אי שם באפריקה יש יער גדול ובו כל החיות אוהבות זו את זו מאוד. יום אחד פרצה שריפה ביער והחיות נבהלו מאוד. הג'ירף פנה אל האריה ושאל בקול מודאג: "מה נעשה?" ענה האריה: "אל תדאג, יש לי תוכנית מצוינת. אנחנו נתחלק לקבוצות ונפעל לכיבוי האש. ההיפופוטמים יתלשו בשיניהם עשבים וצמחים שונים שישמשו כמאווררים וירחיקו את העשן מהחיות. הג'ירף ישקיף מלמעלה על השריפה ויכוון אותנו לכיוון שאליו היא מתפשטת.
הפילים ישאבו מים בחדקיהם ויתיזו על מוקדי השריפה." בעודו מסביר, חזיר קטן ששמע את דבריו שאל את האריה: "ומה עוד נעשה?" כל החיות מסביב הביטו אל האריה, והוא ענה: "אני אשמע לעצות של חיות חכמות אחרות."
החיות החלו לעמול במרץ, בדיוק לפי התפקידים שקיבלו. הג'ירף השקיף מלמעלה וכיוון את החיות הכבאיות לכיוון השריפה, ההיפופוטמים והקופים תלשו עלים ועשבים ונפנפו בהם בחזקה, הפילים שאבו מים והתיזו על השריפה. העצים פחדו וצעקו: "האש מתקרבת אלינו! אנו לא יכולים לזוז ממקומנו, הצילו!" השריפה המשיכה להתפשט. חלק מהעצים נשרפו. החיות ביער המשיכו להתיז מים. האריה הגיע אף הוא ועזר להרים דליי מים. הציפורים, שלא קיבלו תפקיד, החליטו להשתמש בקולן הדק, שנשמע למרחקים, ולקרוא לעננים לעזרה. שמעו ענני הגשם מאירופה את קול הציפורים והגיעו במהרה להוריד גשם. החיות המשיכו לכבות בלי להפסיק עד שהשריפה כבתה.
לאחר שהאש כבתה ישבו כל החיות לנוח בקרחת היער כשהן תשושות ומלאות צער על חבריהן - העצים שנשרפו, אך יחד עם זאת הודו זו לזו על שיתוף הפעולה, וידעו כי רק בזכות העזרה של כולן הצליחו להתגבר על השריפה.
