כולנו צפינו שזה יקרה במוקדם או במאוחר והנה זה קרה; אתמול ראשי הוועד הפועל של אש"ף הכריזו על
הפסקת השיחות הישירות וזאת, לטענתם, באשמת מי? כמובן ההתנחלויות, אי-ההקפאה ומה שביניהם.
ובכן, נוצר מצב אבסורדי, בו ההתנחלויות מועילות לפלשתינים יותר מאשר הן מועילות לנו. אחרת, באיזו תואנה היו מפוצצים את השיחות?! בוודאי היו מוצאים איזשהו תירוץ אחר, הלא בהנצחת המצב הנוכחי מעוניינים הפלשתינים ולא במציאת פתרון אמיתי, וכך גם ראשי המדינות הערביות.
בקמפ דייוויד ניסה
אהוד ברק לתת להם יותר ממה שכל מנהיג אחר הסכים לתת, והם סירבו. אם כן, הפתרון לא טמון בכמה נוותר ונבליג - הפתרון טמון בכך שנבין מי עומד מולנו ויפה שעה אחת קודם.
עומדת מולנו אוכלוסיה שאינה מכירה בקיומנו, שואפת להשמדתנו, ועד אשר שאיפתה זו לא תתממש, היא לא תגיע למנוחה ולנחלה.
עד היום, השיחות השונות התרחשו ללא הקפאה, והנה לפתע גילו ברשות שההקפאה היא משהו שאפשר "לתפוס עליו טרמפ" ולפוצץ את השיחות ועוד בטרם החלו.
אם כן, מהו מוסר ההשכל מכל הפאזה המתמשכת הזו שנים על גבי שנים? ההקפאה היא לא מה שיביא שקט לאזור, נהפוך הוא - הפלשתינים הורגלו בכך שוויתור יוביל לוויתור, וחוזר חלילה.
אחרי ההקפאה הם ימצאו נושאים אחרים "לפוצץ" עליהם את השיחות: זכות השיבה, גבולות, ועוד הזרוע נטויה.
ל
בנימין נתניהו אשלח מכאן קריאת חיזוק: העם איתך, אל תתן ל
ברק אובמה ושות' להכריע את ישראל, המשך לייצג אותנו נאמנה.
והניגון? הוא, כנראה, עוד יחזור, מסבב שיחות אחד למשנהו, הרי תמיד ימצאו על מה לפוצץ השיחות.
