ימות המשיח אינם בפתח. אדרבה - אנו נתקלים בביטוי שלילי נוסף, עז ביותר, להיותנו בעומק המדרון המוסרי, אליו הובלנו, כשבויי חרב, בידי בנים סוררים לעם היהודי לדורותיו. השורה התחתונה: היהודי האנטישמי, הדרום אפריקני, ריצ'רד גולדשטיין - איננו מתנצל ולא יתנצל בפני איש.
הואיל וצפה, כי מעמדו כשופט על בינלאומי עומד להתערער, נוכח 'נוק-אאוט' מוועדת בדיקה פנימית של האו"ם, שחבריה חפים מזיקה כלשהי לעם היהודי - היה על המושך בעורלתו (עורלת הלב והבשר כאחת) להיחפז ולשאת הבהרת מנע.
מי בתוכנו, אשר חווה התקף של רגש פטריוטי אל מול התגלות של 'מצפון יהודי', ערב ביעור החמץ - יואיל נא לקרוא את הדברים המפורשים, אותם כותב מחבר הפרוטוקולים המחודשים של זקני ציון. אילו ידעתי - מציין עוכר ישראל התורן - את אשר הבהירה כעת וועדת המומחים, בראשותה של השופטת מרי דייוויס, לפיה ישראל הכינה את שיעורי הבית הבינלאומיים בחקר 400 מקרים של התנהגות פסולה, בעוד החמאס לא נקף אצבע - כי אז הדוח היה מקבל אופי אחר.
לא תמצאו ולו מילה ג'נטלמנית אחת מפיו של המטיף הצדקן לטוהר המידות - משענת הצדק לישות טרור מתפתחת בעזה ובנותיה - שעניינה הסתייגות ממשימה שיפוטית מגמתית, זדונית ונפשעת, אותה ביצע בלב-ולב; במקביל להתנכרות עצמית מתמדת ונכונות מרחיקת לכת להקריב את זהותו הדתית.
אנו עומדים ימים ספורים אחרי התרסתו המפורסמת של מרדכי היהודי, היושב בשער המלך, כנגד אסתר המלכה: "אל תדמי בנפשך להימלט... אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
סמיכות פרשיות מעניינת מגלגלת מחדש את נבואתו ההיסטורית של מרדכי היהודי, ואכן, 'רווח והצלה' עומדים ליהודים ממקום אחר. בתוככי הארגון הבינלאומי הנחשב ביותר, שכל עתותיו נתונות להוקעת ישראל, בעוד עולם שלם נלחץ תחת כורים חשמליים, מטים לנפול - נמנו מומחים משפטיים ומצאו את 'הילד הרע' של העולם דובר אמת, בעוד כל האחרים מכזבים.
מה אפוא ציפיתם משופט בינלאומי, שתחב אפו למסכת התגיירות נפשעות מצד ארגוני טרור ונמצא מבוקר בתקיפות, על סמך עובדות מוצקות, בידי חבר עמיתיו? האם יספוג את העלבון המקצועי-שערורייתי ויוסיף לפאר את קורי העכביש הזדוניים, אותם טווה באמנות בעצת השטן?
האם מהלך שיפוטי יהיר, חד-צדדי, שהאשם בו סומן מראש וסופו שנדחה על הסף - מותיר בידי גיבורו היהודי, עטור תהילת עולם, ברירה אחרת? האמנם יפנה עתה השופט גולדשטיין את קנה התותח-הקדוש מישראל אל העולם כולו, שמצא בו - באמצעות ארגונו היציג - עסוק בבידוי ראיות?
על-כן, האמת ניתנת להיאמר: ליבו של ריצ'רד גולדשטיין איננו רחום וחנון. אין הוא לפתע ארך אפיים. גולדשטיין, שונא עצמו ועמו, מעולם לא חזר ולא יחזור לשורשיו. גורל עמו מעניין אותו כהתעניינותו בחרפת הרעב של רבבות מאזרחי מדינתו האפריקנית.
עניין של יוקרה אישית בינלאומית עלה על הפרק. ריצ'רד גולדשטיין התגלה במערומיו. הוא ניסה להקדים תרופה למכה בטרם יקראו אותו לסדר. אילו ידע - הוא הבהיר - הכל נראה היה אחרת...
