בינות לעצי פיקוס, בחצר של בית קטן, חבויה מזה חמישה עשורים מסעדת "עדנה" המיתולוגית שברמת השרון (רחוב טרומפלדור 3), ששמה הולך לפניה בגינם של תבשיליה המעודנים. על המסעדה, הטובלת בירוק, חולש ביד אמונה השף אבי נאמן, שמטעמיו הביתיים הפכו כבר מזמן ללהיט קולינרי.
בראשיתה הייתה "עדנה" קיוסק צנוע במה שהייתה פעם מושבה חקלאית לכל דבר. ברבות הימים הפך הקיוסק למסעדת-פועלים, שעליה חלשה בעלת הבית, עדנה נאמן, שבמרכיבים פשוטים ועם המון אהבה, השכילה להכין מהם את מטעמיה הביתיים מחממי הלב.
בנוסח פרסי
בחלוף השנים נטל את המושכות לידיו בנה, אבי, שמקפיד לשמור, עד לעצם היום הזה, על המסורת הקולינרית המשפחתית של "עדנה", בנוסח המזרחי-פרסי שלה. בצד עיצובה הפשוט והרומנטי וכמסעדה עממית לכל דבר, יש ל"עדנה" עדנה בכל ימות השבוע, כשהיא הומה בקהל-סועדים. אנחנו פקדנו אותה, על בטן מקרקרת, בשעת-צהריים של סופשבוע אביבי. בחלל האוויר נישאו אותה שעה ניחוחות של בשרים על הגריל, של מנות מוקפצות, פסטות וסלטים, עם מבחר תבלינים וטעמים.
כבושם הזה
פתחנו במרק-עדשים מהביל, וכבושם הזה לא בא אל פינו זה עידן ועידנים. מבין המנות העיקריות נדלקנו על מנה נדיבה וטעימה של שפטה -
כדורי בשר-בקר, ברוטב עגבניות ובמיה, שהיו ספוגים בפירות יבשים, כמנהגם הטוב של יוצאי פרס ולצידם הוגש אורז מעודן. מנתו של בן הזוג לארוחה - קציצות-עוף ברוטב-בטטה - זכתה אף היא לשבחים רבים. את הכרה (=ארוחה) הזאת שטפנו במים מינרליים ובלימונדה קרירה, וכאקורד אחרון לגמנו אספרסו כפול, שהדיף ניחוחות של קפה משובח.
שלא כהרגלנו, נאלצנו לשלם הפעם במזומן, באשר "עדנה" אינה מכבדת כרטיסי-אשראי. שלשלנו סכום של 170 שקל, כולל תשר של 15%, למלצרית אדיבה, שעשתה כל שלאל-ידה כדי לרצות אותנו. בסופו של דבר זיכינו את "עדנה" ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.
