אלה ימים קשים, ימים של הכרעה כואבת. ימים קשים למדינת ישראל, לעם בישראל, ולתנועת הליכוד, מראשיה ועד לאחרון חבריה. בהכרעה זו עומדים זה מול זה עקרונות בסיסיים - יישוב הארץ, האחריות להביא ביטחון לאזרחי המדינה, החתירה לשלום ולאחדות בעם.
רק לפני כשמונה חודשים קיבלה הממשלה תוכנית מדינית, את מפת הדרכים. חשיבותה העיקרית מתבססת על כך, שהיא מכירה בצורך בהפסקת הטרור הפלשתיני ופירוק תשתיותיו בטרם נוכל לחזור למו"מ הדרוש כדי להגיע להסדר. מפת הדרכים - הנהנית מתמיכה בינלאומית גורפת - מהווה עבורי את המסגרת המדינית הנכונה והעדיפה לקידום יחסינו עם הפלשתינים.
כאשר ראש הממשלה הציג בדצמבר אשתקד את כוונתו לסגת מרצועת עזה, הבעתי את דעתי, שמהלכים מדיניים חד-צדדיים וללא הסכמה בינלאומית לא יביאו להקטנת החיכוך והעימות. האמנתי אז - ואני ממשיך להאמין גם היום - כי האינטרס הישראלי והיכולת לקדם פתרון מדיני טמונים בהידברות עם הצד השני.
במרוצת החודשים בהם התגבשה תוכנית ההינתקות אמרתי, שלא ניתן לקבל החלטה סופית, אלא רק לאחר ביקורו של ראש הממשלה בארה"ב, שיבהיר את ההתיחסות האמריקנית והבינלאומית אליה.
הדגשתי, כי אני מאמין שכל תוכנית מדינית חייבת להיות מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים: עליה להשען על מפת הדרכים, להתבצע בשיתוף עם פרטנר, לקבל תמיכה והסכמה בינלאומית רחבה ככל האפשר, ולזכות באחדות פנימית בעם.
בימים האחרונים, לאחר שובו של ראש הממשלה מארצות הברית, בחנתי לעומק, את כל ההיבטים וההשלכות מהמסמכים וההצהרות הקשורים לתכנית ראש הממשלה, וכן מהתמורות האמריקניות. שמעתי את ההערכות המקצועיות של אנשי משרד החוץ, על משמעות ההתחיבויות והתגובות הבינלאומיות השונות.
היום נפגשתי עם ראש הממשלה לשיחה מדינית ארוכה. שמעתי ממנו על התוכנית עצמה, על התמורות האמריקניות, ועל הדרכים ליישומה.
אני חייב לציין, שבתוכנית ישנם ויתורים לא קלים וסיכונים לא מעטים, שלא ניתן להתכחש להם. בעיניי, העדר פרטנר פלשתיני יקשה על יישום התוכנית. ויתורים מול הפלשתינים אינם מטילים עליהם כל מחויבות. יתרה מכך, איננו זוכים לשום תמורה פלשתינית מדינית או ביטחונית כלשהי. יש חשש גם כי הדבר ייצור תקדים שלילי לגבי העתיד. חובה יהיה עלינו, באם התוכנית תתקבל על-ידי חברי התנועה והממשלה, לפעול למזער את הסיכונים האלה.
לצד זאת, בהקשר הבינלאומי, ישנה חשיבות רבה לתמיכת הנשיא בוש והממשל האמריקני בתכנית, ולנכונות האמריקנית להתגייס למען יישומה. לתמיכה זו - של הגדולה בידידות ישראל בעולם - אני מיחס חשיבות מדינית עליונה.
מהמגעים המדיניים שאותם ניהלתי לאחרונה, ומהתגובות של הימים האחרונים, אני מתרשם כי הקהילה הבינלאומית על רוב חלקיה, נכונה לתמוך בתכנית ולהרתם להצלחתה. אני מברך על תמיכה מדינית זו. עלינו להערך ולפעול באופן שיאפשר לנו להפיק ממנה את התועלת המדינית המירבית.
באשר ל"תמורות" האמריקניות, ברור כי יש כאן הישגים מדיניים. בראש ובראשונה בנושא "טענת השיבה" הפלשתינית. בזמן אישור מפת הדרכים, נכלל על-פי דרישתי סעיף בהחלטת הממשלה, הקובע כי לא תותר כניסת פלשתינים לתחומי מדינת ישראל. מיד לאחר מכן, ביוני אשתקד, במפגש הפסגה בעקבה, פעלתי מול מזכיר המדינה פאוול והיועצת לביטחון לאומי רייס, על מנת שהנשיא בוש יכלול בנאומו התיחסות לישראל כמדינה יהודית. אני שמח כי בדבריו השבוע חיזק הנשיא את התיחסותו, והבהיר, כי הפתרון לבעיית הפליטים לא יימצא בתוך גבולות מדינת ישראל.
בנוסף, ההודעה האמריקנית כי בכל הסדר קבע יש להתחשב בריכוזי האוכלוסיה הישראלית מעבר לקוי שביתת הנשק, מהווה התפתחות חיובית שתתרום אף היא לחיזוק אופיה היהודי של המדינה.
ועכשיו למרכיב הרביעי, אולי החשוב מכולם, הצורך בהסכמה פנימית - בעם ובתנועת הליכוד.
תנועת הליכוד, שחרתה על דגלה את תנופת הישוב היהודי ביהודה, שומרון ועזה, מדברת על-פינוי יישובים. צמחתי בתנועה הזאת, ואני מכיר את עוצמת הכאב בויתור. ויתור דומה היה לפני 25 שנה. מדובר בסוגיה קשה ביותר עבורי. אנו עומדים היום בפני הכרעה, שבה נידרש לפנות יישובים לטובת חיזוקם של אחרים.
דווקא בגלל זה, אנו זקוקים לאחדות מלאה - בעם ובתנועה. נזדקק לאחדות בתוכנו, כדי שנוכל להתגבר יחדיו על הקשיים המרובים והכאב האישי של כל אחד מאתנו.
מתוך ראייה כוללת זו, מתוך הכרה בחשיבות העליונה של אחדותנו הלאומית, ולמרות הלבטים הרבים והכאב האידאולוגי הרב, החלטתי לתמוך בתוכניתו של רה"מ, ולפעול שיישום התכנית יביא אכן לייצוב המצב המדיני-ביטחוני ולקידום הסדר שלום עתידי בנינו לבין הפלשתינים.
