X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
איך מחזירה ישראל את הגלגל אחורנית למצב, שיסכן את כולנו ואת כל יהודי העולם
▪  ▪  ▪

כשאהוד ברק פינה את צה"ל מדרום לבנון, עוד הזיה מבית-מדרש השמאל הישראלי, ידע היטב אריק שרון לגנות את המעשה כנמהר וכלא-חכם, וצדק. הוא לא ידע אז, שיאסר ערפאת מתכנן אינתיפדה בהשראת המנוסה המבוהלת של אהוד ברק מלבנון.
מנהיגים, צבאות ומדינות עושים צעדים, לפעמים נמהרים - שיש להם משמעות אסטרטגית ארוכת-טווח. לכאורה, סגרה המנוסה מלבנון (לרגע ?) את חשבון הדם, שהיה פתוח בלבנון, אך הכלים השלובים פעלו מיד: החשבון נפתח ביהודה, בשומרון, בעזה ובכל רחבי מדינת ישראל. טיפש אחד זרק אבן לים, וארבעים חכמים לא ימשו אותה ...
מאזן ההרתעה של מדינת ישראל כולל מלחמות גדולות - שהאחרונה בהן הייתה ביוני 1982 בלבנון - והרבה מלחמות קטנות. כמו קרב אגרוף בן עשרות מערכות - קשה, מתיש ואינו נוטה להסתיים - כך גם המאבק על קיום העצמאות. מי שיפסיד במלחמה קטנה, או גדולה ישלם את המחיר. יתר על כן, יש השפעה הדדית בין שתי הזירות: הפסד באחת מהן משפיע על הנעשה באחרת. כלומר, לא די לנצח את צבאות ערב בכל עימות, אלא צריכים גם לגבור על כל המחבלים בכל עימות. כל הפסד במערכה נגד הטרור גורר מיד תשואה שלילית בזירה של מלחמות כוללות.
לכן, האסטרטגיה הערבית - מאז יוני 1967, ובעיקר לאחר אוקטובר 1973 - להעביר את רוב כובד המלחמה לזירת הטרור הנה מחשבה נכונה: למדינות דמוקרטיות יש קושי לסבול מלחמת התשה ארוכת-טווח. יתר-על-כן, מדינות דמוקרטיות יוצרות את האמצעים, שבאמצעותם נלחם בהן הטרור - אלו זכויות האזרח וזכויות הפרט.
צריך להבהיר כאן בשפה ברורה: לדמוקרטיה יש יכולת לנצח את הטרור ואת הדיקטטורה. הנאציזם הובס וגם אחיו-התאום הקומוניזם. כל זה במחיר איום של זמן, של הון ושל חיי אדם, שעונו לשווא בידי אימפריות הרשע. גם טרור הובס כבר לא אחת בידי דמוקרטיות. המבחנים הם כוח רצון ונחישות. כפי שאמר, בראשית המלחמה הקרה, חוקר אמריקני: "אם הדמוקרטיה יקרה - חשוב לנצח את הרשע, ואז תהיה חרות לכל".
אין בהיסטוריה כל הוכחה, שוויתורים הניבו דבר אחר מלבד עוד ויתורים. אלא שהצמא לשלום, העייפות ממלחמות ומשפך דם מניעים כל בן-אנוש. לכן, הרגשות הללו עלולים לשמש נקודות תורפה בחוסן הלאומי. השאלה: עד מתי תאכל חרב - הנה רגש אנושי טבעי, אך גם מנוף חשוב בידי כוחות השחור. כידוע, אדולף היטלר ויוזף סטלין הראו קבל עם ועולם, כיצד ניתן להוליך שולל את יפי-הנפש, הכמהים לשלום, לצדק ולשוויון, ולתפעלם למען כוחות הרשע.
הניצול הציני של "תנועת השלום" בידי הקומוניזם הסובייטי הנו דוגמה מעולה לציניות של כוחות השחור. ובנוסף, הפציפיזם הבריטי בשנות העשרים ובשנות השלושים עודד מאוד את היטלר. הצהרות סרבניות של סטודנטים בקמברידג' ובאוקספורד, כי לא יישאו נשק בכל מחיר, היו רקע מתאים לניסיונותיו של היטלר להשיג במחיר של סחטנות ויתורים.
ערפאת הנו תלמיד משובח של מיטב הרודנים. הוא משלב כריזמה עם יכולת אדירה לנצל את חולשת הזולת. משך השנים הוא נעשה מומחה למנהיגות ישראל. הוא התעמת עם כולם - עם לוי אשכול, עם גולדה מאיר, עם יצחק רבין, עם שמעון פרס, עם מנחם בגין, עם יצחק שמיר, עם בנימין נתניהו, עם אהוד ברק ועם אריאל שרון - ושרד, גם עקב בטלנות המערכת הישראלית וגם עקב יכולתו המדהימה לגייס אהדה בין-לאומית. אנשיו מכנים אותו חתול בעל תשע נשמות בגלל יכולתו לשרוד.
משך עשרות שנים שנים חי ערפאת היטב על חשבון העם הפלשתיני - עד כי נכנס בקלות (גם בעזרת מנהיגינו, שתגמלו אותו כדבעי על הסכם אוסלו) לרשימת ה-500 של מגזין "פורבס". ערפאת וחבר בריוניו הנהיגו משטר של גנבים (קלפטוקרטיה), שעושק בראש ובראשונה את הפלשתינים, אך גם אותנו, את האו"ם ואת המדינות התורמות. הכל - כולל ממשלת ישראל - תורמים ביודעין למימון הטרור הפלשתיני.
מנהיגי הטרור הפלשתיני חולבים את כולם לטובת כיסיהם האישיים, והנחלבים מתנהגים כמו יענים. ערפאת יודע זאת היטב, ומנצל את תמימות המנהיגים, את תמימות העמים, את הציניות בניהול היחסים הבין-לאומיים, את האדישות, את האנטישמיות הנוצרית ואת התקשורת (הישראלית, הערבית והבין-לאומית), המסתירה ביודעין את מעשי שחיתותו.
הטרור יכול להיבנות רק מהצלחות. לכן, אין מובן מדוע רוצה שרון להעניק לו חינם הצלחה כזו בהדגימו בריחה מבוהלת נוסח "הליכוד" מעזה. אין שום הסבר מדוע ירצו האמריקנים לתמוך בתכנית כזו. הצלחה כזו, אכן, תהיה רוח גבית לטרור; ואנחנו מכירים את המודל: הבריחה נוסח אוסלו מעזה הביאה נזק אסטרטגי אדיר לישראל. "חכמי אוסלו" (שקנו את ההסכמה הלאומית לנסיגה במחיר "מיצובישי", שניתן לחשמלאי מאשקלון, שנחת על לא עוול בכפו לחניה בכנסת על חשבוננו), כנראה, לא הבינו זאת עד היום.
החשבון נותר פתוח.
כמיהת שרון לבריחה מעזה אינה מובנת. אריק - שלא כמרבית קודמיו בתפקיד - ידוע כאסטרטג מעולה וגם כמבין בלוחמה בטרור. כמו כן, קשה לקבל את הסיסמה הקליטה, "כעומק החקירה - כן עומק הנסיגה". לכן, אי אפשר להבין מה מריץ את האיש מחוות שקמים. ייתכן, שכמנהיגים אחרים, המגיעים לגיל מופלג, הוא חושב על מקומו בספר ההיסטוריה. אם זה נכון - אין לאריק די בחלקו בשיקום יכולת הלחימה של צה"ל בשנות החמישים ובהישגיו במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לפי תיאוריה זו, הוא רוצה להירשם לא רק כלוחם וכמצביא מוצלח.
עזה היא עניין שולי לביטחון ישראל. רק טמטום מדיני השאירה בידינו בהסכמי השלום עם מצרים (1978-1982) - כנראה, פרי באושים של פועלם של שני הגיסים-לשעבר ויצמן ודיין. הייתה הזדמנות-פז ליישר את הקווים בהסכמי אוסלו. חוסר מנהיגות, חוסר הבנה ביטחוני ואולי חשבון ציני הותירו אותה בידינו - תוך הבטחה מתמדת לעורר צרות. כבר בראשית מסע הייסורים של יישום הסכמי אוסלו אמר לי פקיד בכיר ברשות הפלשתינית, כי מדובר במקלות בגלגלים, שמנקרים את עיני העזתים. לדבריו, אז, ישראל תצטרך להשקיע אוגדה בהגנת כל אחד מהיישובים. הוא לא טעה בהרבה. "מומחים לביטחון", שסיפרתי להם על שיחתנו, זלזלו בהבנתו ובהבנתי. הם צדקו, כמובן - כמו תמיד. את חשבון הדם שילמנו אנחנו, ולא הם. אך מדובר לא רק בבריחה מעזה. מדובר גם בגירוש יהודים מבתיהם ביהודה ובשומרון.
לו היה מדובר בחלומות על שלום, על מזרח תיכון חדש הייתי שולח את אריק ואת אנשיו לאופטיקאי טוב, שיסיר מעיניהם את ההבלים ההזויים נוסח שמעון פרס. אי אפשר להאמין, כי שרון הפך לגרופי של ערפאת. לדעתי, אריק מכירו היטב, ויודע להישמר מפניו. אני מאמין, שאריק לא ייפול לפח, שאחרים חושבים, שיוכלו לצאת ממנו. אני חושב, שאריק גם הפנים את לקחיו האישיים מחלקו בגירוש היהודים מחבל ימית ומסיני תמורת השלום הקפוא עם מצרים בשנת 1982.
איני יכול להסביר את החלקתו כאשר כינה את נוכחות ישראל ביהודה, בשומרון ובעזה, "כיבוש". נראה, כי הבין מיד את טעותו, אך גם הנזק הזה בלתי הפיך. במלחמה בטרור כל מלה חשובה. זו מלחמה על תדמיות ועל השתקפותן, ואריק כשל באחד מסיבוביה.
איני מבין מדוע הסכים אריק לבסוף להקים גדר, ומדוע משרך "הבולדוזר" רגליים בהקמתה. כך, מתאפשר למתנגדי הגדר לסכלה. איני יכול להסביר את צעדיו של אריק לקראת נסיגה - סליחה, התנתקות חד-צדדית - שהוא עצמו נמנע מלפרטה ולהסבירה - פרט לתכססנות פוליטית, בנוסח מפא"י ההיסטורית, שמטרתה למצח בכל מחיר את המתנגדים לו.
קראתי הרבה בנושא תוכנית שרון, והפכתי את הדברים מכל הכיוונים, ונותרתי ללא פשר - גם בגלל אפסותה של התקשורת הישראלית, שאינה חוקרת ואינה שואלת. התקשורת הישראלית בעד התוכנית, שהיא אינה מכירה - אומרים הציניים כיוון שזה נראה טוב לפלשתינים.
לכן, צריך להזכיר בקול ברור ותקיף: למרות הכל, נסיגה תחת אש תזיק מאוד לאינטרסים ישראליים. הנזק אינו הפיך, ולדאבוננו הוא מצטבר. נסיגה תוליד עוד ויתורים, ועוד ויתורים יולידו עוד גירוש יהודים ועוד נסיגות. שנתיים אחרי מבצע חומת מגן, המרחק מהגדר ממערב לטולכרם לחוף הים בנתניה עודנו קצר ביותר, ואין דובר פלשתינאי, שהבטיח לא לחצותו. כלומר, קיומנו נתון על בלימה ועל יכולתנו המתדרדרת לנצח את הטרור בקרב ההתשה, שרק את תחילתו סיימנו.
הפלשתינים מבינים היטב את העימות הארוך, הניצב לפנינו. למרות הסכמי אוסלו, הם טרחו לביים אירוע, שיסמל את נסיגת ישראל מעזה: חיילי צה"ל ברחו מעזה תחת מטר אבנים לנגד אנשי טלוויזיה מכל העולם, שהנציחו את המחזה. אפילו את הדגל לא יכלו חיילינו לקפל כהלכה, ולקחתו. אחר כך ישראל נסה מדרום לבנון. כ-1,500 לוחמים מחיזבאללה העיזו את צה"ל דרומה, אל מעבר לגבול הבין-לאומי, ופירקו בהבל-פה את צד"ל. הכישלון המוסרי של הבגידה בבעלי-בריתנו מצד"ל רק הדגיש את הטיפשות במנוסה.
עתה אנחנו עומדים, כנראה, לברוח שוב, ואין יודע למה?
לפני כמאה שנה קראו הערבים לראשוני החלוצים, שהתיישבו בארץ-ישראל, "בני-מוות", כיוון שלא יכלו לגבות מחיר יקר על הפגיעה בהם וברכושם. הכוח העברי הוכיח, שהכינוי שקרי, והבטיח את הקיום היהודי בארץ-ישראל.
שלוש שנים וחצי של מלחמה לא הצליחו לערער שום חוליה בעמידה היהודית נגד הטרור הפלשתינאי - למרות הדם הרב שנשפך. חורקים שיניים, ומתאמצים מול הרוע ומול סייעניו. הסרבנות נשארה שולית בממדיה; שום יישוב לא ניטש; וההתיישבות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה פורחת. גם הכלכלה מתחילה לצמוח - למרות כל נביאי השקר. ודווקא עתה אנחנו מחזירים, חס וחלילה, את הגלגל במו ידינו וברוב סיכלותנו אחורנית למצב חמור, שיסכן את כולנו ואת כל יהודי העולם - בדור הזה ובדורות הבאים.

תאריך:  19/04/2004   |   עודכן:  19/04/2004
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 אריאל שרון / Ariel Sharon
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
סילבן שלום, שר החוץ
מיכאל שרון
כיצד קרה שבעלות הברית לא פעלו בשום שלב כנגד מכונת השמד הנאצית? האם לא ידעו על הרצח? האם לא האמינו לידיעות עליו? ואולי פשוט היו אטומים לזעקת הנרצחים?
בראותי את הסרט המשובח "מסע הארורים", איני יכול שלא לחשוב על מצב, בו אתה במצוקה איומה עם אופקים של אי תקווה הולכת וגוברת וסוגרת, ופשוט אין לאן ללכת - אנשים סבירים מחווים למול נואשותך מחווה ציני של משיכת כתף; ויש גם אלה שתוכל להשבע שראית אותם בהבזק מחייכים חיוך דק וכמעט בלתי נראה
אברהם שרון
ציונות 2004: אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, נכון, אם אפשר, עם קצת עזרה מאנשים בני בלי שם שיודעים לעבוד נפלא
עו"ד אברהם פכטר
מייד עם קבלת תיק שרון, בצירוף המלצת הפרקליטות וטיוטת כתב אישום, הכריז היועץ מזוז על בדיקת ההמלצה על-ידי צוות מומחים משלו; האם מדובר בהבעת חוסר אימון בצוות ארבל או קבלת "דעה נוספת" מקצועית ואוביקטיבית? כבר בעבר המלצתי על הקמת צוות ל"בקרת איכות" בפרקליטות, כמו בתעשיות ההיי-טק
יאיר מנחם
קו ישר מחבר בין ההיסטוריה הרצחנית של האירופאים לבין נטיית ליבם היום כלפי רב-המרצחים ערפאת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il