כולם יודעים שיש בישראל מערכת רפואה מצוינת. כולם יודעים שהרופאים שלנו הם מלאכים בלבן. כולם יודעים שעבור הרופאים עבודתם אינה רק מקצוע, אלא - סליחה, זוהי שליחות. כולם יודעים שחולים רבים מרחבי העולם באים להתרפא בארץ. כולם יודעים שרופאים ישראלים מבוקשים מאוד במדינות רבות. כולם יודעים שהרופאים התחייבו לפני עשור שלא לשבות והם עמדו במילתם. כולם יודעים - אולי לא - שלרופא יש סיכוי לקבל משרת רופא בכיר רק אחרי שבע שנות לימוד, חמש-שש שנות התמחות ואחרי שכיהן בתפקיד רופא צעיר מספר שנים, בהן כמעט שלא הייתה עלייה בשכרו. כולם יודעים שרוב המתמחים עושים 9-7 תורנויות בחודש, בפריפריה גם 10, שבהן הם עובדים כ-25 שעות. כולם גם יודעים שהרופאים הישראלים הצעירים הללו, הם אלה שמטפלים בנו במסירות רבה, ביום ובלילה, גם אחרי שעות רבות ללא שינה. מדאיג. כולם יודעים ששכרם של המתמחים ורופאים צעירים מוגבל ומעליב, ולשנות הלימוד הרבות אין תגמול ראוי. כולם יודעים שאנחנו החולים המאושפזים בבתי החולים שוכבים לעתים במסדרון ללא פרטיות, חשופים לעין כל, למורת רוחם של הרופאים. כולם יודעים שבכלי התקשורת פורסם שהממשלה הבטיחה תוספת של 960 מיטות בחצי תריסר שנים ואין כל סימנים שתעמוד בהבטחתה. כמה עצוב, כמה מגוחך. וכולם יודעים שלעתים קרובות משחררים חולים שעברו ניתוח לאחר יומיים, למרות שרצוי היה להשאירם למשך מספר ימים נוספים להשגחה. כולם יודעים שהובטח גם להוסיף 160 תקנים לרופאים בעדיפות לפריפריה, אבל אין מספיק רופאים. לא כולם יודעים ש-25% מהסטודנטים לרפואה עושים סטאז' בחו"ל, ו-30% מהרופאים המומחים שנוסעים להשתלמויות בחו"ל אינם חוזרים. ולא כולם יודעים שבארה"ב בלבד יש מעל 2,500 רופאים ישראלים, הכמהים לחזור ארצה, אבל תנאי ההעסקה המוצעים להם כאן אינם מאפשרים להם להגשים זאת. אבל כולם יודעים שברוב המחלקות רופאות מהוות מעל 50% מהסגל, ובבתי הספר לרפואה אחוז הסטודנטיות לרפואה הולך ועולה בכל שנה בהשוואה לסטודנטים גברים. מעניין מדוע. וגם כולם יודעים שהמצב הנוכחי חמור ובלתי נסבל, ואף כרוך לעתים בסיכון חיי אדם. וכולם יודעים, כמובן, שזו שביתה עבורנו האזרחים, לצורך הצלת מערכת הרפואה שלנו, לא רק של הרופאים. כולם יודעים - אך שותקים!