X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
בפסק הדין שרון פלוטקין נפסק כי אמירה סטריאוטיפית מהווה אפליה ועם זאת, פסקי הדין מלאים באמירות סטריאוטיפיות של שופטים
▪  ▪  ▪
אפליה פוצעת את הנפש. השופטים אינם חפים מהתבטאויות סטריאוטיפיות [פלאש 90]
שוויון במשפט
ענבל בר-און
עיקרון השוויון אינו מעוגן בחוק יסוד, אך הוא מיסודותיה של כל שיטת משטר דמוקרטי * במסגרתו אסורה גם אפליה עקיפה או סמויה * לעיתים הוא מחייב אפליה מתקנת * הכל על שוויון במשפט
לרשימה המלאה

מיתוס ה"מסוכנות" - והספין התקשורתי (חלק ב')
ענבל בר-און
בחלק א' של הכתבה, המחשתי כיצד מיתוס "מסוכנותם" של מי שהוגדרו כ'חולי נפש' נולד מתוך מערך יחסי כוח לא שוויוני ומתוך צרכים מערכתיים של המערכת הפסיכיאטרית * עם זאת, העיתונות "כלב השמירה של הדמוקרטיה" וזו שאמורה להשתמש באור השמש, המחטא הטוב ביותר, בכדי לחשוף את האמת - משתפת פעולה עם המיתוס
לרשימה המלאה

>
>
>
>
בשנת 1994 נענתה שרון פלוטקין למודעת דרושים שפרסמה חברת ה"אחים אייזנברג" ולפיה דרושה "איש/ת מכירות למיקרוסקופים לתעשיה ולמדעי החיים". הכישורים שנדרו שהיו ניסיון במיקרוסקופיה, תואר אקדמי באופטיקה/במדעי החיים, וידיעת השפה האנגלית.
בראיון נמסר לה כי עבודת המכירות אינה מתאימה לנשים כי היא כרוכה בשעות עבודה מאומצות ובמאמצים פיזיים, וכתב ידה נשלח לגרפולוג, בבקשה לבחון את התאמתה לתפקיד מזכירה.
הגרפולוג, בחוות-דעתו, ציין שלמערערת אישיות סוערת, נמרצת, ויטאלית והוסיף: "דומה שאי שם היא מנהלת מעין תחרות עם הגברים במגמה להוכיח עליהם את עליונותה. לפיכך היא בוטה למדי, כוחנית למדי ותוקפנית למדי אך חסרת עקיבות".בחוות-הדעת של הגרפולוג בסיכומו של דבר הייתה שלילית, והמערערת לא התקבלה לעבודה. על חוות דעת זו העיר בית המשפט (דב"ע נו3-129/פלוטקין ואח' - אחים אייזנברג בע"מ וערעור שכנגד (1997)):
  • הגרפולוג הגיש למשיבה חוות-דעת בעלת אופי סטריאוטיפי ביותר. אין לשער שמאן דהו היה כותב חוות-דעת על גבר לפיה הוא מנהל מעין תחרות עם הנשים במגמה להוכיח עליהן את עליונותו.
בית המשפט קובע כי בהינתן חוות דעת שכזו - היה על המעביד לפנות לגרפולוג אחר לבקשת - ולקבלת - חוות דעת - שאינה נגועה בסטראוטיפיזציה כה בוטה, וכן כי השאלות שנשאלו בראיות (שם הובהר לשרון פלוטקין כי "העבודה אינה מתאימה לנשים") עולות כדי אפליה, כמו גם שליחת כתב ידה לגרפולוג במטרה לבדוק את התאמתה לתפקיד "מזכירה" חרף בקשתה לעבוד בחברה כאשת מכירות. לשרון פלוטקין נפסקו פיצויים בסף 50 אלף ש"ח, בין היתר בגין נזק לא ממוני.
אמירה סטראוטיפית - אם כן - מהווה סוג של אפליה אשר קצפו של בית המשפט יוצא עליה, ואשר - בהתקיימה - הוא משית על הגורם המפלה הוצאות ניכרות. אולם מהו הדין כאשר אמירה סטראוטיפית יוצאת מפיו של בית המשפט?

ולמלשינים תהי תקווה אצל חשין [פלאש 90]

כך סותר חשין את עצמו

קריאה ברטוריקה שבוטאה בפסקי דין של בית המשפט העליון, מגלה רטוריקה סטראוטיפית כלפי אנשים אשר תויגו כ'חולה נפש' אשר אינה נופלת, ברמת הסטראוטיפיזציה שלה – מרמת הסטראוטיפיזציה שאפיינה את חוות דעתו של הגרפולוג בפרשת שרון פלוטקין.
בשנת 1999 פנו מספר תושבי חיפה לרשויות הרווחה באיזור, בנוגע למצבה הנפשי של פלונית. הפניות התגלגלו אל פתח משרדו של ד"ר דן אנוך, הפסיכיאטר המחוזי בחיפה, אשר החליט לזמן את פלונית לבדיקה פסיכיאטרית, תוך שהוא מבהיר לה כי אם לא תתייצב בתוך שבוע לבדיקה פסיכיאטרית, תובא אליה בכפייה. המערערת נזדמנה לפגישה כפי שנדרשה, ונמצא כי אין לכפות עליה טיפול נפשי זה או אחר. נמצא כי היא בעלת אישיות "פרנואידית". אותה פלונית ביקשה לקבל לרשותה את המידע אשר הוביל לזימונה לבדיקה הפסיכיאטרית, את שמות המתלוננים, כמו גם את החומר הרפואי אשר נתקבל בעניינה, ומשנדחתה בקשתה, היא ערערה על כך לבית המשפט המחוזי (עע"ם 6219/03 פלונית נ' משרד הבריאות (ניתן: 16.06.2004)).
על זכות השמיעה הפאסיבית דנה הפסיקה לא פעם – ועל זכות זו של אדם – לקבל מידע אשר נתקבל אצל הרשויות, ואשר שינה את מצבו המשפטי לרעה – הוכברו תילי תילים של מילים בפסיקה, אשר מצדדים בזכותו של אדם לקבל מידע מן הרשות אשר נוגע לעניינו ואשר הוביל לקבלת החלטה בעניינו. עמדה פסיקתית זו הובעה לא אחת ע"י השופט חשין בפסיקה. כך לדוגמה קבע חשין בפסק דין אשר דן בזכותו של מי שהצעתו לוועדת המכרזים נדחתה, לקבל לידיו את הפרוטוקול וזאת בכדי לדעת מי דחה אותו, ועל שום מה:
בפרשת מספנות ישראל (ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מח(3) 749, 796) בה נדונה דרישה לחשיפת פרוטוקולים מדיוני ועדות מכרזים, עמד השופט מישאל חשין חשין על התנהלותם של חברי הוועדה וכך אמר:
  • "... הבושה שבאדם עשויה למנוע אותו מהתבטא בחופשיות אם יידע שדבריו יקישו על אוזנו של המועמד שיצא מלפני הוועדה וידו על ראשו... מי שליבו טהור, מצפונו נקי ועשייתו נאמנה, לא יירא ולא ייחת. טרחתי ויגעתי ולא נמצא לי מה מורא יהלך עליהם על חברי ועדת המכרזים - או על חברי הדירקטוריון - אם יאמרו את אשר על ליבם ודבריהם יגיעו עדי המפסיד במכרז. ואולם, גם לו אמרנו אחרת - ולא אמרנו אחרת - גם אז לא היה באותו שיקול של שמא-יירא ושמא-ייחת כדי להכריע בדעתי. ועל כך נאמר: הנושא במשרה ציבורית והוא משרת הציבור, נוטל על עצמו סיכונים מסוימים - סיכונים הנלווים אל משרתו, משרה משרה וסיכונה-שלה - ואם לא יוכל לשאת בסיכון, יפנה נא את מקומו לחברו הטוב ממנו. סמכות ואחריות, סיכוי וסיכון, זכות וחובה, כל בני-זוג מאלה ירדו לעולם שלובים ואוחזים זה-בזה, והמקבל את הטוב יקבל את הפחות-טוב".
וכן:
  • "זכותו של הציבור וזכותם של המועמדים לדעת כיצד ועל יסוד איזה מידע נתקבלו ההחלטות שנתקבלו; זכותם של חברי הוועדה היא כי ציבור המועמדים יידעו כיצד ניהגו את דרכיהם וכיצד מילאו את חובתם; זכותם של אלה ושל אלה לגילוי האמת, גילוי שיאפשר ביקורת ציבורית ומשפטית; ועל כל אלה: הצורך הדוחק לחשיפת האמת ולהבטחה כי המכרז אכן מילא את ייעודו והעניק שיוויון הזדמנויות למתַחֲרים בו".
היה מצופה כי חסיד 'זכות השמיעה הפאסיבית', השופט העליון מישאל חשין, אשר מצדד בזכותו של אדם לעיין בפרוטוקולים אשר הובילו לדחיית הצעתו במכרז, יצדד בזכות זו מקל-וחומר בן-בנו של קל וחומר – כאשר בשלילת זכותו של אדם ובהטבעת אות קלון של 'משוגע' בו עסקינן. אלא שמתמודדים במכרז לחוד, ואנשים שזומנו לבדיקה אצל הפסיכיאטר המחוזי לחוד. בשפה החשינאית הספרותית האופיינית לו, ובלעג קל, מתאר חשין את דרישתה הלגיטימית של אישה אשר מידע אלמוני משכנים הוביל לשלילת חירותה, כביטוי ל"אישיותה הפרנואידית" (זה נאמר במשתמע):
  • למן אותה שיחת-איבחון בלישכתו של ד"ר אנוך, אין לה למערערת מנוח. תוהה היא מה הביאה לבדיקה, מי היו אלה שדיווחו כי לוקה היא בנפשה, מה מידע רפואי יש בידי ד"ר אנוך על-אודותיה, מה הייתה חוות-דעתו ומה הייתה אבחנתו על-אודות מצבה הנפשי. המערערת חדורה בתחושה קשה כי הוטל בה אות-קלון של "חולת נפש", כביכול, בלא כל הצדק או טעם ראויים - ומכאן עתירתה לקבלת כל אותו מידע שהיא מבקשת כי יותַן בידה.
ספק אם היה חשין מציג את המפסיד במכרז מפרשת מספנות ישראל באופן כזה – ויש לזכור כי המפסיד במכרז מפרשת 'מספנות ישראל' – הפסיד הזדמנות אחת במכרז. הפלונית שבפנינו עמדה לאבד את חירותה.
חשין מנמק את דחיית הערעור בין היתר כך:
  • אשר ללוקים בנפשם, מסירת מידע על-אודות מצבם הרפואי עלולה להסב להם נזק רב במיוחד, מעבר לנזק העלול להיגרם לחולים בגופם. המידע יכול שיעמיס על נפשם הפגועה בלאו-הכי עומס רגשי כבד, חרדות וקשיים, ונוכח מצבם הנפשי אפשר אף שלא יעמוד להם כוחם להתמודד עם אותו מידע. עד כאן - נזק שמידע יכול שיגרום לחולה, והפטרנליזם הטבוע במשפט יתבע מאיתנו ממילא לְחַסּוֹת על אותו מידע ושלא לגלותו לחולה.
    יתר-על-כן: לעניינם של הלוקים בנפשם קיים ועומד גם הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו. אכן, החשש הוא לא אך שחולי הנפש יינזקו בנפשם - ואולי גם יפגעו ביודעין בגופם - אלא אף שיפגעו באחרים, בין במי שמסרו מידע לרופא, בין ברופא עצמו ובמי שעזרו על-ידו ובין בצדדים שלישיים. מי הוא זה ואיזה הוא שיקבל בשוויון נפש מידע על כך שלוקה הוא בנפשו, ומי נביא ויצפה כיצד יגיב מי שיקבל מידע קשה זה? מחובתנו לצפות גם את הבלתי-צפוי במהלכם הרגיל של הדברים - תגובתם הקשה והבלתי צפויה של הלוקים בנפשם בהיוודע להם מצבם - ולהגן לא אך עליהם אלא על אחרים גם-הם מפני סכנות צפויות ובלתי-צפויות מציבור חולים זה במיוחד.
בפסק הדין בעניין מרגלית הר שפי1– פסק חשין כי בין יתר הנימוקים המצדדים באי מסירת מידע לשלטונות על אודות כוונתו של אחר לבצע פשע מנוי הנימוק של "רתיעה מפני הלשנה". עם זאת, לשיטתו של אותו חשין – אשר דיווח לרשויות על כוונה לבצע מעשה פשע פסולה היא, בנסיבות מסוימות, דיווח לרשויות בעניין "התנהגות מוזרה" של אישה, היא מעשה שיש לדרבן ואף לעודד, על-ידי הקניית חסיון מפני גילוי זהותם למלשינים:
  • אם תישלט הסוגייה אך בידי חוק זכויות החולה, לא יוכל הרופא (המטפל) לשקול שיקולים של פגיעה בצדדים שלישיים (וברופא עצמו), ושיקול זה עשוי שיהא שיקול שלעניין גם אם יימצא כי הנבדק לוקה בנפשו אך אין הוא בבחינת חולה נפש. לשון אחר:
    אפשר יימצא כי הנבדק אינו חולה נפש במובנו של חוק הטיפול, ובכל זאת יהא חשש - בשל פגם בנפשו - כי יפגע באנשים שלישיים; למשל, באותם אנשים שסברו בתום-לב כי הנבדק הוא חולה נפש, ומתוך שביקשו את טובתו דיווחו על-כך לרשויות.
    לעיתים מזומנות - ניתן להניח: על הרוב - יהיו אלה אנשים המבקשים אך את טובתו של הנבדק - מכרים, קרובים או שכנים - שידווחו לרשויות על התנהגותו החריגה והמוזרה. הרצון להגן על אנשים אלה ולעודדם לדווח על התנהגות שראוי כי תדוּוַח לרשות, עשוי לחייב הטלת חיסיון על זהותם מאותם טעמים, או מטעמים דומים, להטלת חיסיון על מידע רפואי לגופו. בענייננו הניחו הכל כי זהות מוסרי המידע היא בבחינת "מידע רפואי", והנחה זו, לדעתנו, מיוסדת כהלכה גם מבחינה משפטית.
זהו אותו חשין אשר דגל באוטונומיה האישית ובעיקרון חוקיות המנהל ולפיו לפרט מותר לעשות ככל העולה על רוחו – כל עוד הדבר לא נאסר עליו בחוק, וזאת להבדיל מרשות שלטונית אשר נאסר עליה לעשות דבר אלא אם כן הותר לה מפורשות בחוק. תוך התעלמות מעיקרון חוקיות המנהל – קובע חשין כי אין דבר מבורך מאשר שכנים, קרובים ומכרים אשר מדווחים לרשויות על אודות "התנהגותו המוזרה" של אדם.
השופט חשין, אם כן, מפנה עורף לעקרונות כגון הזכות לחופש מידע, זכות השמיעה הפאסיבית ועיקרון חוקיות המנהל – עקרונות אשר עודד, פיתח וטיפח בשבתו כשופט עליון: כשמדובר ב"אחרים" – לא רק הרטוריקה משתנה – אלא גם ההכרה בערכי היסוד של השיטה מצטמקת לנוכח "אחרות" זו – שמועצמת ומובלטת ברטוריקה החשינאית.

אז מותר להשוות אנשים לחיות?

הסטריאוטיפים של ברק

פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) אהרן ברק בעניין וילנצ'יק (רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי, פ"ד נב (1) 697 (1998)), נתפס כפסק דין פורץ דרך בתחום זכויות חולי הנפש, וזאת היות והוא מצדד בזכותו של מי שהוגדר כ'חולה נפש' לנוכחות עורך דין במהלך דיוני הוועדה הפסיכיאטרית אשר דנה בעניינו. בין היתר קובע שם ברק כי:
  • "...מן העבר השני, קיים הרצון לטפל בחולה ובנזקק. חולה הנפש אינו יכול להגן על עצמו. לעתים קרובות הוא מתקשה להביע את עצמו. החברה צריכה להגן עליו ולטפל בו. אשפוז כפוי הוא מכשיר חשוב לטיפול בחולה הנפש. בצד שני אלה עומד שיקול שלישי, והוא השיקול של שלום הציבור...חברה צריכה להגן על עצמה בפני נזקים שחולה הנפש עלול לגרום. זכותה של החברה המאורגנת ואף חובתה להגן על עצמה מפני חולי נפש העלולים לסכנה"
"חולה הנפש" כפי שהוא מצטייר בפסק דינו של ברק אינו אדם תבוני בעל כושר בחירה אלא מעין חיה מתפרצת, אשר ה"נזק" שהיא מסבה נגרם בהיותה פאסיבית, בלא הפעלת מחשבה או רצון חופשי, משל מדובר בחיה משתוללת אשר אינה מודעת להרס ולנזק שהיא מחוללת וזורעת (זהו אותו ברק אשר בפסק הדין בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', טרם פורסם, קובע כי השוואתו של אדם לחיה עולה כדי לשון הרע כלפיו). ברק מציג את חולה הנפש כמי שאין לו דיעה משלו ואשר אינו יכול לעמוד על זכותו, משל היה ילד קטן או אדם בעל פיגור שכלי אשר יכולת הדיבור והביטוי (מאפיין של הציביליזציה האנושית ושל האדם התבוני) ניטלה ממנו, והוא 'חצי אדם וחצי חיה', כאשר בפועל, אנשים שאושפזו במוסדות פסיכיאטרים עומדים על שלהם ומנסים להתגונן כנגד מה שנתפס בעיניהם – ובצדק לעיתים קרובות מאד – כהפרת זכויותיהם, מוצגים בידי הצוות אשר רושם את דבריהם כ"חולי נפש" דווקא משום שניסו להתנגד להפרת זכויותיהם. הקושי להתבטא אינו תכונה מובנית של מי שהוגדר כ'חולה נפש', אלא סיטואציה אשר נתרמת בידי הקשיים שמערים הצות הרפואי על מאושפז בעל כורחו להתנגד לעצם אשפוזו הכפוי!

בחזרה לתיאורית הפיתוי של פרויד? [פלאש 90]

פרוקצ'יה מאשימה את הקורבנות

ביום 22.06.05 הורשע האני נימר, נהג הסעות, בניסיון אינוס של ל', קטינה, אשר הייתה מטופלת בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, ואשר הוא שימש כנהג ההסעות שלה. השופטים קבעו בדעת רוב כי "אין באישיותה המורכבת ובמצבה הנפשי כדי לפגום באמינותה בעוד שגרסתו של המערער נמצאה מבולבלת, בלתי עקבית, ובלתי אמינה. חיזוקים לגרסת המתלוננת נמצאו בעדויות על מצבה הנפשי לאחר האירוע הנטען". עוד הם קבעו כי:
  • המתלוננת הותירה על בית המשפט רושם אמין ביותר, והתאפיינה, לדבריו, בגילוי לב, העדר מניפולציות או נטייה להפרזה. דבריה הצטיינו בדיוק רב בעובדות ובפרטי ההתרחשויות. גם בתיאור האירוע עצמו לא הייתה נטייה להגזמה ולדמוניזציה של המערער. לצורך ביסוס התרשמותו, נשען בית המשפט, בין היתר, גם על קלטת העימות בין השניים, ועמד על הביטחון והאסרטיביות הרבה של עמדת המתלוננת בעימותה עם המערער. כן התרשם מהעקביות שבגרסת המתלוננת בבית המשפט, שלא נמצאו בה סתירות לדברים שאמרה בהזדמנויות אחרות.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי:
  • מנגד, עדות המערער נמצאה בלתי אמינה על-ידי בית המשפט, והוגדרה כמבולבלת, חסרת עקביות, ובעלת סתירות פנימיות וחיצוניות כאחד. לעומת עדות המתלוננת שהצטיינה ברהיטות, בביטחון ובעקביות, נמצא המערער במגננה מתמדת, וכדברי בית המשפט, "לשונו הייתה מהוססת ובלתי בוטחת". בית המשפט ציין עוד כי נמצאו חיזוקים משמעותיים המאששים את גרסת המתלוננת, ובהם סערת רגשותיה, עליה העידו מספר עדים שעימם הייתה בקשר בסמוך לאחר האירוע. כן מצא בשקריו של המערער, שניסה להרחיק עצמו מביצוע העבירה בדרכים שונות, חיזוק לגרסת המתלוננת, בית המשפט בדעת הרוב קבע כי משהוכח ההיבט העובדתי, כאמור בגרסתה של המתלוננת, ממילא הוכח כי לא ניתנה הסכמתה החופשית למעשי המערער, והתגבשה עבירה של ניסיון אינוס שהוא ביצע במתלוננת.
חשוב לציין כי ל' טופלה בבית הולים איתנים על-רקע התקפי חרדה שנולדו ובאו לעולם עקב פגיעה מינית שעברה מצד שכן – במשך ארבע שנים – בהיותה בכיתות ה' עד ח' – עניין שחשפה בקבוצה טיפולית בבית החולים איתנים.
האני נימר הגיש ערעור לבית המשפט העליון (עפ 7220/05 האני נימר נ' מדינת ישראל (ניתן: 31.05.07)
), והשתמש בעברה הפסיכיאטרי של המתלוננת, כמו גם בעובדה שנפלה מספר פעמים בחייה קורבן לתקיפות מיניות – בכדי לערער את אמינותה.
הגם שבית המשפט אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים, ההינה פרוקצ'יה וקבעה כי:
  • אין, איפוא, לדעת האם התייחסויות אלה הן פרי דמיונה של המתלוננת הקשור במצבה הנפשי, או שמא הן משקפות מצבים אמיתיים שאירעו, ואולי הן משקפות אירועים שיש בהם גרעין של ממש, אשר קבלו בעיניה של המתלוננת מימדים בלתי מציאותיים. אין צריך לומר, כי לשאלה זו השלכה ישירה ומהותית למשקל גרסתה המפלילה של המתלוננת בפרשה הנדונה כאן..... אין לדעת מתוך הנתונים שלפנינו האם האירועים אליהם מתייחס דוח המחלה הם אירועים שאכן התרחשו במציאות, או שמא הם פרי דמיונה של המתלוננת שסבלה לאורך השנים ממחלה קשה שהביאה אותה לניסיונות אובדניים רבים.
לטענתה של ל', עימה שוחחתי, היא נוצלה מינית בגיל צעיר, ואירועים אלו הובילו אותה לנסיונות אובדניים שהובילו אותה לאשפוזים בבית החולים איתנים. גם צוות הרופאים העיד כי היא מעולם לא הייתה פסיכוטית ולא לקתה ב'מחשבות שווא'. הגם שסביר להניח כי מצבה הנפשי נבע מניצול מיני בילדותה המוקדמת, והגם ש – עובדה ידועה היא שמי שהיו קורבנות של תקיפה מינית בילדותם – עוטים חולשה אשר מזוהה בידי עברייני מין, החליטה השופטת פרוקצ'יה להפך את הסיבה והמסובב, ולקבוע כי מחלתה הנפשית של ל', שמעולם לא הייתה, גם לדעת הרופאים, הובילה אותה "לבדות מליבה" אירועים של תקיפה מינית.
גישתה הסטריאוטיפית של פרוקצ'יה מרפררת לתפיסה הסטריאוטיפית שהייתה נהוגה בעולם הפסיכולוגיה של ראשית המאה העשרים: בראשית המאה העשרים גילה פרויד כי נשים הסובלות מ'היסטריה' חוו ניצול מיני בילדותן והיסטריה זו היא תגובה לניצול המיני.
ממצאיו הרגיזו את הקהיליה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית אשר הייתה מושתת על טהרת הממסד הגברי, והוא התאים את עמדתו החדשה לתפיסות המקובלות והרצויות בחברה שנשלטה (אז) בידי גברים: הוא קבע שנשים שלוקות בהיסטוריה נוטות לפנטז על קיום יחסי מין עם אבותיהן ומבוגרים אחרים – בכך פטר את המתעללים מאשמה והטיל אותה בקורבנות חסרות הישע, תוך שהוא מהפך את הסיבה ואת המסובב. במידה מסוימת, פרוקצ'יה שבה וחזרה על מהלך החשיבה הסטריאוטיפי של פרויד, שכמעט חשבנו שפס מן העולם.
מאז הינתן פסק הדין המזכה את נימר ומטיל בל' דופי של "חולת נפש הבודה דברים מליבה", מסתובבת ל' עם תחושת השפלה קשה בשל פסק דין זה אשר התיר את דמה, ולמעשה קבע כי ניתן לאנוס אותה ולא ליתן את הדין. בסיטואציה שכמו נלקחה מסרט של צירופי מקרים פגשה ל' את השופטת איילה פרוקצ'יה במסדרון של בית החולים הדסה עין כרם – ניתן להניח שפרוקצ'יה הייתה בדרכה לבדיקה שגרתית, אך היא לא ציפתה לפגוש את אחת ה'גיבורות' של פסק דינה.
את תיאור המפגש ביניהן, במהלכו ל' מטיחה בפרוקצ'יה את העוול שהאחרונה עוללה לה ספק הדין, ניתן לקרוא בקישור זה.

מקורות

1. ע"פ 3417/99 הר-שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 735 (2001). נפסק שם כי "כך אף ביחסיו של האדם עם העולם חוּצָה-לו. מסירת מידע למשטרה על אודות פלוני הזומם לבצע פשע עשויה להתקבל בחוגים מסוימים או בנסיבות מסוימות כמעשה מלשינות, וסטיגמת המלשין – המכֶה בלשון, כדברו של ירמיהו (יח, יח [ב]) – עלולה לדבוק במי שידווח למשטרה על דברים שבאו לידיעתו. לא-בכדי נושאים שומרי-מצוות עיניהם לקב"ה, ומבקשים הם ממנו יום-יום, שלוש פעמים ביום, "ולמלשינים אל תהי תקווה". אמר על כך השופט ח' כהן בפרשת פלוני [1] (שם, בעמ' 718): "על עם ישראל היו המוסרים והמלשינים שנואים מאז ומקדם מאין כמותם; ואם כי צמחה שנאה זו על-רקע חיי הגלות, הרי אף הממלכתיות הישראלית שזכינו בה עם קום המדינה אינה גורעת בהרבה מן הסלידה במוסרים ובמלשינים שאליה הורגלנו כשעוד פזורים היינו בין האומות. ולעניין הסלידה הזאת אין אנו יחידי סגולה: היא מנת חלקם של כל עמי התרבות הדוגלים בכבוד האדם ובחירותו; רק תחת שלטונות טוטליטריים, כמו בגרמניה הנאצית וברוסיה הסובייטית, הועלתה חובת המלשינות לדרגת חובה אזרחית ומשפטית העדיפה על כל יחסי בני אנוש".

תאריך:  03/10/2010   |   עודכן:  04/10/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אמירה סטריאוטיפית כאפליה
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב הודעה 
1
מזעזע......אני ממש רועד...
מטאטא  |  4/10/10 08:49
2
מה הפלא ? אותו חשין שמטיף מוסר
בני בנקר  |  4/10/10 10:02

פורום: זכויות אדם
+
שאדון שטיין יחזור לאמריקה
עו"ד שמעון הצדיק  |  19/08/19 18:02
 
- אך כמובן שמותר לסרב ליהודי
הגלשנית  |  19/08/19 21:53
+
הארגון מתימר ליצג את האזרחים ו
הלוי  |  10/12/15 07:02
 
- הארגון לא מתיימר לייצג אזרחים
ליצן חדש  |  18/12/15 06:22
+
בליל של שטויות ל"ת
רונן שלומאי  |  26/11/15 21:17
+
ואצלינו אין כל חדש
צורי  |  2/08/15 14:29
+
ממליץ להתייחס למכרז הכלא הפרטי
מזכיר נשכחות  |  2/08/15 14:03
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
דוד מרחב
כמדינתם היחידה של יהודי העולם, בפני ישראל עומדות בחירות קשות והכרעות לא פשוטות. ישראל נדרשת להכריע מחדש בדבר יהדותה. לא רק מול ערביי ישראל והפלשתינים, אלא גם מול הזרים שהיא-עצמה קלטה אליה. רשמים מביקור לילי בדרום תל אביב
אברהם בן-עזרא
השפה של אביגדור ליברמן אינה חופפת לשפה של פרופ' הלל ויס, וכותרת מאמרו של ויס אינה מוצדקת    גם אם ליברמן אינו צודק בעניין חילופי אוכלוסין, בשל היעדר דרך אופרטיבית לבצע את הרעיון - המסר המועבר באמצעות הצגת הדברים הוא ברור, חד, נוקב וכואב
ד"ר צ'לו רוזנברג
לאלה אשר שכחו נזכיר שמר ליברמן מונה על-ידי מר נתניהו לשר החוץ וכנסת ישראל, ברוב גדול, אישרה את כינונה
מיכל מנין
תמיד ימצאו הפלשתינים תואנות שונות ומשונות לפיצוץ שיחות בדרך להסכם שלום    הקפאת הבנייה, אם כן, לא תביא שקט לאזורנו
עמוס שריג
מהפכת המוזיקה המזרחית, שהפכה למיינסטרים, מדירה שינה מעיני מספר "זמרים אשכנזים", שביום בהיר אחד גילו כי נדחקו לשולי גלי האתר    אז איך חוזרים לכותרות? פשוט מאוד, תוקפים את המוזיקה, שרוב אזרחי המדינה מאוד אוהבים לשמוע    לאחרונה הם קיבלו רוח גבית מהירחון "רייטינג", לאחר שזה יצא בפרויקט מיוחד שבו דירג את 50 הזמרים הים-תיכוניים הכי גדולים, תוך שהוא עושה שעטנז ומערבב מין בשאינו מינו
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il