוא לנו דף אחד של הקשבה.
