"אני פרטנר. ואתה?" זהו המסר שאליו נחשף לאחרונה הציבור מפי מצעד ארוך של פונקציונרים פלשתינים, המישירים מבט לעבר אזרחי ישראל משלטי רחוב ענקיים ומאתרי האינטרנט. פנייה זו מהווה מרכיב מרכזי במסע יחצ"נות נמרץ, משופץ ומחודש - יוזמתו של המחנה ההזוי המכתיר את עצמו משוםמה "המחנה השפוי", לקידום מקסם-השווא המשומש - תוכנית ז'נבה, אחותו של
הסכם אוסלו.
בדומה לגבינה שוויצרית - מחוררת, מפתה, רוויית רכיבים מסוכנים לבריאות - הפעם, לאחר תהליך הבשלה של השנים האחרונות, זו מוגשת לציבור על-ידי יוזמיה באריזה מהודרת.
מכל היבט מהותי קשה להבין מה התניע מחדש את המאמץ התעמולתי דווקא כעת. הלא מנקודת מבט ישראלית, זהו מהלך שהוכח כמופרך מבחינת המחשבה המדינית שעליה הוא מושתת וכמסוכן מבחינת התוצאות המעשיות שהוא מבשר. על כן, כלל לא ברור מדוע יש להאמין שחלו כיום שינויים בתנאים המדיניים-ביטחוניים המשפרים את סיכויי ההצלחה של ה"יוזמה" בהשוואה לעבר. אדרבא, קיימות סיבות למכביר להטלת ספק בכך: ההנהגה הפלשתינית עדיין מסרבת בתוקף להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומצהירה בגלוי כי עמדה זו - שעליה לא תתפשר לעולם - נועדה לשמר את התביעה לזכות השיבה, שמעשית תביא לביטול מעמדה של ישראל כמדינה יהודית. ההסתה לשנאה ושיסוי נגד היהודים במערכת החינוך ובתקשורת הפלשתיניות ממשיכים ללא הרף, ומעמדם של הקיצוניים בציבור הפלשתיני הולך ומתעצם.
נטורי ז'נבה
למעשה, בהינתן הדמיון הרב ליוזמת אוסלו ולנסיבות יישומה הכושל, משול ניסיונם של אדריכלי "ז'נבה" (לפחות הישראלים שביניהם) להפיח בה חיים לאותו איש חדור רצון טוב וחזון מרחיק-ראות שהחליט יום אחד כי עולמו ישתפר משמעותית אם, בדומה לציפורים הוא יוכל לעוף. "אם הן מסוגלות, גם אני מסוגל", קבע נחרצות בעודו עולה לגג של בניין בן חמש קומות, כדי לקפוץ ממנו השמיימה. חבריו הפצירו בו שיחדל מכוונתו. יועציו הזהירוהו כי תוכניתו נוגדת את כוח הכבידה ואינה תואמת את תורת האווירודינמיקה. על כן, התריאו, כישלונו מובטח וכך גם יהיה הנזק החמור שייגרם לו.
אולם, האזהרות וההפצרות נפלו על אוזניו הערלות של המעופף הנחרץ. בהינף יד חסר סבלנות, הוא ביטל את החששות ואת החוששים. "חשיבתם מקובעת", הכריז שופע ביטחון עצמי. "הם צרי אופקים, לכודים בתפיסות האתמול. אני, לעומת זאת, מסמל את העתיד, תוכניתי תפרוץ את מגבלות העבר ותוביל לאפשרויות חדשות של המחר". ואז הטיל את עצמו מגג הבניין לתוך חלל האוויר, ובהתאם לתחזיות צנח והתרסק על הקרקע. הוא נחבל קשות, אך בנס שרד את הנפילה. לאחר תקופה ארוכה של החלמה, הסיר גיבור סיפורנו את התחבושות מעל פצעיו ואת הגבס מעל שבריו שנגרמו מכישלון יוזמתו האצילית, וניגש לניתוח הסיבות לאי-הצלחתו.
לאחר תקופת הרהור קצרה, גיבש מסקנה נחרצת: הבעיה לא הייתה בעקרונות התוכנית עצמה אלא באופן יישומה. על כן, החליט כי יש מיד להיערך לניסיון חוזר, אך הפעם בתנאים טובים יותר. הפעם יקפוץ מבניין גבוה יותר כדי להגביר את סיכוייו לצבור את התנופה הדרושה לתעופתו. ושוב מלא תקווה גדולה ומצוייד בזיכרון קצר, עולה גיבורנו מרחיק הראות לגג בניין - הפעם בן עשר קומות. שוב הוא מתעלם מן האזהרות וההפצרות. שוב הוא מבטל את דברי יועציו שמה שהוא עתיד לעשות מנוגד לחוקי הטבע. שוב הוא מאשים את מתנגדיו באי-ראיית העתיד ואת האפשרויות הגלומות בו ושוב הוא נערך להשליך את עצמו אל השמיים בתקווה שכוונותיו הטהורות ורצונו הטוב יעניקו לו את היכולת לנסוק.
יוזמת ז'נבה ודומותיה המוצגות לציבור חדשים לבקרים, אינן אלא חזרות נואשות על מהלך דמוי-אוסלו אשר נוסה בעבר, בתנאים דומים ואף מבטיחים יותר, ונכשל כליל. על כן אין שום סיבה להניח כי המשך המאמצים למימושן לא יביא לכישלון דומה - ואף גדול יותר.
למותר לציין כי מקור ההתנגדות ליוזמות דוגמת אוסלו/ז'נבה אינו נעוץ בהתנגדות ל"שלום" עצמו או בחוסר הבנה של יתרונותיו התיאורטיים, אלא בספקנות מבוססת לגבי היתכנותו. בדיוק כפי שההתנגדות לניסיון התעופה באלגוריה לעיל לא נבעה מאטימות כלשהי לגבי יתרונותיה האפשריים, אלא, מן ההערכה הקודרת - בתנאים הקיימים - של סיכויי הניסיון להצליח ומשמעות כישלונו. ניסיון העבר באימוץ היוזמות הללו, והמשך ההתעקשות לישמן מעידים על "עקומת למידה" שטוחה למדי. כי אחרי ככלות הכל, לקח ניסיון זה הוא שהסיכוי להצלחת היוזמות קלוש ומחיר כישלונן עצום— מה שהופך אפוא את הדבקות הכפייתית של חסידיהן לא רק לבלתי שקולה בעליל, אלא להימור בלתי אחראי. אך בניגוד לאותו מקפץ בודד על הגג, שקבע את גורלו בלבד, ניתור בלתי מפוכח מצד "נטורי ז'נבה" עלול לחרוץ את גורלה של מדינה שלמה.
