מחכים (לשווא?) להתנצלות

בעקבות התנצלותו של השופט גולדסטון במאמרו המפורסם, בו הודה כי הדוח שלו לא רלוונטי וכי האשמותיו את צה"ל בפשעים נגד הפלשתינים בטעות יסודם - מצפים כי כל מי שבנה את טענותיו על המסקנות השגויות יתנצל באמצעות מאמר או מנשר באותו הפורמט של הטענות שהועלו על ידו. בנוסף, מצפים מכל מי שניצל את הדוח לצורך תזרים של כספים למטרת עוינות נגד ממשלת ישראל - במסגרת תמיכה בטרור ופגיעה במדינת ישראל - יחזיר את הכסף. וכן, כל מי שנהנה מדוח גולדסטון שלא באמצעות ממון או עמדה מדינית ישירה - שיתכבד ליצור איזון אצל עצמו, כדי שיוכל גם הלאה להסתכל במראה. לא מדובר כלל באחד גולדסטון שטעה, אלא מדובר במסמך שנבנו עליו תלי תלים של הכפשות צה"ל ומדינת ישראל בכל פורום בינלאומי אפשרי, ובהאדרת התקשורת הישראלית ותמיכה בה - במלחמתה נגד הממשלה וצבא העם, ודרך מלחמה זו - נגד מדינת ישראל ונגד זכות קיומה. כל זאת נעשה ללא בדיקה אלא תוך קבלת הדוח השגוי "כזה ראה וקדש". כמובן שהמאבק לא צלח וגם לו גולדסטון לא היה משנה את דעתו והיה נותר בעמדתו העוינת והשגויה - הנזק שגרם למדינת ישראל היה נזק שלא השיג שום דבר מהותי, שכן המהות - כוחו של צה"ל, ואיתנותה ושגשוגה של מדינת ישראל, בהנהגת ראש הממשלה בנימין נתניהו - לא נפגעו. אך זה לא קשור כלל לשמאל הקיצוני ולתקשורת, שחגגו לרגל הדוח השגוי וניצלו אותו עד תום כדי לכרסם במעמדה של מדינת ישראל ובלגיטימיות של צה"ל להגן על קיומה ולתקוף את תוקפיה. כותב שורות אלו אינו תמים עד כדי אמונה כי ההתנצלות המתבקשת בוא תבוא, שכן גם כשראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הסכים [כתרגיל?] להענקת חלקי א"י שנכבשו בחזרה כדין לידי רשויות הטרור כנגד שלום ונתקל בסירוב מטעם מנהיג הטרור ערפאת, אך הדבר לא גרם להבנות אצל קיצוני השמאל והתקשורת [בטרם ייסוד עיתון "ישראל היום" ובטרם עלייתו של "מקור ראשון" לפסגת התודעה בישראל]. וגם כאשר חודש ירי הטילים לעבר יישובי הדרום והמרכז לאחר עקירת גוש קטיף ומסירתו לרשות הטרור - אף אחד מקיצוני השמאל לא הפיק את הלקח המתבקש. וגבי גזית ממשיך להתחנן ולרדת על 4 מעל המרקע בבקשתו שהטרוריסטים ישבו עם ראשי המדינה לשם הגעה להסכם שלום בו מן הסתם יינתנו להם שפע של מתנות, שרק ידרבנו אותם בדרך הטרור משתי סיבות: א. הם יבינו כי רק כך הם "זכאים" להטבות בכסף ובמקרקעין. ב. הם לא יודעים לעשות דבר אחר. לכן גם כיום איני מצפה מקיצוני השמאל לכלום. אבל - בעניין ההתנצלות מושא מאמר זה - ראוי כי היא תבוא.