הנה מספר הצעות לאסטרטגיות אישיות שכל אזרח בעל מצפון יכול לנקוט, כדי שתהיה לו תשובה טובה בעתיד, כאשר ישאלו אותו "מה עשית כשעוד מותר היה לעצור את הרודנות של המתנחלים ותומכיהם". ארגונים שמאליים המתהדרים בערכים כדמוקרטיה, חירות וזכויות אדם, יכולים כמובן לסייע מאוד ליחידים ולעשות הרבה יותר – אבל אסור לחכות שמישהו אחר ייקח את היוזמה ויוביל. המצב הגיע בהחלט לקו-האדום ומחייב התייצבות אישית. חוק האזרחות של ליברמן עבר בכנסת, בשקט. כולנו חונכנו על ערכי הצבא - אומץ, דבקות במשימה - כשאנחנו חזקים מול חלשים, מזוינים ומשוכפצים, מאורגנים ועם החבר'ה. אבל אומץ אזרחי זה משהו שמעולם לא טופח בארץ הזאת. הגיע הזמן.
הדבר החשוב ביותר הוא למצוא דרכים שבהן האנשים ההגונים, הסובלים בחרוק-שיניים ובהשלמה, יוכלו לקום ולהתייצב, לצאת משגרת החיים הנורמליים, ולא לחזור אליהם עד שיבוא שינוי. צריך שיחידים יקבעו סטנדרט חדש, מופת למילוי חובתנו להגן על הדמוקרטיה כשהקנאים קמים עליה בכוח כזה. מולם חייבים לצאת בכוח – כוח חוקי, כוח מוסרי, כוח ללא-אלימות – אבל כוח, כי הקנאים באמת מבינים רק כוח. רק הפגנת כוח כזה ונחישות יכולה להשפיע על הרבים.
חותם אישי: האמצעי היעיל ביותר הוא תג עם מסר שהאדם ישא על גופו, בצאתו ובבואו במרחב הציבורי. תג קבוע, משהו כמו "כפתור" שאפשר להבחין במה שעליו ממרחק. מובן שכל אחד צריך לשאת את המסר שבו הוא מאמין ומוכן לעמוד מאחוריו. אני אישית, אילו היו לי אמצעים, הייתי מייצר ועונד "כפתור" עם הכיתוב "התנועה לשחרור ישראל מהשטחים". ביום שהעובדה שאנשים עם מסר כזה או דומה יסתובבו קבוע בציבור – ייקבע סימן חדש בתולדות המאבק על נפשה של הארץ הזאת. המשמעות, שאותה יבינו גם המתנגדים, היא שציבור מתנגדי ההתנחלויות בשטחים קם, לא משלים ולא נכנע, לוקח את העניין הזה ברצינות אמיתית, אישית, ומוכן להתמודד עליו בנחישות. כיום אין הרגשה כזאת ואין מציאות כזאת בישראל. את זאת אפשר לשנות.
עלונים: "השמאל הלאומי" עושה מבצעים של תלייה לילית של פוסטרים. אבל כל אחד יכול להדפיס "מיני פוסטר", על עמוד או חצי-עמוד רגיל במדפסת המחשב האישי, לתלות על לוח המודעות של הבית המשותף והבתים בסביבה, בסופרמרקט, בבית הקפה, לחלק לאנשים וכדומה. גרפיקה מתוחכמת איננה יתרון כלל, כי היא משדרת שהגורם המפיץ הוא ארגוני או אפילו מסחרי, ואילו "מיני פוסטר" מתקבל כמסר אישי לעניין. זה יכול להיות יעיל במיוחד כאשר קבוצה או ארגון מוציאים מסר ושולחים לכל חבריהם בדואר אלקטרוני, וכל אחד מדפיס ומפרסם אותו בעת ובעונה אחת. כך אפשר להגיב מיד לאירועים ולהשפיע על השיח הציבורי. למשל, לאחר פיגוע רצחני כמו שהיה באיתמר – "הטרור בא מהשטחים". בדרך קלה וזולה זו אפשר לא רק לכתוב סיסמה קצרה, אלא גם לנמק ולהסביר ולהתייחס לתגובות של תומכי הסיפוח.
שלט על מכונית: המהנדס
אלי צייחנר (מכותבי "על צד שמאל") המציא פטנט פשוט ויעיל מאוד – ראו תמונה מטה. השלט עשוי מפוליגל, ומוצמד לשמשה האחורית מבפנים בפיות-ואקום. את המסר מדפיסים בשלושה חלקים – ימני, אמצעי ושמאלי – ושולחים לרשימת הפעילים בדואר אלקטרוני. כל מה שצריך לעשות בבית זה להדפיס, לחבר את החלקים למסר, ולהדביק בסלוטייפ רגיל לשלט. כאשר חוששים להשאיר את המכונית עם השלט אפשר להסירו מבפנים – אין שום בעיה. זה לא גוזל זמן רב, לא עולה כסף, לא מסתיר את הראייה בראי, ומי שנוסע נסיעה רגילה בכבישים העמוסים כרגיל - מפגין את המסר למאות רבות של נוסעים.
זהו להתחלה. שלא תגידו שלא אמרתי לכם.
